רע"א 8139/21עיזבון המנוח מהלר הארי ז"ל נ. מדינת ישראל משרד הבריאות

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בע"א 29256-04-21 מיום 29.9.2021, במסגרתו נדחה ערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת בת"א 56069-12-16 מיום 17.2.2021.

1.

המבקשים הגישו לבית משפט השלום תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקים שונים שנגרמו למנוח, יליד 1946. המנוח נפטר ביום 10.6.2011 מגידול סרטני בבלוטת התריס שנתגלה ביום 5.7.2010 כשהוא בשלב מתקדם ביותר. המבקשים טענו כי המשיבה הפרה את חובתה ליידע את המנוח כי הוא מצוי בקבוצת סיכון לחלות במחלות כמו מחלת הסרטן שבה חלה, וזאת עקב טיפול נגד גזזת שקיבל בילדותו.

בית משפט השלום (כב' השופט הבכיר י' סוהיל ) קבע בפסק דינו, בין היתר, כי המנוח מוחזק כמי שהיה מודע לסיכונים בעניינו לכל המאוחר החל מינואר 2009; כי גם אילו קוימה חובת היידוע, הגידול האלים והנדיר ממנו סבל היה מתגלה בשלב מתקדם; כי לנוכח מאפייני הגידול, לא פחתו סיכויי ההחלמה של המנוח; וכי לא הוכח קשר סיבתי בין הפרת חובת היידוע לנזק הנטען. לצד זאת, בית המשפט פסק לטובת המנוח פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה, זאת לאחר שעמד על פסיקה בנושא, ובפרט ע"א 1535/13

מדינת ישראל נ' איבי

) 3.9.2015) (להלן: עניין איבי ), שבו נדונו במאוחד מספר תביעות של נפגעי הקרנות גזזת. בית משפט השלום קבע כי על פי פסק הדין בעניין איבי , גובה הפיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה של הנפגעים נע סביב הסכום של 50,000 ₪, אך בהתחשב בכך שסכום זה נפסק נכון לשנת 2013, יש להעמיד את הפיצוי על סך 65,000 ₪.

2.

ערעור שהגישו המבקשים נדחה מטעמים דומים על ידי בית המשפט המחוזי (כב' ס' הנשיא א' קולה והשופטים ד' צרפתי ו- ר' גלפז מוקדי ). בית המשפט המחוזי קבע כי הכרעתו של בית משפט השלום בדבר העדר קשר סיבתי מבוססת על קביעת מומחה בית המשפט בהתייחס לגידול הסרטני הספציפי שממנו סבל המנוח, גידול אנפלסטי המתפשט במהירות וסיכוייו להתגלות בשלב מוקדם בבדיקות סקר מקובלות-שנתיות הם נמוכים. עוד נקבע כי הנחת המבקשים כי המנוח סבל תחילה ולאורך שנים מגידול בעל התמיינות טובה אשר התפתח בערוב ימיו של המנוח לגידול אנפלסטי, היא הנחה חסרת תימוכין או בסיס רפואי קונקרטי, כך שדינה להידחות.

בית המשפט המחוזי לא מצא להתערב בסכום הפיצוי שנפסק בגין הפגיעה באוטונומיה של המנוח, על אף שלשיטתו מדובר בפיצוי על הצד המעט גבוה. יצוין כי אף המשיבה הגישה ערעור מטעמה הנסב על גובה הפיצוי, אך בעקבות המלצת בית המשפט חזרה בה מהערעור, לשיטתה לפנים משורת הדין. בית המשפט קבע בהקשר זה, בין היתר, כי הפרת חובת היידוע כלפי נפגעי הקרנות גזזת אינה פגיעה "בגרעין הקשה" של האוטונומיה או בליבת הזכות; כי בפסיקה השתרשה מגמה לפסוק פיצוי מתון ואחיד בגין פגיעה באוטונומיה של נפגעי הקרנות גזזת על פי אמות מידה היפות לעניינם; כי אין יסוד להבחין בין עניינו של המנוח לעניינם של הנפגעים אשר נדונו בעניין איבי ; וכי משעה שהוכרע כי אין קשר סיבתי בין הפרת חובת הידוע להיקף הנזק שנגרם, אף אין במקרה הנדון נפגע שהפרת חובת היידוע בעניינו גרמה לפגיעה קשה, ישירה ועוצמתית. בית המשפט הוסיף כי המבקשים לא סתרו את הצהרת המשיבה לפיה מאז ניתן פסק דין בעניין איבי ,

ניתנו לנפגעי הקרנות גזזת רבים, בין אם בפסקי דין בין אם בהסכמי פשרה, פיצוי בסכום זהה בגין הפגיעה באוטונומיה; וכי הפיצוי שנפסק למנוח עלה בשיעורו על אותו סכום, כך שדין הערעור להידחות גם בנקודה זו.

3.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נסבה בקשת רשות הערעור שבפניי.

