פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
8164/11 - א'
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשות:
1. אורית שפט
2. תמר פרקאוף-אברהם
נ ג ד
המשיבה:
הועדה המקומית לתכנון ובניה "מצפה אפק"
בקשת לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה מיום 4.10.11 בע"א 3467-09-10 שניתן על ידי
כבוד הרשמת ה' עובדיה
בשם המבקשות:
עו"ד יקיר קול
בשם המשיבה:
עו"ד יהודה מאור
החלטה
לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסיקתה של בית המשפט המחוזי מרכז בע"א 3467-09-10 (כבוד הרשמת ה' עובדיה ), מיום 4.10.2011, שבמסגרתה נקבע כי על המבקשת לשלם למשיבה ביחד ולחוד עם המשיבה הנוספת בבית המשפט המחוזי (להלן: החברה ) סכום של למעלה ממיליון ש"ח.
ביום 30.3.2011 קיבל בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיאה, השופט א' ש' שילה והשופטים מ' נד"ב ו- א' מקובר )ערעור שהגישה המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר סבא מיום 16.5.2010. בסיום פסק הדין נקבע כי על המבקשות ועל החברה (שהיו המשיבות לערעור בבית המשפט המחוזי) להשיב למערערת כל סכום שקיבלו מעבר לסכום שנקבע כמגיע להן בפסק הדין. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישו המבקשות והחברה בקשת רשות ערעור אשר נדחתה על ידי בית משפט זה (השופט ע' פוגלמן ) ביום 17.7.2011 (רע"א 3470/11).
בעקבות החלטה זו הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בקשה לאישור הפסיקתה. ביום 4.10.2011, כאמור, קבע בית המשפט כי הנתבעים (המבקשות והחברה) ישלמו לתובעת (המשיבה), ביחד ולחוד סכום של למעלה ממיליון ש"ח. על פסיקתה זו הגישו המבקשות בקשת רשות ערעור נוספת לבית משפט זה, ובמסגרתה הבקשה המונחת לפניי. לטענתן מדובר בפסיקתה מתקנת שכן קיים הבדל מהותי בין החיוב שנקבע בפסק הדין לבין הפסיקתה. לטענתן, בפסק הדין נקבע כי על המבקשות והחברה להשיב כל סכום שקיבלו. לפיכך, לטענתן, רק החברה היא שצריכה להשיב כספים שכן היא זו שקיבלה את אותם הכספים מלכתחילה מהמשיבה, ולא המבקשות בעצמן. עוד טוענות המבקשות בהקשר זה, בין היתר, כי צירוף המילים "יחד וכל אחד לחוד" מופיע לראשונה בפסיקתה ואינו קיים בפסק הדין. לאור כל זאת טוענות המבקשות כי סיכויי הבקשה שהגישו גבוהים. עוד טוענות המבקשות כי דחיית בקשתן תגרום להן לנזק כבד ביותר שכן הן נדרשות לשלם חוב של למעלה ממיליון ורבע שקלים.
מנגד, טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות. לטענתה, סיכויי הערעור אינם גבוהים שכן הפסיקתה תואמת את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ואת החלטתו של בית משפט זה ברע"א 3470/11 ואין היא בגדר "פסיקתה מתקנת". עוד טוענת המשיבה כי לא ייגרם למבקשות נזק בלתי הפיך שכן היא תאגיד סטטוטורי שתקציבו מפוקח ולכן אין חשש כי לא תוכל להשיב למבקשות את הסכומים ששולמו במידה וערעורן יתקבל.
לאחר שעיינתי בבקשה לעיכוב ביצוע, בתגובת המשיבה, בהודעת הערעור וכן בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובהחלטה בדבר הפסיקתה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.
כידוע, ככלל, הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים, והדבר ייעשה רק במקרים חריגים. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו , פ"ד נ(1) 668, 672 (1996); ע"א 6626/96 בש"א 8240/96
חנני נ' פקיד השומה , פ"ד נ(5) 403 (1997)). בנסיבות העניין לא ניתן לומר כי המבקשות עמדו בנטל זה. לא זו אף זו, כאשר מדובר בחיוב כספי תגבר הנטייה שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין. שכן, "לרוב אין המדובר בנזק בלתי הפיך שאין לתקנו, מלבד במקרים בהם יש בידי החייב לשכנע כי לא יוכל להיפרע מהזוכה אם יצליח בערעור" (ראו למשל, בש"א 216/89 אברהמי נ' בנק המזרחי , פ"ד מג(2) 172 (1989)).
בענייננו, לא מדובר במקרה חריג המצדיק סטייה מהלכה זו. ראשית, מבלי לקבוע מסמרות בעניין, לא שוכנעתי כי סיכויי ההליך שהגישו המבקשות גבוהים. זאת, שכן בהחלטתו של בית משפט זה ברע"א 3470/11, נכתב כי המבקשות טענו, כבר אז, כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שחייב אותן להשיב למשיבה את הסכום ששילמה ביחד ולחוד עם החברה. כאמור, בקשת רשות הערעור נדחתה ולא ניתן עוד להשיג על האמור בה. בנוסף, המבקשות לא עמדו בנטל המוטל עליהן להוכיח כי ייגרם להם נזק בלתי הפיך במידה ובקשתם תידחה ולא הוכיחו כי בשל מצבה הכלכלי של המשיבה יהיה זה בלתי אפשרי להיפרע ממנה במידה וההליך שהגישו יתקבל. לאור כל זאת, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה במקרה זה לטובת המבקשות באופן המצדיק את קבלת הבקשה.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
המבקשות ישאו בשכר טרחת עורך דינה של המשיבה בסכום של 5,000 ש"ח.
ניתנה היום, כ"ה בחשון התשע"ב (22.11.2011).
ש ו פ ט