רע"א 8242/99 אילון אורון, עו"ד נ. ועד מחוז תל-אביב-לשכת עוה"ד בישראל

בהחלטותי מיום 22.11.99 ומיום 25.11.99 דחיתי את בקשת העותר להוצאת צו ביניים שימנע את הדיון הקבוע להיום בפני בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין בקובלנה שהוגשה נגד העותר. העותר מבקש שבית המשפט ישקול מחדש את ההחלטה. גם לאחר שיקול נוסף איני רואה מקום לשנות את ההחלטה.

צו ביניים, המקפיא מצב עד הדיון בעתירה, אינו ניתן כלאחר יד. בוודאי שאין זכות קנויה בידי עותר לקבל צו ביניים רק בשל כך שהגיש עתירה או רק על יסוד טענה שעד הדיון בעתירה עשוי לחול שינוי במצב. "בית המשפט אינו אמור לתת צו ביניים כדבר שבשגרה. שכן צו ביניים עלול לפגוע בפעילות התקינה של המינהל, וכתוצאה מכך לפגוע גם בטובת הציבור, לעתים פגיעה קשה" (בג"ץ 3330/97 עיריית אור יהודה נ' ממשלת ישראל , פ"ד נא(3) 472, 475). הנטל המוטל על מי שמבקש צו ביניים הוא כפול. ראשית, עליו להצביע על נזק משמעותי שייגרם לו כתוצאה מאי מתן הצו. שנית, עליו להראות כי הנזק, בהנחה שייגרם, אינו ניתן לתיקון. צו ביניים, שלא בנסיבות כאלה, ניתן רק בעתירה נגד החלטה מינהלית הנראית "על פניה פגומה עד כדי כך שניתן להניח כי בית המשפט יבטל אותה" ( שם , בעמ' 479).

במקרה הנדון לא הצביע העותר על התקיימות אף אחד מן התנאים למתן צו ביניים. הוא טוען, לענין הנזק שייגרם לו מאי מתן הצו, כי "עצם ההעמדה לדין... הינה פגיעה בלתי-נסבלת בזכויותיו של העותר". אולם העותר אינו מסביר כיצד יהיה בכוחו של צו הביניים למנוע פגיעה כזאת, לאחר שהקובלנה נגדו הוגשה לבית הדין המשמעתי עוד ביום 25.3.99. במקום אחר טוען העותר כי הנזק, שהוא מבקש למנוע באמצעות צו הביניים, ייגרם לו "בקיומו של הדיון ובמתן פסק דין". גם טענה זאת אינה מובנת, שהרי אם העותר יזוכה בדין המשמעתי לא ייגרם לשמו הטוב כל נזק מעבר לנזק שנגרם, אם נגרם, בהעמדתו לדין משמעתי; ואם, לעומת זאת, העותר יורשע בדין המשמעתי, ממילא טענותיו נגד העמדתו לדין יתבררו כבלתי-מבוססות.

כיוון שהמהות והחומרה של הנזק שהעותר טוען לו אינן מצדיקות, כשלעצמן, הוצאת צו ביניים, נשאלת השאלה האם ההצדקה להוצאת הצו נובעת מעצם העתירה. כלומר, האם העתירה היא בעלת סיכויים המצדיקים, לאור האינטרס של קידום שלטון החוק ותקינות המינהל, הקפאת המצב עד הדיון בעתירה? לאחר עיון בעתירה אני רחוק מלאמוד את סיכויי העתירה במידה כזאת. בהקשר זה נודעת חשיבות מרובה למהות ההחלטה נשוא העתירה, שהיא החלטה להעמיד את העותר לדין משמעתי בפני מוסדות לשכת עורכי הדין. כידוע, הכלל הרחב שולל התערבות שיפוטית בהחלטה מינהלית להעמיד אדם לדין, במיוחד שעה שההתערבות מתבקשת, כמו במקרה הנדון, על יסוד הערכת חומר הראיות נגד הנאשם. ראו בג"ץ 6781/96 אולמרט נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד נ(4) 793, 808. כלל זה חל, אפשר ביתר שאת, גם על החלטה של לשכת עורכי הדין להעמיד את חבר הלשכה לדין משמעתי. ראו בג"ץ 248/81 ווליס נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין , פ"ד לז(3) 533, 540. אמנם, כלל זה, כמו כל כלל, כפוף לחריגים: בית המשפט מוכן לבטל החלטה על העמדה לדין שנתקבלה בחוסר תום לב, על יסוד שיקולים פסולים או בחוסר סבירות קיצוני. אולם, גם על פי העתירה עצמה קשה לגלות בהחלטה נשוא העתירה פגמים מן הסוג הזה: ההחלטה נתקבלה על יסוד פנייה של בית משפט השלום בפתח-תקוה אל לשכת עורכי הדין. בית המשפט העלה בפנייתו טענות חמורות כלפי העותר. ייתכן, כמובן, שבסיום הבירור המשמעתי יתברר, כטענת העותר, כי לא היה יסוד לטענות שהעלה נגדו בית המשפט. אולם, מכאן ועד לתיאור נקיטת ההליך המשמעתי נגד העותר כשרירות וכחוסר תום-לב, רחוקה הדרך.

העותר מוסיף ומבקש לעכב את הדיון הקבוע בפני בית הדין המשמעתי עד שתינתן החלטה בבקשה שהגיש לבית משפט השלום לתיקון פרוטוקול הדיון שהוביל להגשת הקובלנה נגדו. בית הדין דחה בקשה זאת, לאחר שקבע כי "המבקש [הוא העותר] מנסה בכל פעם להגיש בקשות דחייה בנימוקים שונים... למבקש היה די והותר זמן לעשות כל מאמץ כדי להביא להפסקת ההליכים, ולא להגיש בקשות ברגע האחרון". גם לי לא הוברר מדוע השתהה העותר, שהקובלנה נגדו הוגשה לבית הדין המשמעתי עוד ביום 25.3.99, במשך מספר חודשים, עד שפנה אל הלשכה, לראשונה ביום 23.8.99, בבקשה לביטול הקובלנה. מכל מקום, הבקשה "לתיקון הפרוטוקול" אינה אלא בקשה לתיקון החלטת בית משפט השלום, ולפיכך הסיכוי שבקשה זאת תוביל לשינוי ההחלטה שנתקבלה בעניינו של העותר אף הוא אינו ברמה המצדיקה הוצאת צו ביניים.

למרות שאיני מוציא צו ביניים, אני מוצא מקום, לאור מהות העתירה, להקדים את שמיעתה. לפיכך מתבקשת המזכירות לקבוע את העתירה לדיון בפני הרכב במהלך המחצית השניה של חודש דצמבר 1999. המשיבים רשאים להגיש לקראת הדיון תגובה לעתירה.

לאור מועד הדיון הקרוב בעתירה, חזקה על בית הדין המשמעתי, שאף אם יסיים היום את הדיון בקובלנה נגד העותר, יעכב את מתן פסק הדין בקובלנה עד למתן הכרעת בית המשפט בעתירה זאת.

כאמור, הבקשה לצו ביניים נדחית.