המבקשים טענו כי פסק הדין סותר את קביעותיו המחייבות של בית משפט זה בעניין איבי , ומפלה שלא כדין את ציבור נפגעי הקרנות הגזזת, כך שיש לתת רשות ערעור לדון בעניינם ב"גלגול שלישי". נטען כי בית המשפט המחוזי יצר "תקרת זכוכית" ביחס לפיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה של נפגעי הקרנות גזזת, וכי בניגוד לקביעתו של בית המשפט המחוזי, עקב הפרת חובת הידוע בעניינו של המנוח, נפגע ה"גרעין הקשה" לזכותו לאוטונומיה. לשיטתם של המבקשים, יש לפסוק למנוח פיצוי מוגדל בגין הפגיעה באוטונומיה בסך 650,000 ₪ שישקף את חומרת הפגיעה. המבקשים חזרו וטענו כי קיימת אפשרות סבירה לפיה במשך שנים המנוח סבל מגידול בעל התמיינות טובה, וניתן היה לגלות ולטפל בגידול בשלב מוקדם, בטרם התפתח לגידול ממאיר ואלים. נטען, כי אילו קוימה חובת היידוע, המנוח היה מודע לסיכון שבו היה מצוי; היה מבצע בדיקות; היה פונה לטיפול רפואי בשלב מוקדם; ומגלה את הגידול כשסיכויי ההחלמה היו גבוהים, כך שיש להתחשב בדבר בקביעת שיעור הפיצוי. עוד נטען כי אין לגזור גזירה שווה מהפיצוי שנפסק במקרים שנדונו בעניין איבי , בין היתר מכיוון שלנפגעים שם לא נגרמה נכות כתוצאה מהפרת חובת היידוע, והם קיבלו פיצויים לפי חוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994, מה שלא אירע בענייננו.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין קמא מצאתי כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

ראשית יש לציין, כי על אף שהמבקשים טענו כי הם מתמקדים בבקשתם בנושא הפיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה, הם שבו וחזרו על הטענה לפיה אילו ידע המנוח על הסיכון המוגבר, ניתן היה לגלות את הגידול ולטפל בו בשלב מוקדם. טענתם זו מתבססת על דברי מומחה בית המשפט בדבר קיומה של אפשרות תיאורטית כי המנוח סבל תחילה ולאורך שנים מגידול סרטני בעל התמיינות טובה, בטרם התפתח לגידול אלים. אלא שתזה זו נדחתה על ידי הערכאות קמא משנמצא שמדובר באפשרות תיאורטית בלבד שאין לה כל תימוכין בתיעוד הרפואי בעניינו של המנוח או בחוות דעתו של המומחה מטעם המבקשים. על רקע זה, ולנוכח מהירות התפשטותו של הגידול האלים והנדיר ממנו סבל המנוח, נקבע כי אין קשר סיבתי בין הפרת חובת היידוע לנזק שנגרם, וגם אם המנוח היה מבצע מעקבים ובדיקות – לא היה בכך כדי לשפר את סיכויי החלמתו. קביעות אלה נטועות היטב בנסיבות המקרה הקונקרטי, ואינן מגלות עילה להתערבותו של בית משפט זה.

5.

אף לא מצאתי כי סכום הפיצוי שנפסק למנוח בגין הפגיעה באוטונומיה וטענות המבקשים בעניין זה, עונה על אמות המידה המצדיקות מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". זאת, מבלי שאדרש לקביעות בית המשפט המחוזי לעניין היקף הפגיעה באוטונומיה של נפגעי הקרנות נגד גזזת (וראו לעניין זה פסקה

41 לפסק דינה של השופטת (כתוארה אז) א' חיות בעניין איבי , וכן פסקאות 12-11 לפסק דיני).

בית המשפט המחוזי הדגיש בפסק דינו כי פסיקת פיצויים בגין פגיעה באוטונומיה תיעשה בכל מקרה לגופו, על פי נסיבותיו של המטופל הקונקרטי, וכך נעשה בעניינו של המנוח הלכה למעשה. מובן אף שפסקי הדין אליהם הפנו המבקשים, ועניינם בטיפול רפואי קונקרטי שניתן לתובעים, שונים בנסיבותיהם מהמקרים של נפגעי הקרנות גזזת, והדברים לובנו והוסברו בפסק הדין בעניין איבי .

בסופו של יום, הסכום שנפסק במקרה דנן בגין פגיעה באוטונומיה בסך 65,000 ₪ – עולה במידת מה על הסכום שנפסק לתובעים בעניין איבי . נזכיר כי המדינה ערערה מצידה על גובה הפיצוי וחזרה בה מהערעור בהמלצת בית המשפט, לשיטתה לפנים משורת הדין. במכלול הנסיבות, סכום הפיצויים שנפסק אינו מגלה עילה לדיון בפני ערכאה נוספת, כך שדין בקשת רשות הערעור להידחות.

6.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תגובה, לא יעשה צו להוצאות.