רע"א 8252/19 שלמה לחי נ. יוסף זהבי

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ה' סילש ) בת"א 70673-12-18 מיום 11.11.2019 בגדרה התקבלה בקשת המבקש לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה, בכפוף לתשלום הוצאות התובע (המשיב) בסך של 20,000 ש"ח בתוך 21 יום ממתן ההחלטה. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש קיבל את כתב התביעה לדואר האלקטרוני שלו, וכי לא ניתן לראות את התנהלותו בנדון כתמת לב. חרף האמור, נקבע כי נקודת האיזון בין האינטרסים הנוגדים מצויה בתוצאה לפיה פסק הדין יבוטל אך זאת בכפוף למסירת פרטי ההתקשרות של המבקש ותשלום הוצאותיו של המשיב כמפורט לעיל.

2.

המבקש הגיש בקשה לעיון נוסף בהחלטה זו וטען כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לשלם את ההוצאות שנפסקו לטובת המשיב. בהחלטה נוספת שניתנה ביום 8.12.2019 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון נוסף, וקבע כי לא צורפו ראיות כלשהן לתמיכה בטענותיו של המבקש בדבר מצבו הכלכלי. כן נקבע כי פסיקת ההוצאות בהליך לא נועדה להעניש את המבקש, אלא להעמיד את המשיב במקום בו היה אלמלא הצורך להידרש לבקשת ביטול פסק הדין. לצד זאת, אישר בית המשפט המחוזי למבקש, לפנים משורת הדין, לפרוס את התשלום באופן שמחצית ממנו תשולם בתוך 10 ימים, ומחציתו השנייה תשולם בתוך 30 יום לאחר מכן.

3.

המבקש משיג על החלטת בית המשפט המחוזי, וטוען כי לא היה מקום לחייבו בהוצאות המשיב כתנאי לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה. בבקשתו שב המבקש על טענותיו לפיהן הוא תושב חוץ וכתב התביעה נמסר לכתובת שגויה ועל-כן הומצא לו שלא כדין. עוד טען המבקש כי סיכויי ההגנה שלו טובים, וכי חיובו בהוצאות המשיב עלול להוביל לחסימת גישת המבקש לערכאות. בתוך כך, טען המבקש כי אין ביכולתו למלא אחר התנאי הכספי בהחלטת בית המשפט המחוזי "בשל חסרון כיס". כן טען המבקש כי הוא הגיש תצהיר בדבר מצבו הכלכלי הקשה, וכי הוא לא נחקר עליו. משכך, נטען, לא ניתן לקבוע כי האמור בתצהיר אינו משקף את מצבו של המבקש.

4.

המשיב מתנגד לבקשת רשות הערעור וסומך ידיו על החלטות בית המשפט המחוזי. לטענת המשיב, התניית ביטול פסק הדין בתשלום ההוצאות נועד להעמידו במקום בו היה אלמלא הצורך להידרש לבקשת ביטול פסק הדין ולהתנהלות המבקש אשר קדמה לה, כפי שאף נקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי. המשיב טוען עוד כי טענת המבקש בדבר מצבו הכלכלי נתמכה בתצהיר "סתמי", ומבלי שצירף לה ולו אסמכתא אחת כדי להוכיח טענה זו. עוד מפנה המשיב לטענת המבקש בתצהירו לפיה "האפשרות היחידה שנותרה לי כדי לעמוד בחיוב הכספי שהוטל עלי, הנה לבקש בעל כורחי סיוע כספי מאחרים ... אך זאת לא אעשה, שכן דעתי אינה סובלת ירידה לשפל המדרגה ותחנונים לקבלת חסדים מאחרים". לטענת המשיב, מדברים אלה עולה כי יש באפשרות המבקש לגייס את הסכום הנדרש, אך הוא בוחר להימנע מכך מטעמיו.

5.

לאחר העיון בטענות המבקש ובתשובת המשיב הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

טענתו העיקרית של המבקש היא כי הוא אינו יכול לשאת בהוצאות שהוטלו עליו, אף לאחר הקלת התנאים שנקבעה במסגרת החלטת בית המשפט המחוזי מיום 8.12.2019, וזאת בשל מצבו הכלכלי הקשה. לתמיכה בטענה זו צירף המבקש לבקשתו לעיון חוזר תצהיר אשר בו טען

כי הוא ירד מנכסיו ונקלע לחובות גבוהים בהיקף של למעלה מארבעים מיליון ש"ח. בתוך כך, טען המבקש בתצהירו כי הוא נאלץ אף למכור את ביתו שבצרפת, וכי הוא נותר "חסר כל, ללא כל שכר או הכנסה שוטפת, ללא כל רכוש, ללא פנסיה, ללא זכאות למענק זקנה וללא כל מקור כספי אחר, למעט יתרת חסכונותיי המאפשרת לי חיי דוחק, והעומדת לאזול תוך כשנה". כפי שצוין לעיל, המבקש אף הוסיף כי האפשרות היחידה לעמוד בחיוב הכספי שהוטל עליו היא לבקש "סיוע כספי מאחרים", וכי הוא יימנע מלעשות כן על-מנת לא להיות נתון לחסדי הזולת.

6.

ואולם, כבר נפסק לא פעם בבית משפט זה כי על הטוען לקשיים במצבו הכלכלי ולחוסר יכולת לעמוד בצווים שיפוטיים לפרוס תשתית עובדתית מלאה התומכת בטענות אלה (ובהם, למשל, תדפיסי חשבון בנק, פירוט של הנכסים בהם הוא מחזיק, פירוט חיובי אשראי וכיוצ"ב). כאמור, טענתו העיקרית של המבקש לפיה קיימת הצדקה להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי היא כי הוא נעדר יכולת כלכלית. מצופה היה כי המבקש יגבה טענה זו במסמכים ובהעמדת תשתית ראייתית מתאימה, וזאת במיוחד לאור הערתו של בית המשפט המחוזי בנדון (ראו למשל: ע"א 4711/16 שקד נ' הנהלת בתי המשפט (23.6.2016)).

7.

מתצהירו של המבקש עולה כי יש לו חסכונות אשר יספיקו לו "לחיי דוחק" למשך כשנה. ואולם, המבקש לא צירף מסמכים או פירוט על סך חסכונותיו, או פירוט של חיובי האשראי שלו אשר יש בהם להעיד על רמת חייו. המבקש אף לא מצוי בהליך פשיטת רגל בשל חובותיו הרבים. לכל האמור יש להוסיף כי המבקש לא פירט דבר על אודות האפשרות ליטול הלוואה בנקאית, אשר אין בה כדי להפכו לפושט יד או לנתון לחסדיהם של אחרים.

8.

בנסיבות אלה, ומשלא מצאתי כי נפל פגם אחר המצדיק את התערבותי בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

9.

סוף דבר: הבקשה נדחית. הצו הארעי לעיכוב ביצוע החלטות בית המשפט המחוזי מבוטל, כמו גם ההחלטה מיום 6.12.2019.

אעיר כי לא ראיתי להיעתר לבקשתו של המבקש מיום 30.12.2019 להשיב לטענות שטען המשיב בתשובתו לבקשה דנן.

10.

המבקש ישלם את מחצית סכום ההוצאות בו חויב בתוך 10 ימים ממועד קבלת החלטה זו, ואת המחצית השנייה בתוך 40 ימים מהמועד האמור, וזאת כתנאי לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה כאמור בהחלטת בית המשפט המחוזי מושא הבקשה.

אין צו להוצאות.