רע"א 8311/07 עזבון אשד צבי ז"ל נ. נגר כדורי את דוד חי חברה להשקעות ובניין

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 15.7.07 בבש"א 13508/01 (כבוד הרשם ש' ברוך), אשר דחה את בקשתם של המבקשים לצרף את המשיבים 2-3 (להלן – המנהלים ) להליך בוררות שיתנהל בינם לבין המשיבה.

החלטתו של בית המשפט קמא

1.

המבקשים הגישו לבית המשפט קמא בקשה למינוי בורר אשר ידון בסכסוך בינם לבין המשיבה, שהרקע לו אינו עולה מהחלטתו של בית המשפט קמא ואף לא פורט בבקשה שאותה הגישו המבקשים לבית משפט זה (להלן – בקשת המינוי ).

במסגרת בקשת המינוי, העלו המבקשים טענה, אשר הפכה להיות עיקר הדיון, ולפיה יש להורות על צירופם של המנהלים כצד להליך הבוררות, הגם שהם אינם צד להתקשרות בין המבקשים לבין המשיבה ולהסכם הבוררות ביניהם.

2.

המבקשים טענו בפני בית המשפט קמא כי המנהלים עשו שימוש בשמות ובזהויות שונות של מספר חברות שבבעלותם על מנת ליהנות מ"פירותיהן" של חברות אלה, שעה שהם בעלי העניין ובעלי האינטרסים במשיבה, ומשכך הם צד לסכסוך עם המבקשים, הגם שאינם צד להסכם הבוררות. בנוסף, טענו המבקשים כי יש להורות על צירופם של המנהלים כדי למנוע את "עקיפתו" של הסכם הבוררות תוך ניצול האישיות המשפטית הנפרדת של המשיבה וכן כדי למנוע פיצול התדיינות. לבסוף, טענו המבקשים כי המשיבה "מרוקנת מכל תוכן כלכלי" ולפיכך במידה שיזכו בהליך הבוררות נגדה, לא יוכלו להיפרע ממנה.

3.

מנגד, טענו המנהלים כי אין להכפיפם להליך בוררות בגין מחלוקת שלשיטתם הם אינם צד נכון בה, לאור פעילותם במהלך עסקים רגיל ותקין באמצעות החברות שבבעלותם שאותן הם מנהלים. בנוסף, טענו המנהלים, כי בניגוד לטענת המבקשים, מצבה הכלכלי של המשיבה אינו כפי שטוענים המבקשים. עוד טוענים המנהלים כי המבקשים לא הביאו בדל ראיה להוכחת טענתם זו, שעה שהרמת מסך הינה סעד קיצוני שעל המבקשים אותו מוטל הנטל להוכיח את הנסיבות המצדיקות נקיטה בו. המנהלים הוסיפו וטענו כי לא זו בלבד שהמבקשים לא הוכיחו את טענותיהם כאילו המנהלים התנהלו באופן שיצר מצג לפיו אין הבחנה בינם לבין החברות השונות שבבעלותם וכאילו עניינה של המשיבה הוא עניינם הפרטי, אלא שאף מן החומר שאותו הגישו המבקשים לבית המשפט קמא, עולה כי טענות אלה אינן נכונות.

4.

לאחר ששמע עדויות מטעם הצדדים ועיין בראיות שהוצגו בפניו, הגיע בית המשפט קמא לכלל מסקנה כי המבקשים לא הרימו את הנטל להוכיח כי המשיבה שימשה גורם מלאכותי ליצירת הפרדה בינה לבין המנהלים וכי המנהלים עצמם הינם צד נכון בהליך הבוררות. נקבע, כי יתכנו מקרים בהם גם מי שאינו צד פורמאלי להסכם בוררות יצורף כצד להליך הבוררות המתנהל מכוחו, ואולם המבקשים העלו טענות כלליות בלבד ולא הניחו תשתית להוכחת הטענה כי צירוף המנהלים להליך הבוררות הינו מוצדק בנסיבות העניין. לפיכך, קבע בית המשפט קמא כי בהעדר ראיות המצביעות על התנהגות "חריגה" של המנהלים המצדיקה את צירופם להליך הבוררות, אין מקום להורות על צירוף כאמור. כנגד קביעה זו מכוונת הבקשה שבפניי.

