פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
8275/05
בפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
המבקשת:
מנורה חברה לביטוח בע"מ
נ ג ד
המשיב:
ולדימיר לדיזנסקי
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 14.6.05
בע"א 2868/04 שניתן על ידי כבוד
השופטים י' גריל ר' חפרי-וינוגרדוב וע' גרשון
בשם המבקשת: עו"ד ע'
מיכלין
החלטה
1.המשיב הגיש תביעה כספית בבית משפט השלום בחיפה כנגד המבקשת בגין סירובה לשלם לו תגמולי ביטוח על גניבת רכבו; הרכב נגנב מחנייה ציבורית הסמוכה לחוף הים בחיפה, לאחר שמפתחות הרכב נגנבו מתיק הים שאותו נשא המשיב לחוף הים - לשם הלך עם בתו - והמבקשת טענה כי השארת המפתחות בתוך התיק, ללא השגחה, מהווה רשלנות רבתי הפוטרת אותה מחבותה לפי הפוליסה בה ביטחה את הרכב.
2.בית המשפט (כב' השופטת א' פריאל) קיבל ביום 29.7.04 את תביעת המשיב. בית המשפט נימק את פסק דינו בהתבסס על הוראת סעיף 61(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1961 (להלן: "החוק"), שלפיה "אין המבטח חייב בתגמולי ביטוח בעד נזק שהמבוטח יכול היה למנוע או להקטין, בקרות מקרה הביטוח או לאחר מכן, בנקיטת אמצעים סבירים או אמצעים שהמבטח הורה לו לנקוט", שכן המבקשת ייחסה רשלנות למשיב טרם קרות מקרה הביטוח, בהפקרת המפתחות ללא השגחה, ומכאן שאין תחולה להוראת החוק. עוד קבע כי במקרה דנן העובדות אינן מלמדות על חוסר סבירות קיצוני בהתנהגות המשיב או על הלך רוח של פזיזות או חוסר אכפתיות. לפיכך, קבע כי המבקשת חבה בתשלום תגמולי ביטוח על בסיס שווי הרכב בעת עריכת הביטוח, בסך של 100,000 ₪, שישא הפרשי הצמדה וריבית וכן ריבית מיוחדת לפי סעיף 28א' לחוק, שכן הטעם המשפטי שהועלה על ידי המבקשת לא היה "ענייני ואמיתי".
3.על פסק הדין הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בה חזרה על טענותיה שלפיהן אינה חבה בתשלום למשיב. בית המשפט (כב' השופטים י' גריל, ר' חפרי-וינוגרדוב וע' גרשון) דחה ביום 14.6.05 את הערעור למעט בסוגית שווי הרכב בקובעו כי ראוי להעמיד את שוויו נכון למועד האירוע הביטוחי בדרך של אומדנא דדיינא בסך של 85,000 ₪, וכי על המבקשת לשלם סכום זה למשיב בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, לרבות ריבית מיוחדת כפי שקבע בית משפט השלום.
4.על פסק הדין הגישה המבקשת את הבקשה שבפניי ובה טוענת היא כי בית משפט זה טרם הכריע בסוגיית השלכות הפרת חובה של מבוטח לנקוט אמצעים סבירים למניעת מקרה ביטוח; בשאלת קיומו של אשם תורם בפוליסת הביטוח; באופן הוכחת שווי הרכב וכן בקביעת הריבית המיוחדת. המבקשת טוענת כי המשיב הפר את חובתו על פי הפוליסה בכך שהשאיר את המפתחות בתיק בחוף הים ללא כל השגחה. המבקשת מצביעה על מקרים דומים בהם נקבע כי מדובר בהתנהגות רשלנית. לטענתה, סעיף 61(א) לחוק חל גם במקרה דנן. לחלופין, מדובר ברשלנות רבתי של המשיב וללא ספק התנהגות פזיזה המגלה חוסר אכפתיות. לחלופין טוענת המבקשת כי היה מקום לייחס למשיב אשם תורם בשיעור 50% לפחות. עוד טוענת היא כי טעה בית המשפט כשקבע את שווי הרכב בדרך של אומדנא על אף שהמשיב לא צירף כל חוות דעת שמאית להוכחת שווי הרכב, חרף האמור בפוליסה. לדעתה, לא היתה הצדקה להשית עליה ריבית מיוחדת.
5.לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות דלמטה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשות להידחות. המבקשת אינה מגלה בבקשתה שאלה משפטית חדשה, בעלת חשיבות כללית, המצדיקה דיון נוסף בבית משפט זה, לאחר שהתביעה התבררה כבר בפני שתי ערכאות קודמות. הערכאה הדיונית ניתחה באופן יסודי ומקיף את הראיות שהובאו בפניה והגיעה למסקנה כי דין התביעה להתקבל מן הטעמים שפורטו בפסק דינה. ערכאת הערעור דנה אף היא בטענות המבקשת, לא שוכנעה כי יש בהן ממש, וסמכה ידיה על מסקנתו המנומקת של בית משפט השלום, למעט בנקודה אחת; כאמור, קבע בית משפט השלום כי סעיף 61(א) לחוק לא חל ולכן המבקשת חבה בתשלום תגמולי ביטוח למשיב, אף אם התרשל וקבע כי אין מדובר ברשלנות רבתי, לאור הראיות שהונחו בפניו. בית המשפט המחוזי לא מצא לנכון להתערב בקביעה זו אלא רק בסוגית שווי הנזק. בהתחשב בכל אלה, לא מצאתי כל טעם לדיון נוסף בטענות שמעלה המבקשת, לרבות בפסיקת ריבית מיוחדת ובנוגע לקביעת שווי הרכב.
הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.
ניתנה יום, ז' באדר תשס"ו (7.3.06).
ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
05082750_B01.doc
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il
/עכ.