רע"א 8274/05 נתן פלד נ. הרשות הפלשתינית

1.ביום 27.5.02 בשעה 18:40, פוצץ עצמו מחבל מתאבד במרכז מסחרי בפתח תקווה. בפיגוע זה נרצחו רותי פלד ז"ל ונכדתה הפעוטה, סיני קינן ז"ל (להלן: המנוחות ). כן נפצעו בפיגוע בתה של רותי פלד ז"ל, חן קינן ובעלה של חן, ליאור קינן, הוריה של סיני קינן ז"ל.

2.המבקשים, בני משפחתן הקרובה של המנוחות, הגישו תביעה נגד המשיבות בה טענו כי הן אחראיות לפיגוע הדמים. מסירת כתב התביעה למשיבות נתקלה בקשיים ועל כן, לבקשת המבקשים, הורה בית המשפט המחוזי בתל-אביב, על תחליף המצאה באמצעותו של הממונה על העזרה המשפטית מטעם מדינת ישראל (להלן: הממונה ), שהוא המופקד על קיום הקשר המשפטי בין מדינת ישראל לרשות הפלשתינאית, היא המשיבה 1. הממונה אכן ביצע פעולות שונות להמצאת כתב התביעה למשיבות, אולם נציגי המשיבות התעלמו באופן שיטתי מן ההודעות שהושארו להם וסירבו לקבלן. ממילא לא הוגש גם כתב הגנה.

משכך, ולאחר שהמבקשים הוכיחו בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט עדי אזר) כי בוצע תחליף המצאה והגישו תצהירים להוכחת גובה הנזק, נעתר בית המשפט לבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה ובהחלטה מנומקת חייב את המשיבות לשלם למבקשים יחד ולחוד סך של 72 מליוני שקלים וכן שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בסכום כולל של 2 מליון ₪ בצירוף מע"מ.

3.המשיבות הגישו בקשה לביטול פסק הדין משני טעמים: אי ביצוע המצאה כדין לידיהן וכן מן הטעם שאופיו של פסק הדין מחייב בחינת התובענה לגופו של עניין. כב' הרשם ש' ברוך דחה את הטעם הראשון, אך מצא לקבל את הטענה כי יש לבטל את פסק הדין, בנמקו כי למבקשים טענות כבדות משקל לפיהן אין הן בעלות הדין הנכונות, בדבר היות הפורום של בתי המשפט בישראל פורום לא נאות לבירור התובענה ובדבר גובה הנזק. הבקשה התקבלה אפוא, בכפוף לתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 70,000 ₪ על ידי המשיבות למבקשים.

שני הצדדים ערערו על החלטה זו. המשיבות ערערו על חיובן בהוצאות. ערעורן נדחה ואינו נוגע לבקשה שבפניי.

ערעורם של המבקשים נדחה אף הוא, תוך שבית המשפט המחוזי (כב' השופטת ש' דותן) מאמץ את נימוקי רשם בית המשפט המחוזי.

מכאן הבקשה שבפניי.

4.המבקשים טוענים בבקשתם את שטענו בפני בית המשפט המחוזי. לטענתם, שגה בית המשפט המחוזי בסברו כי קיימים סיכויי הגנה לכאורה למשיבות ובקבעו כי סוגיית אחריותה המשפטית של הרשות הפלשתינאית לפיגועי טרור טרם הוכרעה. לטענתם, סוגיה זו הוכרעה על ידי בית המשפט המחוזי, הגם שפסק הדין אותו ציינו בהקשר זה לא צורף. עוד סבורים המבקשים כי שאלת הפיצוי העונשי נוגעת להגנתן של המשיבות. המבקשים טוענים, כי אין כל ספק של ממש ביחס לשאלת אחריותן של המשיבות לפיגועי הטרור שבוצעו בישראל וכי בית המשפט המחוזי לא נתן דעתו לחזקות שבדין.

5.הפיגוע שאירע ביום 27.5.02 קרע באחת מספר משפחות והותירן כואבות, שותתות. לא ניתן שלא לחוש שותפות והבנה לכאב, לאובדן. יחד עם זאת, ובכל הרגישות האפשרית, הבחינה המשפטית נעשית על פי כללים ועקרונות משפטיים, גם במקרים קורעי לב מעין זה.

לגופו של עניין, איני סבורה כי יש להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. כעולה מן החומר שבפניי, וכפי שפורט, מעלות המשיבות טענות שראוי כי תתבררנה לגופן. הטענות שמעלים המבקשים נגד החלטת בית המשפט המחוזי - מבלי שאחווה עמדה לגופן - מן הראוי שתיבחנה ותידונה בהליך העיקרי. כמו-כן איני רואה לקבל את הטענות שהועלו במישור הראייתי כמייתרות דיון לגופו של עניין. רשם בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו, כי באמצעות אתרי אינטרנט, פסיקה אחרת ופניות לעצרת הכללית של ארגון האומות המאוחדות מבקש בא כוח המבקשים "לעשות את אותה קפיצת דרך מבוקשת מבלי שתתבררנה הטענות לגופם של דברים". עמדתו מקובלת עלי. הקביעה האם די באלה כדי לקשור בין המשיבות לבין פיגוע הטרור בו קופדו חייהן של המנוחות ראוי לה שתתברר במסגרת דיון ענייני לגוף התובענה.

הבקשה נדחית איפוא.

משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.