רע"א 8219/15 נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע" נ. שפיר הנדסה

לפ נַ י בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת י' שבח ) בהפ"ב 45789-05-15 מיום 2.11.2015 במסגרתו נדחתה בקשת המבקשת לביטול פסק בוררות.

רקע עובדתי ותמצית הליכים

1.

ביום 17.11.2009 נחתם בין הצדדים חוזה (להלן: החוזה ) לתכנון ולביצוע כביש עוקף קריות (להלן: הפרויקט ). במסגרת הוצאתו של הפרויקט אל הפועל, התגלעו בין הצדדים מחלוקות רבות שבעטיין הוגשו אין ספור תביעות הדדיות, שהתבררו, ועודן מתבררות, לפני הבורר ד"ר א' וינוגרד (להלן: הבורר ), בהתאם למנגנון הבוררות הקבוע בחוזה. בתוך כך, תבעה המשיבה את המבקשת בדרישת תשלום בסך 1,367,058 ש"ח (להלן: תוספת התשלום ) עבור עבודות שביצעה בזרוע המזרחית של מחלף אתא צפון (להלן: העבודות ). המשיבה טענה כי ביצעה את העבודות בהתאם לבקשת המבקשת שהתחייבה לפניה לחתום על הוראת שינוי המאשרת את הביצוע, אולם נמנעה מלעשות כן. לשם הוכחת טענתה, המשיבה הציגה, בין היתר, תחשיב המפרט את פריטי העבודה בגינם נדרשה תוספת התשלום (להלן: התחשיב ). מנגד, המבקשת טענה כי מאחר שלא הוציאה הוראת שינוי לביצוע העבודות ובשים לב לתמחור המופרז של המשיבה, יש לדחות את תביעתה. ביום 2.4.2015 קיבל את הבורר את תביעת המשיבה וחייב את המבקשת לשלם למשיבה את התשלום לעיל לצד הוצאות נלוות. במסגרת פסק הבוררות המנומק, דחה הבורר את טענות המבקשת וקבע כי היא נהגה בצורה בלתי ראויה, בלשון המעטה, כלפי המשיבה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

2.

המבקשת הגישה בקשה לביטול פסק הבוררות וטענה, בין היתר, כי שגה הבורר כאשר ראה במבקשת כמי שמאשרת את התחשיב שהגישה המשיבה רק משום שלא הגישה תחשיב נגדי; וכאשר נקט כלפיה גישה דיונית מחמירה בגינה התעלם מטיעוניה שלא הוגשו בכתב, חרף היות ההליך לפניו לא כפוף לסדרי הדין. מנגד, המשיבה הסתמכה על פסק הבוררות וטענה כי זה מנומק כדבעי ואין להתערב בו וממילא ביקשה לאשרו.

3.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקשת בקבעו כי פסק הבוררות מתייחס בצורה מנומקת לכל אחת מטענותיה של המבקשת; וכי המבקשת ניהלה את הגנתה בדיוק כפי שמצאה לנכון ומשכך לא נפלה בפסק הבוררות שגיאה המצדיקה את ביטולו מכוח העילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות.

מכאן הבקשה שלפ נַ י .

תמצית טענות המבקשת

4.

המבקשת טוענת כי בית המשפט המחוזי שגה משלא התייחס לכך שהבורר התעלם משורה ארוכה של טענות לגיטימיות שהעלתה ביחס להיבט הראייתי של התחשיב. משכך, טוענת המבקשת כי השארת פסק דינו של בית המשפט המחוזי על כנו תגרום לה עיוות דין וכי התערבותו של בית משפט זה נדרשת משיקולי צדק ובשל שאלות עקרוניות המתעוררות במקרה דנן.

דיון והכרעה

5.

לאחר עיון בבקשה, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובפסק הבוררות, הגעתי למסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבים.

1.

הלכה ידועה היא כי בית משפט זה לא נעתר בקלות לבקשות רשות ערעור המופנות נגד החלטות ופסקי דין של בתי המשפט המחוזיים בענייני בוררות, וזו תוענק רק במקרים חריגים, אם עלה בידי המבקש להוכיח קיומה של שאלה בעלת היבט עקרוני החורגת מדל"ת אמותיהם של בעלי הדין או במקרים שבהם נדרשת התערבות משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין [ראו: רע"א 2488/14 יוסטר נ' סגלוביץ , פסקה 16 (31.12.2014); רע"א 71/15 אשבד נכסים בע"מ נ' בן עזריה בע"מ , פסקה 11 והאסמכתאות שם (1.2.2015)].

2.

הבקשה דנא אינה נמנית על אותם מקרים חריגים המצדיקים הענקת רשות ערעור בענייני בוררות. לא מצאתי כי הבקשה מעוררת שאלה עקרונית שטרם נדונה בפסיקת בית משפט זה, אשר חורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים, ובוודאי לא שוכנעתי כי מדובר במקרה שבו נגרם למבקשת עיוות דין. על אף ניסיונה של המבקשת לשוות לטענותיה נופך עקרוני, הרי שבסופו של דבר מדובר בטענות בעלות אופי ערעורי מובהק. פשיטא, בית המשפט המחוזי לא קיפח את המבקשת והתייחס בצורה מנומקת לכל אחת ואחת מטענותיה. טענותיה של המבקשת מופנות למעשה נגד התוצאה הפרטנית אליה הגיעה בית המשפט, שאינה מעלה שאלה עקרונית או חשש לעיוות דין ונטועה עמוק בנסיבותיו של המקרה דנן. למעלה מן הצורך, גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. כעולה מעשרות רבות של דפי פרוטוקול של הדיונים שנערכו לפני הבורר, המבקשת בחרה לנקוט בדרך של הכחשת טענותיה של המשיבה מבלי להתייחס לשיעורן של הוצאות העבודות לגופן. פסק הבוררות יורד לעובי הקורה, מתייחס לכל אחת מטענות המבקשת, והינו מנומק. הנה כי כן, לא מצאתי כל הצדקה לקבל בקשת רשות ערעור זו.

3.

סוף דבר, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.