פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
8251/13
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
פרופ' אילן שדה
נ ג ד
המשיבים:
1. פרופ' דר' שלמה שיץ שמאי
2. פרופ' דר' נרי מרחב
3. פרופסור דר' רם זמיר
4. פרופ'
דר'
אמיר דמבו
5.
IEEE
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגן הנשיאה שנלר והשופטים ד"ר ורדי ולבהר שרון)
מיום 12.11.13 בע"א 11416-09-10
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגן הנשיאה שנלר והשופטים ד"ר ורדי ו לבהר שרון ) מיום 12.11.13 בע"א 11416-09-10, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת כהן ) מיום 7.7.10 בת"א 158219-09. בית משפט השלום סילק על הסף תובענה שהגיש המבקש כנגד המשיבים, שעניינה זכויות יוצרים במשפט גבול, שלפי הטענה פותח על-ידי המבקש.
רקע
ב.
בכתב התביעה שהגיש המבקש כנגד המשיבים (ת"א 158219-09) נטען, כי בשנת 1992 פיתח המבקש "משפט גבול העוסק בתכונות גבול של 'מכונות חיפוש מקורב בבסיס נתונים'". נטען, כי בשנת 2002 פרסם משיב 4, יחד עם תלמידו, מאמר אצל משיב 5 – אשר לפי פסק דינו של בית משפט השלום מוציא לאור בארה"ב כתב עת יוקרתי בנושאי העברת נתונים ומידע –
אשר מבוסס על עבודתו ומחקרו של המבקש. נטען, כי משיב 1 שימש עורכו הראשי של המאמר. עוד נטען בכתב התביעה, כי משיבים 3-2 פרסמו מאמרים, שבהם ייחסו את משפט הגבול למשיב 4 ולתלמידו.
ג.
המשיבים עתרו לסילוקה של התובענה על הסף, ובפסק דינו מיום 7.7.10 נעתר בית משפט השלום לבקשתם. נאמר, כי בהעדרה של מסירה כדין למשיב 4 – לא קנה בית המשפט סמכות בינלאומית לדון בתביעה נגדו, וכי המבקש לא הוכיח את תחולתה של תקנה 482(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 – העוסקת בהמצאה לנתבע זר באמצעות מורשה – על משיב 5, ולפיכך כתב התביעה לא הומצא לו כדין. עוד נאמר, כי הזיקות הממשיות לתביעה בנוגע למשיבים 4 ו-5 מצביעות על ארה"ב, ולפיכך בית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לדון בתובענה. עוד נאמר בפסק הדין, כי המבקש לא העלה טענת העתקה ביחס למשיבים 4-2, אלא טענה של "הפרת החובה לייחס לתובע [המבקש – א"ר] את משפט הגבול", ועל כן כתב התביעה אינו מגלה עילה. נוכח האמור, נמחקה תביעתו של המבקש, והוא חויב בהוצאות ושכר טרחה בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ לכל משיב. בית המשפט ציין, כי פסק דינו ניתן לאחר שלמבקש ניתנה הזדמנות לתקן את תביעתו.
ד.
המבקש עירער לבית המשפט המחוזי (ע"א 11416-09-10). בפסק דין מיום 12.11.13 נדחה הערעור. בית המשפט המחוזי סמך ידיו על קביעותיו של בית משפט השלום בעניין אי-המצאת כתב התביעה כדין למשיבים 4 ו-5, ובעניין נאותות הפורום. באשר למחיקתה של התביעה מחמת העדר עילה נאמר (עמ' 13 שורות 21-20), כי "המערער אכן לא ייחס למשיבים בכתב תביעתו המתוקן העתקה אלא את אי אזכורו במאמריהם", וכי "רק העתקה מהווה זכויות יוצרים לפי סעיף 2(1) לחוק זכויות יוצרים" (עמ' 14 שורות 20-19). נאמר, כי משלא נטענה העתקה ופעולתם של משיבים 4-2 אינה מהוה הפרה של זכויות יוצרים – אין ניתן ליחס הפרה כאמור למשיבים 1 ו-5. בית המשפט המחוזי דחה את טענותיו של המבקש בדבר עשיית עושר ורשלנות. בסיפת פסק דינו מתח בית המשפט המחוזי ביקורת על התנהלותו הדיונית של המבקש ועל סגנונו של כתב הערעור. המבקש חויב בהוצאותיהם של משיבים 3-1 (ביחד), 4 ו-5 בסך 11,800 ש"ח לכל אחד.
הבקשה
ה.
מכאן בקשת רשות הערעור, בה נטען כנגד הקביעות בעניין הסמכות הבינלאומית, נאותות הפורום והעדר העילה.
הכרעה
ו.
לאחר עיון בבקשה ונספחיה, חוששני כי לא אוכל להיעתר לה. הבקשה – ככל שניתן להבינה – אינה מעוררת שאלה משפטית כללית החורגת מעניינם של הצדדים. יתר על כן: הבקשה מנוסחת בצורה שאינה נהירה כל עיקר, ומערבת מינים שונים של טענות, לעתים נטולות הקשר, וככזו אינה מגלה עילת התערבות, לא כל שכן בגלגול שיפוטי נוסף, שלישי במספר. דומה, כי נוכח זאת אין מנוס מאי-היעתרות לבקשה.
ז.
אוסיף, כי חרף דבריו של בית המשפט המחוזי בסיפת פסק הדין, נערכה גם הבקשה דנא בלשון משתלחת, בוטה וחסרת עכבות; חרצובות לשונו של המבקש הותרו הן כלפי המשיבים, והן כלפי הערכאות הקודמות. מקומה של לשון זו לא יכירנה בכתבי בי-דין המוגשים לבית המשפט גם על-ידי בעל דין שאינו מיוצג (המבקש יוצג בערכאות קודמות במרבית הזמן), וגם אם הוא נושא טרוניה; ולמותר להכביר מלים.
כללם של דברים
ח.
לא אוכל איפוא להיעתר לבקשה, וממילא לבקשה לעיכוב ביצוע (שהוגשה ביום 19.12.13). לפנים משורת הדין, וחרף סגנונו המתלהם של המבקש, לא יוטלו הוצאות לטובת אוצר המדינה.
ניתנה היום, כ' בטבת התשע"ד (23.12.2013).
ש ו פ ט