פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
רע"א
554/01
בפני:
כבוד השופט י' טירקל
המבקשת
:
כתר
הוצאה לאור בע"מ
נגד
המשיב
:
חורחה
ספרן
בקשת
רשות ערעור על פסק דין בית המשפט
המחוזי
בתל אביב-יפו בתיק ה"פ 320/00
ו-
506/00 שניתן ביום 20.12.00 על ידי
כבוד
השופטת ה' גרסטל
בשם
המבקשת: עו"ד ברוך כצמן
בשם
המשיב: עו"ד נפתלי כרמל
החלטה
1.המבקשת עוסקת בהוצאה לאור של ספרים ושיווקם. המשיב, איש שיווק במקצועו, סיפק שירותים למבקשת באמצעות חברה משותפת של בעלי הדין. סכסוך כספי שנבע מעסקות שהיו במחלוקת הועבר להכרעת בורר, לפי סעיף בוררות בהסכם הניהול שכרתו בעלי הדין. בפסק הבוררות חויבה המבקשת לשלם למשיב תשלומים שונים בגין עילות שפורטו בפסק הבוררות וסכום נוסף של 475,000 ש"ח כפיצוי גלובלי עבור נזקים שנגרמו עקב הגבלת עיסוקו של המשיב, צער ועגמת נפש, לשון הרע ופגיעה במוניטין. המשיב הגיש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו בקשה לאשר את פסק הבוררות. המבקשת הגישה בקשה לבטלו. בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (כבוד השופטת ה' גרסטל), בפסק דינו מיום 20.12.00, אישר את פסק הבוררות למעט הפיצוי הגלובלי, שלגביו קבע כי יוחזר לבורר על מנת שישלים את הפסק בענין הנזקים. המבקשת בקשה להרשות לה לערער. המשיב השיב על הבקשה.
2.לטענת המבקשת דין פסק הבוררות להתבטל מן הטעם שהבורר לא נימק כראוי את פסקו. כמו כן חרג הבורר מסמכותו בפסקו סכומים לזכות חברה שבבעלותו של המשיב, ישראל לרנינג סיסטמס בע"מ (להלן - "חברת י.ל.ס"), שלא היתה צד לסעיף הבוררות. עוד טוענת היא כי שגה בית המשפט המחוזי בהחזירו לבורר את ענין הפיצוי הגלובלי. לדעתה, החזרת הענין אליו היא בבחינת "תיקון עוול בעוול" ו"משחק מכור", שכן הבורר ינסה בדיעבד להצדיק את פסקו המקורי.
3.את טענתה הראשונה של המבקשת יש לדחות. העיון בפסק הבוררות מראה כי הבורר נימק היטב את הכרעותיו תוך התייחסות לטענות בעלי הדין אחת לאחת. הוא הדין בטענה השניה בדבר פסיקת סכומים לחברת י.ל.ס, חברה שלא היתה, כאמור, צד לסעיף הבוררות. לפי סעיף הבוררות שבהסכם בין בעלי הדין:
"מחלוקת או סכסוך בכל ענין הקשור ו/או הנוגע להסכם זה לרבות תקפותו, בטלותו, ביצועו, פרשנותו והפרתו יופנו לבוררות ותוצאותיה יחייבו את הצדדים".
כפי שמתברר הוקמה חברת י.ל.ס לנוחותה של המבקשת, לצורך תשלום עמלות לסוכנים והיא בבעלותו של המשיב. יש, אפוא, זהות אינטרסים בין המשיב לבין חברת י.ל.ס. ויש לראות את המשיב ואת חברת י.ל.ס כשתי פנים של בעל דין אחד. הואיל ולפי סעיף הבוררות שצוטט לעיל היתה כוונתם של בעלי הדין שהבורר ידון בעניינים הנוגעים למחלוקות הנובעות מהסכם הניהול ומכיוון שחברת י.ל.ס הוקמה, כאמור, לצורך תשלום עמלות לסוכנים, באים התשלומים לחברת י.ל.ס בגדר "כל ענין הקשור ו/או הנוגע להסכם זה - - -". כך סבר גם בית המשפט המחוזי באומרו כי "כל פירוש אחר המפריד והמוציא את חברת י.ל.ס מגדר המחלוקת שבין הצדדים ייצור עיוות משפטי". זאת ועוד, לפי סעיף 4 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968:
"הסכם בוררות וסמכותו של בורר כוחם יפה גם לגבי חליפיהם של הצדדים להסכם, וסמכותו של בורר על פי הסכם בוררות מוקנית גם לבורר-חליף, והכל באין כוונה אחרת משתמעת מן ההסכם".
עוד יש מקום לומר כי חברת י.ל.ס היא, לצורך ההתדיינות הנדונה, חליפתו של המשיב וכי בהעדר כוונה אחרת בהסכם הניהול חלה סמכותו של הבורר גם עליה (ראו ע"א 30/88,40/88 דוד כהן ואח' נ' נחום פרנקל
פ"ד מד(1) 119 ; ע"א 344/83 מוניס רויטמן נ' גרשון פרס ואח' פ"ד לט(4) 29 ; ס' אוטולנגי, בוררות- דין ונוהל , תשנ"א - 1991, ע' 48-50). לפיכך, רשאי היה הבורר לפסוק לחברת י.ל.ס את המגיע לה אפילו לא היתה צד להסכם הבוררות.
גם את הטענה נגד החזרת פסיקת הסכום הגלובלי לבורר יש לדחות. כפי שעולה ממכלול נימוקיו של בית המשפט המחוזי, לא נמצא בבוררות או בדרך ניהולה, פסול כלשהו. בא כוח המבקשת אף לא הצביע על עובדה כלשהי שיש בה כדי לבסס את טענותיו בענין זה ונראה שהן מבוססות על השערות בעלמא. בכך לא די.
4.הבקשה להרשות ערעור נדחית. המבקשת תשלם למשיב שכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ש"ח.
ניתנה היום, ה' בחשון התשס"ב (22.10.01)
ש
ו פ ט