5.

יצויין כי בית המשפט קמא מינה את השופט בדימוס דניאל ארנסט כבורר בסכסוך בין המבקשים לבין המשיבה.

נימוקי הבקשה

6.

במסגרת הבקשה שבפניי, טוענים המבקשים כי "על פי כל הסימנים בשטח" רוקנו המנהלים את המשיבה מכל משאביה ובמקביל ניסו לטשטש את העובדות האמיתיות לגבי מצבה הכלכלי ויכולת הפירעון של המשיבה, כדי למנוע את צירופם להליך הבוררות. לטענתם, ניתן ללמוד על היותם של המנהלים "בעלי האינטרסים האמיתיים שמאחורי המשיבה", באופן המצדיק את הרמת מסך ההתאגדות כלפיה וצירופם כצד להליך הבוררות, בין היתר, מכך שבהסכם בין המבקשים לבין המשיבה צויינה המשיבה כמי שהתקשרה בהסכם "עבורה ובנאמנות עבור אחרים", כאשר לטענתם ה"אחרים" הם המנהלים.

7.

מוסיפים המבקשים וטוענים כי מעיון בעיתונות הכלכלית ובתשקיף ההנפקה שפרסמה חברת האם של המשיבה, נגר כדורי את חי אחזקות בע"מ (להלן – חברת האם ), בסמוך למועד ההתקשרות בהסכם עם המבקשים עולה: שהמנהלים, שהם מנהליה של חברת האם ובעלי עניין בה, רוקנו את המשיבה מכל תוכן; כי הם ערבים באופן אישי לפעילותן של החברות השונות שבשליטתם וכי חברת האם חילקה דיבידנד בסך של 50,000,000 ש"ח שעה שלטענתם, לא היו בקופתה כל רווחים ראויים לחלוקה. עוד טוענים המבקשים כי חברת האם הודיעה לרשם החברות על כוונתה להתפרק מרצון, ואולם הפירוק לא יצא בסופו של דבר אל הפועל מחמת היותה חדלת פירעון.

8.

לאור כל האמור לעיל טוענים המבקשים כי התנהלותם של המנהלים מצדיקה את צירופם כצד להליך הבוררות.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ובהחלטתו של בית המשפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבים.

10.

כידוע, אין ליתן רשות ערעור על פסקי דין והחלטות בענייני בוררות אלא במקרים חריגים, המעלים שאלה משפטית או ציבורית עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ולשם מניעת עיוות דין [ראו למשל: רע"א 3680/00 אהרון גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ ; רע"א 2766/06 סבג נ' רחמים

(לא פורסם, 21.1.08) והאסמכתאות הכלולות בו] . איני סבור כי הבקשה שלפניי נופלת בגדרם של אותם מקרים חריגים המצדיקים מתן רשות ערעור, מה גם שהמבקשים עצמם אינם טוענים במסגרת הבקשה מדוע יש ליתן להם רשות כאמור.

11.

למעלה מן הנדרש, דין הבקשה להידחות גם לגופה. כאמור, המבקשים אינם מפרטים במסגרת הבקשה את הרקע להתקשרותם עם המשיבה ואת מהות הסכסוך שנתגלע ביניהם. כל תוכנה של הבקשה עוסק בשאלת צירופם של המנהלים כצד להליך הבוררות, כאשר עיקר טענותיהם של המבקשים מופנות כנגד ממצאים עובדתיים שאותם קבע בית המשפט קמא, לאחר ששמע עדויות ועיין בראיות שהוצגו בפניו. כידוע, ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאים עובדתיים שאותם קבע בית המשפט קמא אלא במקרים חריגים בלבד, בהם נתגלתה בהחלטתו של בית המשפט קמא טעות מהותית היורדת לשורשו של עניין או כאשר הממצאים שנקבעו אינם מתקבלים על הדעת [ראו למשל: ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל (לא פורסם, 11.6.98)]. לא שוכנעתי כי הממצאים העובדתיים שאותם קבע בית המשפט קמא מגלים טעות כלשהי, קל וחומר טעות חמורה המצדיקה התערבות בהם וגם מטעם זה אין מקום לקבל את הבקשה.

12.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיבים, איני עושה צו להוצאות.