רע"א 8186/14 ערן דיין נ. עו"ד יעקב בניתה

המבקש הגיש תביעה נגד המשיבה 2 (להלן: לוינגר ) שעיקרה פיצויים בגין הפרת חובת תום לב במשא ומתן. לוינגר שלחה הודעת צד ג' לעורך דינה, הוא המשיב 1 (להלן: עו"ד בניטה ) – וכן לרשות המסים, המשיבה 3. בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט י' טישלר ) קבע כי לוינגר אינה חייבת כלפי המבקש; אך כי עו"ד בניטה "הוא הגורם היחיד שניתן ליחס לו אחריות לגרימת נזקו של [המבקש]" ( שם , פסקה 10) ועל כן יש לחייבו בנזקי המבקש. עו"ד בניטה – שצורף כזכור כצד ג' על ידי לוינגר – ערער על פסק הדין, תוך שטען כי שגה בית המשפט שעה שייחס לו אחריות לנזקי המבקש, שהרי כלל לא קמה ביניהם יריבות ישירה. בהחלטותיו מימים 27.10.2014 ו-4.11.2014 הביע בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' ואגו ) את עמדתו – נוכח עיקרי טיעון שהגישו הצדדים – כי דומה שאין מחלוקת על כך שלא ניתן להשאיר את פסק הדין של בית משפט השלום על כנו; וכי במצב דברים זה, ספק אם יש טעם בהמשך הליך הערעור. בנתון לדברים אלה מסר המבקש כי הוא מסכים לקבלת הערעור "באופן זה שייקבע כי לא ניתן לחייב את צד ג' [...] בעוד שהתביעה נגד [לוינגר] נדחתה". עו"ד בניטה התנגד להסכמה בתצורתה זו ודרש לדון בערעור לגופו. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו ו קיבל את הערעור ללא קיום דיון פרונטלי נוכח הסכמת המבקש כאמור, תוך פסיקת הוצאות לחובתו בסך 5,000 ש"ח, "סכום מתון" כהגדרתו. ביני לביני הגיש המבקש בקשה להארכת מועד לטובת הגשת ערעור על פסק הדין של בית משפט השלום – במטרה להשיג על הקביעה שלפיה לוינגר אינה אחראית כלפיו. בקשה זו נדחתה בהחלטה האמורה מיום 4.11.2014, בין היתר נוכח מועד הגשתה ומן הטעם שלוינגר צורפה לבקשה כמשיבה פורמאלית בלבד.

מכאן הבקשה שלפניי, שבה נטען כי למבקש נגרם עיוות דין הן בכך שפסק הדין של בית משפט השלום לא עבר בחינה ערעורית (ובוטל באופן טכני, חרף המשאבים הרבים שהושקעו בהליך שהתנהל בבית משפט השלום), הן בכך שנפסקו לחובתו הוצאות חרף הסכמתו לקבלת הערעור. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כלל נקוט הוא כי רשות לערער ב"גלגול שלישי" לבית משפט זה לא תינתן כדבר שבשגרה אלא רק מקום שמתקיימת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים ( ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). הבקשה שלפניי אינה מעוררת שאלה כאמור והמבקש אף לא מפנה טענותיו בכיוון זה. בניגוד לרושם שעשוי להתקבל מטענת המבקש, עו"ד בניטה לא הסכים לכך שלא תיפסקנה הוצאות בערעור. על אף האמור, בית המשפט המחוזי התחשב בהסכמת המבקש לקבלת הערעור – על הזמן והמשאבים שנחסכו בכך – בסכום ההוצאות שפסק והגדירו כ"סכום מתון". אשר להשגתו של המבקש על דחיית בקשתו להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין של בית משפט השלום (בקשה שנדחתה בהחלטה מיום 4.11.2014 ולא במסגרת פסק הדין של בית המשפט המחוזי), הרי שבקשה זו נדחתה נוכח פגמים שונים שנפלו בה ולא ראיתי כי ההחלטה מגלה עילה למתן רשות לערער נוכח אמות המידה המקובלות ובשים לב לכך שהמבקש היה מיוצג בהליכים השונים.

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.