רע"א 8322/08 בנק הפועלים בע"מ משכן פועלים משכנתאות נ. אטיה נויברג

לפניי בקשת רשות ערעור המופנית כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת י' שטופמן ) בבר"ע 1361/07.

1.

המשיבה הגישה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה במסגרתה ביקשה להצהיר כי היא בעלת זכויות בנכסים שונים מכוח הלכת השיתוף עם בעלה המנוח, שעזבונו הוא המשיב הפורמאלי 1 וכן כי זכויות בנכסים אחרים שייכות לה במלואן (שכן היא טוענת שלגביהם לא חלה הלכת השיתוף). במסגרת התביעה הגישה המשיבה בקשה לצירוף מספר נתבעים - חברה שהייתה בשליטת המנוח, בנק לאומי בע"מ (להלן: בנק לאומי ) והמבקש - בנק הפועלים בע"מ (להלן: המבקש ).

2.

בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב (כבוד השופט ש' שוחט ) קיבל את הבקשה לצרף את החברה שהייתה בשליטת המנוח. אשר לצירופו של בנק לאומי, מכיוון שזה הותיר את הבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט, החליט בית המשפט כי על בנק לאומי להחליט אם הוא מעוניין לטעון כנגד טענות המשיבה לבעלות בנכס שעליו הוטל עיקול לטובת בנק לאומי, וכן כי עליו להודיע בתוך 14 ימים אם הוא מעוניין בצירופו כנתבע לתובענה.

3.

אשר לצירופו של המבקש לתובענה, זה התבקש מאחר שהמשיבה טענה לזכויות בבית המגורים בו התגוררה עם המנוח (להלן: הבית או הנכס ) ואשר מושכן לטובת המבקש. הזכויות בבית רשומות על שם המנוח ולפני שניתנה המשכנתא חתמה המשיבה על תצהיר שבו הצהירה כי היא מוותרת על זכויותיה בנכס. במסגרת התביעה טענה המשיבה כי מחצית הזכויות בבית שייכות לה וכי תצהיר הויתור על הזכויות נעדר תוקף משפטי. המבקש התנגד לבקשה לצירופו כנתבע לתובענה בטענה כי בית המשפט לענייני משפחה נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה שעניינה זכויות במקרקעין, שכן הסמכות בעניינים אלו נתונה לבית המשפט המחוזי. עוד טען המבקש כי מדובר בתובענה אזרחית בעניין המשכנתא שניתנה לטובתו וכי בירורה אינו קשור לשאר התובענות שלפני בית המשפט לענייני משפחה.

4.

בית המשפט לענייני משפחה דחה את הבקשה לצירוף המבקש לתובענה וקבע כי הסעד לו עותרת המשיבה כנגד המבקש אינו נוגע לעתירתה כנגד הצדדים האחרים, בדבר זכויותיה מכוח הלכת השיתוף. בית המשפט לענייני משפחה הוסיף וקבע כי המבקש ויתר על העלאת טענות בעניין תחולת הלכת השיתוף על הנכס עת התנגד לצירופו לתובענה ובנוסף, בישיבת קדם המשפט שהתקיימה טען כי "בירור תוקף המשכנתא צריך להיות נדון בביהמ"ש המחוזי" וכי "לא מעניין אותו כל יתר הסכסוך".

5.

המבקש הגיש בקשת הבהרה בה טען כי לא ויתר ולא התכוון לוותר על כל טענה הקשורה למשכנתא, לרבות תחולת חזקת השיתוף, אלא טען כי מקומן בבית המשפט המחוזי. עוד ביקש המבקש לגזור גזירה שווה בינו לבין בנק לאומי. בית המשפט לענייני משפחה דחה את הבקשה בציינו כי החלטתו ברורה ומדברת בעד עצמה.

6.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נתן רשות לערער ודן בבקשה כבערעור. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בציינו כי בית המשפט לענייני משפחה קיבל, למעשה, את עמדת המבקש לפיה הסמכות לדון בעניין הספציפי האזרחי של תוקף המשכנתא נתונה לבית המשפט המחוזי. באשר לשאר רכיבי תביעת המשיבה, שעיקר עניינה נוגע להחלת הלכת השיתוף על הנכס, הותיר בית המשפט לענייני משפחה את הדיון לפניו וקבע כי המבקש, שדווקא הוא בעל האינטרס, התנגד לצירופו בטענה כי שאר רכיבי הסכסוך אינם מעניינו, ועל כן מוחזק כמי שויתר על טענותיו בעניין זה.

בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקש לפיה היה מקום להעביר לבית המשפט המחוזי את הדיון בטענותיו בדבר תחולת חזקת השיתוף בכל הקשור לנכס הממושכן, תוך שציין כי העברת נושא זה לבית המשפט המחוזי והותרת שאר רכיבי התביעה בבית המשפט לענייני משפחה אינה מתקבלת על הדעת שכן הייתה מובילה לדיון במקביל בשתי ערכאות שונות באותה סוגיה.

כמו כן דחה בית המשפט המחוזי את טענתו של המבקש לפיה משנקבע כי עניינים אלו מצויים בסמכות בית המשפט לענייני משפחה, היה מקום לצרפו כצד לתובענה או ליתן לו הזדמנות להודיע עמדתו לעניין זה. למבקש ניתנה הזדמנות להצטרף לתביעה והוא בחר להתנגד לבקשה, בניגוד לבנק לאומי שהותיר את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי המבקש, גוף פיננסי מיוצג, מוחזק כי היה מודע למשמעות התנגדותו להצטרף לתביעה שעניינה תחולת הלכת השיתוף על בית המגורים ומשמבוקשו ניתן לו, אין הוא יכול לשנות דעתו ולבקש להצטרף להליך ולערער על ממצאי ההחלטה ונימוקיה, בה ניתן לו הסעד המבוקש.

