רע"א 8287/02 הורן את ליבוביץ בע"מ נ. גיורא גור

1.המבקשת, שהיא חברה שעיסוקה בהסעת נוסעים, תיירות, נדל"ן, תעופה, השכרת רכב ועסקים נוספים, הזמינה את המשיב, שהוא אדריכל, לתכנן עבורה מבנה בן קומה אחת שישמש מוסך לאוטובוסים שלה וכן לשטחי מלאכה ולהשכרה. אחרי שהגיש המשיב למבקשת מספר חלופות לתכנון, שינתה המבקשת את תכניותיה וביקשה מהמשיב לתכנן מרכז למלאכה ותעשיה, לשם השכרה ולמכירה. בסופו של דבר נבנה קניון. בעלי הדין נחלקו בענין שכר הטרחה שעל המבקשת לשלם למשיב. המחלוקת הועברה להכרעתו של בורר דן יחיד. בפסק הבוררות שנתן חייב הבורר את המבקשת לשלם למשיב יתרת שכר ראוי בשיעור 587,050 ש"ח, שכר קונסטרוקטור בסך 1,057,500 ש"ח, שכר ראוי נוסף בגין הכנת תכניות מכירה בסך 50,000 ש"ח ובסך הכל 1,694,550 ש"ח בתוספת מע"מ. כמו כן חייב את המבקשת בתשלום הפרשי הצמדה וריבית ובהוצאות הבוררות, לרבות שכר טרחת עורך דין, בסכום כולל של 300,000 ש"ח, בתוספת מע"מ. בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ש' וסרקרוג), בפסק דינו מיום 31.7.02, דן בבקשת המבקשת לבטל את פסק הבוררות ובבקשתו של המשיב לאשרו ואישר את הפסק, כפוף לתיקונים, כך שלמשיב נפסק סכום כולל של 1,519,843 ש"ח, בתוספת מע"מ, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן הוצאות בוררות כאמור לעיל.

המבקשת ביקשה להרשות לה לערער על פסק הדין.

2.דין הבקשה להידחות.

בבקשתה שהגישה לבית המשפט המחוזי וכן בבקשתה שלפני, השיגה המבקשת בעיקר על חיובה בשכרו של הקונסטרוקטור, שלא היה צד להסכם הבוררות, ועל כך שלאחרון נפסק שכר ראוי, וזאת אף ללא הנמקה. עוד השיגה על כך שהבורר פסק למשיב שכר ראוי ולא פסק לו לפי הסכם שכר הטרחה בין בעלי הדין. כך או כך, לטענתה, ה"שכר הראוי" אינו ראוי.

כפי שעולה מפסק דינו המפורט והמנומק היטב של בית המשפט. סבר בית המשפט – כפי שסבר הבורר – כי הסכם שכר הטרחה אינו מתייחס לפרוייקט הקניון שנבנה בפועל וכי קיים הבדל משמעותי בין התכנון המקורי לבין הפרוייקט שתיכנן בפועל. לפיכך מצא כי בקביעת שכרו של המשיב על פי שכר ראוי לא חרג הבורר מסמכותו. עוד קבע כי אין מקום להתערב בממצאים שבעובדה שקבע הבורר לצורך קביעת השכר הראוי; זאת, בין שאר טעמים, בהתחשב בראיות שהובאו במהלך הבוררות. אשר לשכר טרחתו של הקונסטרוקטור קבע בית המשפט כי, כמוסכם גם על המבקשת, שכרו של הקונסטרוקטור היה חלק מהשכר שהמשיב היה אמור לקבל ולפיכך היה הבורר מוסמך לפסוק את שכרו, אפילו לא היה הקונסטרוקטור בעצמו צד להסכם הבוררות. מכאן המסקנה שגם שכרו של הקונסטרוקטור צריך להיקבע על פי אמות מידה של שכר ראוי.

לא מצאתי מקום להתערב בקביעותיו ובמסקנותיו של בית המשפט. גם אני סבור כי לאור הממצאים שבעובדה שקבע הבורר רשאי היה הבורר לפסוק למשיב שכר ראוי וכן היה מוסמך לפסוק לו, עבור הקונסטרוקטור, גם את שכרו של האחרון, ואף זאת על דרך של פסיקת שכר ראוי. אעיר כאן שאין לראות בחיוב שכר הטרחה שנפסק עבור הקונסטרוקטור חיוב לטובת מי שלא היה צד להסכם הבוררות; גם לא מדובר כאן ב"זהות אינטרסים" בין המשיב לבינו, העושה אותם כ"שתי פנים של בעל דין אחד", כמו שהיה המצב שנדון בהחלטתי ברע"א 554/01 כתר הוצאה לאור נ' חורחה ספרן , תק-על 2001(3) 1813. כאמור לעיל, מדובר במצב שבו ראו בעלי הדין את ענין פסיקת שכרו של הקונסטרוקטור כחלק מפסיקת שכרו של המשיב. כך נאמר גם בהסכם שכר הטרחה כי "גורמים" אחרים שייבחרו לצורך נושא מקצועי שאינו כלול בתכנון של המבקש "כלולים בשכ"ט זה".

3.הבקשה להרשות ערעור נדחית.