רע"פ 8176/99 מאיר כץ נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בבית-משפט השלום בירושלים בביצוע שתי עבירות של גניבת רכב ושתי עבירות של שינוי זהות רכב. בית-משפט השלום (השופט חיים לי-רן) גזר על המבקש שישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות-שירות, ארבעה חודשי מאסר בפועל, עשרה חודשי מאסר על-תנאי ומבחן למשך שנה.

ערעורו של המבקש לבית-המשפט המחוזי בירושלים כנגד הרשעתו נדחה. המבקש ערער בפני בית-המשפט המחוזי אף על חומרת עונשו, ואילו המשיבה ערערה על קולת העונש שנגזר על המבקש. טענת המבקש בהקשר זה הייתה, כי ראוי להקל בעונשו לנוכח עברו הנקי ונסיבותיו האישיות. מנגד, המשיבה טענה כי ראוי להחמיר בעונשו של המבקש, וזאת לנוכח האינטרס הציבורי בהרתעת הרבים.

בית-המשפט המחוזי (השופטים צבי סגל, מיכאלה שידלובסקי-אור ומשה גל) דחה את ערעורו של המבקש, קיבל את ערעור המשיבה, וכך קבע:

סבורים אנו, כי באיזון הראוי בין האינטרס הציבורי לבין האינטרס הפרטי, מחויב האינטרס האישי של [המבקש] לסגת הרבה יותר מפני האינטרס הציבורי המחייב החמרת יתר בעבירות בהן הורשע [המבקש], ולכן ראוי אף המקרה דנן לגישה מחמירה יותר.

בית-המשפט המחוזי הטיל איפוא על המבקש עונש של 15 חודשי מאסר בפועל, וזאת חלף תקופת המאסר לריצוי בעבודות-שירות, ואילו את יתר חלקי גזר-דינו של בית-משפט השלום הותיר על-כנם.

מכאן הבקשה שבפניי, שבגידרה חזר המבקש וטען כי ראוי היה להקל בעונשו לנוכח נסיבותיו האישיות.

דין הבקשה להידחות. שכן, הכלל הוא שאין לאפשר עריכת דיון שלישי בעניינו של בעל-דין אלא כאשר מדובר במקרה המעלה שאלה חוקתית, ציבורית או משפטית, שהיא בעלת השלכות רחבות החורגות מנסיבות המקרה הבודד (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ) , פ"ד לו(3) 123). למיצער, רשות ערעור תינתן במקום שבו נגרם עיוות-דין חמור.

טענותיו של המבקש מופנות, כאמור, אך כנגד חומרת העונש שנגזר עליו, ואין בהן איפוא עילה המצדיקה מתן רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. ראו רע"פ 6959/98 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם).

במקרה שבפניי אוסיף, כי העונש שנגזר על המבקש אינו מצדיק את התערבותו של בית-משפט זה.

הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונשו בתאריך 26.12.99 עד לשעה 10:00, בבית-המעצר במגרש הרוסים בירושלים.