רע"א 8185/99 גולדשטיין ישראל נ. אלוף פיקוד המרכז ואח'

ביום 14.11.99 דחה בית משפט זה (כב' המשנה לנשיא וכב' השופטים מ' חשין וד' ביניש) את העתירה שהוגשה במסגרת בג"ץ 6195/98. מונחת בפני עתירה לדיון נוסף בפסק הדין. יחד עם העתירה הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוען של ההחלטות נשוא העתירה.

1.עניינו של פסק הדין בעתירת העותרים, הוריו של ד"ר ברוך גולדשטייין, נגד החלטת המשיב מס' 1 להרוס רכיבים מסויימים באחוזת הקבר שהוקמה סביב קברו של גולדשטיין בקרית ארבע . זאת בהתאם להוראותיו של חוק איסור הקמת מצבות זכרון לזכר מבצעי מעשי טרור, התשנ"ח1998- (להלן: "החוק"). בפסק הדין נבחנה באריכות תכליתו של החוק, הובאו ציטוטים מדברי ההסבר להצעת החוק ומדברי חברי הכנסת שהביאו את ההצעה לקריאה ראשונה ולקריאה שניה ושלישית. החלטת המשיב מס' 1 נבחנה לגופה: כך נבחן הבסיס הראייתי להחלטתו וכך נבחנה תחולת החוק על הרכיבים שנועדו להריסה ( לא למותר לציין, כי במהלך הדיון חזר בו המשיב מס' 1 מכוונתו להסיר כתובות מסויימות ממצבתו של גולדשטיין והודיע, כי ישוב וישקול נושא זה בחלוף ששה חודשים ממועד הריסת יתר הרכיבים). בסיכומו של דבר, דחה בית המשפט את עתירתם של העותרים, בקבעו, כי המשיב מס' 1 פעל הן במסגרת סמכותו-חובתו על פי החוק והן מכח יתר סמכויותיו על פי דין ותחיקת ביטחון. לפיכך, נותרה על כנה החלטת המשיב להרוס רכיבים מסויימים ברחבת הקבר ולהקים מחיצה בין הקבר לבין הגן הציבורי הסמוך.

2.בעתירה שבפני טוענים העותרים, כי פסק הדין מעורר סוגיות שנדונו לראשונה. דוגמת פרשנותו של החוק, והחלה רטרואקטיבית של הוראותיו - על דרך של ביטול רשיון שקיבלו העותרים כדין להקים מבנים שונים ברחבת הקבר. עוד טוענים העותרים נגד קביעותיו העובדתיות של בית המשפט ונגד האופן בו פירש את החוק. לטענתם, פירש בית המשפט שלא כהלכה את הוראות החוק והחילן על רכיבים "נייטרליים" באחוזת הקבר, שאין בקיומם משום עבירה על הוראות סעיף 4 לפקודה למניעת טרור, התש"ח1948-. עוד הם טוענים, כי אין ניתן להרוס מצבת זיכרון לזכרו של מי שלא הורשע בבית משפט מוסמך. כמו כן טוענים העותרים, כי פסיקתו של בית המשפט העליון עומדת בסתירה לפסיקה קודמת בבג"ץ 4763/97 חכים נ' המועצה המקומית מזכרת בתיה , טרם פורסם, שם החליט בית המשפט להותיר על כנו את ציון שמו של חייל שהרג את חברתו והתאבד על גבי מצבה לחללי צה"ל.

3.סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984- קובע, כי " נשיא בית המשפט העליון או שופט אחר או שופטים שיקבע לכך" יורו על קיומו של דיון נוסף:

"אם ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בענין, יש, לדעתם, מקום לדיון נוסף . ."

