פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
8164/11
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשות
1. אורית שפט
2. תמר פרקאוף-אברהם
נ ג ד
המשיבה
הועדה המקומית לתכנון ובניה – מצפה אפק
בקשת רשות ערעור על פסיקתה של בית
המשפט המחוזי מרכז (כב' הרשמת
ה' עובדיה
) מיום 4.10.2011 בע"א
3467-09-10
בשם המבקשות:
עו"ד יקיר קול
החלטה
1.
במוקד הבקשה מחלוקת בנוגע לשיעור שכר הטרחה המגיע למבקשות ולחברת שפט אברהם ניהול נדל"ן בע"מ (להלן: החברה ) בגין הכנת שומה לצורכי היטל השבחה. בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד סגן הנשיאה, השופט א' ש' שילה והשופטים מ' נד"ב וא' מקובר ) קיבל ערעור שהגישה המשיבה על פסק-דינו של בית משפט השלום בכפר סבא (כב' סגן הנשיאה א' ד' גולדס ), וקבע כי שכר טרחתן של המבקשות והחברה יעמוד על 13,500 דולר בצירוף מע"מ (כערכם ביום 1.6.2003). כמו-כן, חייב בית המשפט המחוזי את המבקשות והחברה להשיב כל סכום שקיבלו מעבר לסכום זה, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה, וכן הוא חייב את המבקשות והחברה בהוצאות הוועדה המקומית ובשכר טרחת עורך דין, בסך של 60,000 ש"ח. בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי נדחתה בהחלטתי ברע"א 3470/11 מיום 17.7.2011.
2.
לאחר שפסק-דינו של בית המשפט המחוזי הפך חלוט, הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בקשה לאישור פסיקתה. ביום 4.10.2011, חתמה רשמת בית המשפט המחוזי על פסיקתה שלפיה הנתבעים (המבקשות והחברה) ישלמו לתובעת (המשיבה) ביחד ולחוד סכום של מעל למיליון ש"ח.
3.
מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה טוענות המבקשות כי לא היה מקום לחייבן ביחד ולחוד עם החברה, בהשבת הסכומים ששולמו לחברה על-ידי המשיבה. לטענתן, מדובר בפסיקתה מתקנת שאינה משקפת את האמור בפסק הדין המקורי, שכן כל שנאמר בפסק הדין הוא כי עליהן "להשיב כל סכום שקיבלו", ואילו רק החברה קיבלה את הסכומים האמורים. נטען כי נושא האחריות האישית של המבקשות כלל לא הוכרע על-ידי בית המשפט המחוזי בפסק-דינו המקורי. בד בבד, הגישו המבקשות בקשה לעיכוב ביצוע הפסיקתה, שנדחתה בהחלטת השופט ס' ג'ובראן מיום 22.11.2011.
4.
לאחר שבחנתי את הבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. הטענות שמעלות המבקשות כלפי חיובן האישי ("ביחד ולחוד") בסכומים ששילמה הוועדה לחברה, הועלו כבר במסגרת בקשת רשות הערעור שהוגשה על פסק הדין המקורי (סעיף 13 לבקשת רשות הערעור של המבקשות ברע"א 3470/11; סעיף 4 להחלטתי מיום 17.7.2011). בקשה זו נדחתה, כאמור, בהחלטתי מיום 17.7.2011. לא ניתן אפוא לאפשר למבקשות להעלות את אותן טענות שהועלו ולא נתקבלו במסגרת החלטתי הראשונה, בדרך של "מקצה שיפורים", במסגרת הליך השגה על הפסיקתה שעליה חתמה רשמת בית המשפט המחוזי.
הבקשה נדחית אפוא, משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ז בכסלו התשע"ב (13.12.2011).
ש ו פ ט