רע"א 8282/13 ד"ר שלמה כהן ,עו"ד נ. נטויז'ן 013 ברק בע"מ

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגן הנשיאה שנלר והשופטים ד"ר ורדי ו ברנר ) מיום 5.11.13 בע"א 3407-09-12, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת גלר ) מיום 3.6.12 בת"א 31602-08. עניינה של הבקשה בטענות לנזקים כתוצאה מהפסקת אספקתם של שירותי אינטרנט למשרדו של המבקש, שנגרמה – לפי הטענה – בשל רשלנותן של המשיבות.

רקע

ב.

המבקש הוא בעלים ומנהל של משרד עורכי דין. כעולה מפסק דינו של בית משפט השלום, המשיבות סיפקו שירותי אינטרנט למשרד – משיבה 1, נטוויז'ן 013 ברק בע"מ (להלן נטוויז'ן ), סיפקה שירותי גלישה, והמשיבה 2, בזק שירותי תקשורת בע"מ (להלן בזק ), סיפקה תשתית פיסית. בתביעה שהגיש המבקש בבית משפט השלום בתל אביב-יפו (ת"א 31602-08) נטען, כי ביום 7.2.08, החל מן השעה 05:00 בבוקר לערך, הופסקה אספקת שירותי האינטרנט והדואר האלקטרוני למשרדו של המבקש למשך כ-11 שעות, וכי גם לאחר חידושם של השירותים פעלו אלה באיטיות. המבקש טען, כי כתוצאה מן הניתוק לרשת האינטרנט נגרם למשרדו נזק ממשי בסך 250,000 ש"ח ונזק תדמיתי בסך 200,000 ש"ח.

ג.

בפסק דינו המפורט מיום 3.6.12 דחה בית משפט השלום את התביעה. בית המשפט קבע (עמ' 6), כי סעיפים 41-40 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 – הפוטרים בעל רשיון לביצוע פעולות בזק או למתן שירותי בזק מאחריות נזיקית – חלים על בזק ואינם חלים על נטוויז'ן, וכי אין קמים החריגים לחסינות זו (ביחס לבזק). בית משפט השלום קבע (עמ' 9), כי מכוח ההסכם שבין המבקש לנטוויז'ן עומד לאחרונה פטור גורף כנגד התביעה, ובתוך כך נדחתה טענתו של המבקש כי מדובר בחוזה אחיד באשר "אין מדובר בהסכם אשר תנאיו נכפו, כמכלול, על התובע [המבקש – א"ר], אלא בהסכם אשר נוסחו המקורי נערך אמנם על ידי חברת ברק, אך חלק ניכר מתנאיו בוטלו או הותאמו לדרישות התובע" (עמ' 8). עוד קבע בית משפט השלום (עמ' 16), כי "בנסיבות המקרה דנן, גם אם ניתן לומר, כי תנאיו של הכלל בעניין 'הדבר מדבר בעד עצמו' מתקיימים, הרי שהנתבעות עמדו בנטל לשכנע את בית המשפט, כי במקרה דנן הן לא התרשלו, בודאי לא התרשלות חמורה". נאמר, כי מן הראיות שבתיק עולה שמדובר בתקלה נדירה ובלתי צפויה, ושהמשיבות נדרשו לתקלה באופן מיידי, רציני ואחראי. עוד נאמר, כי המחלוקת בין נטוויז'ן לבזק בשאלת האחריות לתקלה אינה מצריכה נטיעת מסמרות, באשר "אין מדובר בתביעה של נטוויז'ן ובזק זו נגד זו, אלא בחברות הנתבעות, זו לצד זו, אשר אף לא החליפו ביניהן הודעות לצד ג'" (עמ' 17). למעלה מן הצורך דן בית המשפט בשאלת נזקיו של המבקש; נאמר, כי "גם לו נקבעה אחריותן של הנתבעות, או מי מהן, בגין התקלה נשוא ההליך, היה מקום, לכל היותר, לפסיקת פיצוי כללי על דרך האומדן, וזאת בפרופורציות כספיות שונות לחלוטין וזניחות לעומת סכום התביעה" (עמ' 20). המבקש חויב בהוצאות ושכר טרחה בסך 10,000 ש"ח לכל אחת מן המשיבות.