7.

בבקשה שלפניי עותר המבקש כי בית משפט זה יורה על ביטול פסק הדין של בית המשפט המחוזי וכן מבקש הוא להורות כי הוא יהא רשאי להצטרף כבעל דין בתביעה בבית המשפט לענייני משפחה וכי אינו מושתק מלטעון כל טענה נגד המשיבה, לרבות טענות הנוגעות להלכת השיתוף בכל הקשור לנכס הממושכן.

8.

המבקש טוען במסגרת בקשת רשות הערעור כי הוא התנגד לבקשה לצירופו לתובענה מכיוון שטען שבית המשפט לענייני משפחה נעדר סמכות עניינית לדון בעילות כלפי הבנק. אולם, לטענתו, הוא לא ויתר על כל טענה נגד המשיבה בכל הקשור לנכס הממושכן או בכל הקשור לחוב לבנק, לרבות טענות בדבר תחולת חזקת השיתוף בכל הקשור לנכס הממושכן או בנוגע לחוב. לאחר שנדחתה בקשת הצירוף ונוכח הדברים שנקבעו בה באשר לויתור המבקש לכאורה על טענותיו, ביקש המבקש להצטרף להליכים בבית המשפט לענייני משפחה כדי להעלות את טענותיו בעניין תחולת הלכת השיתוף על המשכנתא ועל החוב, אולם בית המשפט סרב לכך.

לטענת המבקש, השאלה העומדת בבסיס בקשת רשות הערעור היא האם ניתן וראוי לאפשר מצב בו יתנהלו הליכים משפטיים, הנוגעים לזכויותיו של פלוני, מבלי שפלוני יהיה בעל דין בהליכים אלו, למרות שביקש במפורש להצטרף אליהם. לטענתו, במקרה דנן קיים צורך במתן רשות ערעור על מנת למנוע עיוות דין וכדי לאפשר לבעל דין לקיים את זכותו הראשונית לקבל את יומו בבית המשפט.

9.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות ללא צורך בקבלת תגובה. הבקשה אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות חוקתית או ציבורית והיא אינה בעלת חשיבות משפטית החורגת מן העניין הקונקרטי של הצדדים הישירים למחלוקת, ועל כן אין כל הצדקה כי ערכאת ערעור שנייה תדון בה [ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נגד מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)].

10.

למעלה מן הצורך, מצאתי לנכון להעיר שתי הערות: ראשית , סבורני כי לא היה מקום לדון בערעור מצד המבקש על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה. המבקש התנגד לבקשה לצירופו כצד לתובענה, ובית המשפט לענייני משפחה אכן דחה את הבקשה ולפיכך המבקש למעשה קיבל את הסעד בו היה מעוניין (אי צירופו לתובענה). גם אם במסגרת החלטה זו נקבעו ממצאים או נאמרו אמירות שאינם לרוחו של המבקש, הוא לא היה רשאי לערער עליהם. הכלל הוא שמי שזכה בדין וקיבל מבית המשפט את מלוא הסעד שביקש, אינו זכאי לערער על ממצאי ונימוקי פסק הדין [ע"א 756/82 קיבוץ יגור קבוצת עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' שירותי נפט בע"מ , פ"ד מא(1) 85, 92 (1987)]. כך גם על פי אותו הכלל, הממצאים שנפסקו לחובתו של בעל דין שזכה, אשר לא ניתן לו לערער עליהם, לא יהיו בבחינת מעשה בית דין נגדו בכל הליך עתידי [חמי בן נון הערעור האזרחי 86-87 (2004); ע"א 140/56 מוגרבי נ' ורדימון , פ"ד יא(2) 1242, 1249 (1957); ע"א 6828/03 הירש נ' בית מאיר (לא פורסם, 28.10.2003)].

11.

שנית , התנהלות המבקש מצביעה לכאורה על שימוש לרעה בהליכי משפט. תחילה התנגד המבקש בתוקף לצירופו כצד לתובענה. לאחר שקיבל בית המשפט לענייני משפחה את טענתו ודחה את הבקשה לצירופו כצד, החליט המבקש כי הוא מעוניין להצטרף כצד להליך, וזאת לנוכח קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה כי המבקש ויתר לכאורה על טענות בעניין הלכת השיתוף. בכך למעשה ביקש המבקש דבר והיפוכו ולא בכדי לא נעתר בית המשפט לענייני משפחה לבקשת ההבהרה מטעמו. גם בבקשה שלפניי ממשיך המבקש לאחוז את המקל משני קצותיו - מחד גיסא טוען הוא כי הסמכות העניינית לדון בכל הקשור למשכנתא, לרבות שאלת תחולת חזקת השיתוף על המקרקעין הממושכנים ועל החוב, נתונה לבית המשפט המחוזי ומאידך גיסא הוא מבקש להורות כי הוא יהא רשאי להצטרף כבעל דין בתביעה. על התנהגות כגון דא כבר נאמר [ע"א 10137/05 ליברמן נ' תדביק בע"מ (לא פורסם, 14.8.2008)]:

"ההליך השיפוטי איננו צריך ואיננו יכול לשמש זירה למניפולציות מסוג זה בטיעוניו של בעל דין, אחרת ימצאו בתי המשפט מנוצלים לרעה ותגרם פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון שהציבור רוכש למערכת המשפט. ... (ראו רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6) 625, 633 (2005))."

12.

נוכח כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.