פסק הדין נשוא העתירה מעורר אמנם, בחלקו, סוגיות הנדונות לראשונה בבית משפט זה: ראשוניות זו נובעת מאופיין הייחודי של הסוגיות ומהסדרתן בחוק שנחקק זה לא מכבר. אולם בכך בלבד אין משום עילה לקיומו של דיון נוסף:

"חלק גדול מן השאלות המובאות בפני בית משפט זה הן חשובות או קשות; חלק מן ההלכות היוצאות מלפני בית משפט זה הן בבחינת חידוש. אף על פי כן עלינו לשים נר לרגלנו את העיקרון הבסיסי, לפיו, ההלכה נקבעת על ידי הרכב ראשוני ובסיסי של בית משפט זה שהוא הרכב של שלושה שופטים או הרכב מורחב מלכתחילה, וכי בעקרון, יושבת ערכאה זו על המדוכה פעם אחת בכל מקרה נתון, ומכריעה בו פה אחד או ברוב דעות. הדיון הנוסף אינו בא ליצור ערכאה נוספת. תפיסה זו מעוגנת היטב בעיקרון סופיות הדיון שהוא יסוד מוסד בשיטתנו המשפטית. מטרתו, אינטרס חברתי לשים סוף להתדיינות, לשמור על כבוד ויוקרת המערכת השיפוטית, להבטיח יציבות לגבי כוחו של המעשה השיפוטי, למנוע ריבוי הלכות ולחסוך בזמן ובהוצאות." (דנ"א 2485/95 - אפרופים שיכון וייזום נ' מדינת ישראל , לא פורסם, ראו גם דנ"א 3217/97 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון נ' זלסקי , טרם פורסם; דנ"א 4150/98 זימן נ' ציטרין , טרם פורסם, ד"נ 16/86 קיסלר נ' מדינת ישראל , פ"ד מ(3) 443, 446)

בית המשפט העליון דן באריכות ובפירוט בטענותיהם של העותרים ודחה אותן לגופן. אפשר שהעותרים אינם משלימים עם פרשנותו ועם קביעותיו. אולם גם בכך אין משום עילה לקיומו של דיון נוסף.

"דיון נוסף אינו ערעור נוסף. ספיקות והשגות על פסק דין בית המשפט העליון אינן מקימות עילה לקיום דיון נוסף (ראו: דנג"צ 2751/94 לשכה אחרת נ' שר החוץ (פ"ד מח(5) 543). אפילו ההלכה שנקבעה הינה חדשנית, קשה או חשובה, עדיין מסורה לבית המשפט שיקול דעת בהחליטו אם לקיים או שלא לקיים דיון נוסף באותו עניין. כך מלשון סעיף 30(ב) האמור וכך חזרנו ואמרנו בפסקי דין רבים (והשוו: דנג"צ 4757/93 פדרמן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מז(5) 359). כפי שקבע הנשיא שמגר בפרשה אחרת:

"גם אם ההלכה חשובה, קשה או חדשה, אין בכך בלבד משום צידוק לקיום דיון נוסף... לצד החידוש שבהלכה צריך העניין להיבחן גם לאור מכלול נסיבותיה הספציפיות. כך רשאי בית המשפט לתת דעתו, למשל, למהותם של ההליכים שבהם כבר נדון העניין לפני שהועלה בעתירה לדיון נוסף... סיכומה של נקודה זו, הדיון הנוסף אינו פועל יוצא אוטומטי של חשיבותה של הבעיה המשפטית, חידושה או קשיותה אלא נולד מתוך הצטברות של נימוקים..." (ד"נ 6/82 ינאי נ' ראש ההוצאה לפועל, פ"ד לו(3) 99, 101)" (דנג"ץ 6490/96 אמיר נ' אמיר , פ"ד נ(5) 55, 57-58)

4.לא מצאתי ממש גם בטענה, כי פסק הדין נשוא העתירה שבפני עומד בסתירה לפסק הדין בבג"ץ 4763/97 האמור. נסיבותיהם של שני המקרים שונות בתכלית. ההסדר החקיקתי החל עליהם הוא שונה, וממילא אין לדבר על סתירה, כביכול בין פסקי הדין.

העתירה נדחית איפוא.