ד.

המבקש ערער לבית המשפט המחוזי (ע"א 3407-09-12). בפסק דין מיום 5.11.13 נדחה הערעור. בית המשפט המחוזי סמך ידיו על קביעותיו של בית משפט השלום בנוגע לחסינותה הסטטוטורית של בזק; לפטור החוזי העומד לנטוויז'ן; לקביעותיו בעניין רשלנותן הנטענת של המשיבות; ולנזקיו הנטענים של המבקש. בפסק הדין נאמר (פסקה 18), כי "יש לדחות את ניסיונו של המערער, עוד לפני שבית המשפט נתן את פסק דינו בערעור, להטיל דופי בבתי המשפט בהצהרתו בדיון בערעור שהספקים הגדולים בישראל, בסיוע בתי המשפט הצליחו לגרום לכך שהצרכנים לא מנצלים את הזכויות שלהם כיון שהמחיר למיצוי הזכויות כבד מהתשואה שיקבלו ... בתי המשפט יודעים להגן היטב על הצרכן הקטן ולפסוק נגד הספק הגדול, אך זאת במקומות המתאימים. לכן, כל מקרה ומקרה ייבחן לגופו, על נסיבותיו העובדתיות והראיות המובאות בו ...". המבקש חויב בתשלום שכר טרחה בסך 30,000 ש"ח לכל אחת מן המשיבות.

הבקשה

ה.

מכאן בקשת רשות הערעור, הערוכה – ברובה – כערעור (המבקש לעתים אף מכתיר עצמו כמערער, ראו למשל סעיף 7 לבקשה), בה נטען בפירוט כנגד כל חלקי פסק דינו של בית משפט השלום. המבקש משיג על הקביעות בעניין העדר רשלנותן של המשיבות, ובתוך כך בעניין יישומו של כלל "הדבר מדבר בעד עצמו"; בעניין הפטור החוזי של נטוויז'ן וחסינותה הסטטוטורית של בזק; ובעניין נזקיו הנטענים. המבקש טוען, כי "הליך זה הוגש מלכתחילה במטרה להביא לתיקון של תקלה חמורה בכל הנוגע לנזקים שגורמים ספקים גדולים לצרכנים קטנים. למרבה הצער, בתי משפט רבים מדי רואים בתביעות אלה מטרד" (סעיף 2 לבקשה) וכי "צרכנים יודעים שבתי משפט רבים מפקירים אותם ולכן אינם נאבקים על זכויותיהם", ומכאן – לפי הטענה – חשיבותה הציבורית של הבקשה. בהקשר זה צירף המבקש, כנספח י"ב, "טבלה המציגה תמונה עצובה זו ובה נתונים מדגמיים חלקיים". המבקש מפנה לפסק דין של בית משפט השלום בתיק אחר בו נפסקו לזכותו בהקשר דומה פיצויים, אך הוא סבור כי הפיצוי שם היה ""מגוחך" כלשונו, נוכח ההשקעה הנחוצה בתיק שכזה, ומכאן הנמקתו לטענת ה"הפקרה", ולהיות התיק בעל אופי ציבורי.

הכרעה

ו.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, חוששני כי לא אוכל להיעתר לה. חרף נסיונו של המבקש להעטות על הבקשה אדרת משפטית כללית, לאמיתו של דבר תחומה היא לדל"ת אמותיו של המקרה דנא ולנסיבותיו הפרטניות. אלה בראש וראשונה שאלות שבעובדה ובפרשנות מסמכים ספציפיים, שאינם ככלל מצע לגלגול שלישי (ראו ד"ר ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד (מה' 2, תשס"ח-2008),

213-212).

משאלה פני הדברים, אין הבקשה באה בקהלם של המקרים בהם תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי.

ז.

גם לגוף הדברים התקשיתי למצוא מקום להתערבות. כך, למשל, קבע בית משפט השלום (עמ' 16), כי אף אם חל הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו", עמדו המשיבות בנטל השכנוע; הדברים אינם עולים בקנה אחד עם טענתו של המבקש, כי "בתי המשפט קמא הנכבדים התעלמו מן הכלל הבסיסי 'הדבר מדבר בעד עצמו'" (סעיף 1ב לבקשה). הלכה למעשה, מלין המבקש על יישומו של הכלל האמור בנדון דידן, קרי, על קביעתו העובדתית של בית משפט השלום בעניין אי-רשלנותן של המשיבות, אלא שלא לכך נועדה רשות ערעור בגלגול שלישי. הוא הדין גם באשר לטענותיו של המבקש בעניין נזקיו הנטענים, ובאשר לקביעה בעניין הפטור החוזי העומד לנטוויז'ן ולטענות בעניין חוזה אחיד. בהקשר האחרון יצוין, שבפסק דינו של בית משפט השלום נאמר (עמ' 8) כי "יתכן והייתי מגיעה למסקנה שונה בנוגע להסכם הנדון, לו מדובר היה בצרכן אשר לא ניתנה לו אפשרות ממשית לשנות מתנאי ההסכם, וזאת בניגוד מובהק למקרה נשוא הליך זה", היינו, אין המדובר בהכרעה עקרונית באשר להתקשרויותיה של נטוויז'ן עם לקוחותיה.

ח.

בבקשה נטען, כי פסקי דינן של הערכאות הקודמות מבטאים את "ההגנה הבלתי ראויה שמספקים בתי המשפט לספקים גדולים בתביעות צרכנים" (סעיף 43 לבקשה). יש להצר על הלשון בה נטענה טענה זו. ניתן היה לצפות מן המבקש, המורגל בהופעות בבתי המשפט, גם אם ניתן להבין לטרונייתו על הפגיעה במשרדו בשל הפסקת אספקתם של שירותי האינטרנט, כי ישתמש בלשון פוגענית פחות.

ט.

גם לגוף הדברים קשה להלום טענה זו, ובית המשפט המחוזי נדרש לדופי שהוטל בבית המשפט. אין חולק, כי לעתים קיימים פערי כוחות – בין היתר בידע ובמשאבים – בין ספקים גדולים לבין צרכנים קטנים, בודדים. הדין מעמיד כלים שונים, מהותיים ודיוניים, לרשות הצרכן על מנת להתמודד עם פערי כוחות אלה (בפן המהותי ראו למשל חוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 וכן כללי פרשנות שונים דוגמת כלל הפרשנות כנגד המנסח; בפן הדיוני ראו למשל חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006). חשובה מאוד גם האפשרות לתביעות קטנות שהוצאותיהן קטנות – ומרבית התביעות מסוג זה יבואו בגדרי הסמכות לדיון כתביעה קטנה; זו פותחת פתח, שרבים באים בו, לתבוע את נזקיהם. גם פיקוח של רגולטורים שונים נועד, בין היתר, לצמצם את פערי הכוחות בין הספקים הגדולים לבין הצרכן הבודד. ואולם, וכפי שציין בית המשפט המחוזי, פערי הכוחות האמורים אינם מקימים משטר של אחריות חמורה ("קפידה"), וכל מחלוקת מוכרעת לגופה ולנסיבותיה. אוסיף, כי גם הטבלה אשר צירף המבקש – ככל שניתן לייחס לה משקל ראייתי (וספק אם כך הדבר) – אינה מעלה או מורידה לענייננו, באשר מוצגים בה "נתונים מדגמיים חלקיים". שוב, אין בכך כדי להפחית מטרונייתו של המבקש, אך במישור המשפטי האמור בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי – בעינו.

כללם של דברים

י.

אין בידי איפוא להיעתר לבקשת רשות הערעור. נוכח סכום שכר הטרחה הלא מועט שנפסק בבית המשפט המחוזי, לא ייעשה צו להוצאות לטובת אוצר המדינה.