רע"א 8325/08 דוד שיינין נ. עו"ד דליה בן נון עשהאל ,מפרקת החברה

1.

בבקשת רשות הערעור שלפניי משיגים המבקשים על החלטת בית משפט קמא לפיה יינקט נגדם, ונגדם בלבד, הליך לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן - הפקודה). החלטה זו ניתנה בעקבות פסק דיני ברע"א 2441/07 (מיום 3.8.08), אשר ניתן בגדר בקשת רשות ערעור קודמת שהוגשה על ידי המבקש 2. טענתם העיקרית של המבקשים בהקשר זה היא, כי לא ניתנה להם הזדמנות להשמיע את טענותיהם עובר למתן ההחלטה. סבורני, כי על רקע נסיבותיו הייחודיות של המקרה דנא אין הצדקה להתערבותה של ערכאת הערעור בהחלטה האמורה. החלטתו של בית המשפט המחוזי בעניין זה לא ניתנה בחלל ריק אלא התבססה, בין היתר, על דו"ח רוגין אשר בחן את הסוגיה באופן מקיף. בהקשר זה יש לזכור, כי במקרה הרגיל לא ניתנת לבעל דין אפשרות כלשהי להשמיע את טענותיו טרם שמוגש נגדו הליך לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודה. לגופו של עניין נוסיף עוד, כי המבקשים אינם מציינים טעם ממשי מדוע ראוי לסטות מן ההלכה לפיה הליכים שעניינם אחריותם האישית של נושאי משרה יתבררו, ככלל, בפני בית המשפט של הפירוק (ראו והשוו, רע"א 9983/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ד"ר שלמה נס (טרם פורסם, 19.8.08), פיסקה 8).

2.

המבקשים ממשיכים ומשיגים אף על רכיב נוסף בהחלטתו של בית משפט קמא, שעניינו חיובם לשאת, בחלקים שווים, בשכרו של עו"ד רוגין. אכן, טענותיהם בסוגיה זו מעוררות שאלות שונות. זאת, בין היתר, על רקע העובדה שטרם הוטלה על המבקשים אחריות אישית לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודה, מחד, והנתון לפיו קופת הפירוק ריקה, מאידך. עם זאת, מששקלתי בדבר הגעתי לכלל מסקנה כי לעת הזו אין מקום לשנות מהחלטתה של הערכאה הדיונית להטיל את תשלום שכרו של עו"ד רוגין על המבקשים בחלקים שווים. אם בסיומו של ההליך יוחלט כי אין מקום להטלת אחריות אישית על אחד מהמבקשים (או על שניהם), תהא פתוחה בפני אותו מבקש (או בפני שניהם) הדרך לשוב ולהעלות, בפני בית המשפט של הפירוק, את מלוא טענותיו בכל הנוגע לסוגית שכרו של עו"ד רוגין. לסיום יצוין, כי לא נעלמה מעיניי בקשתם של המבקשים מיום 3.12.08 להגיב על התשובות לבקשת רשות הערעור. עם זאת, בנסיבות העניין לא ראיתי להיענות לה.

3.

התוצאה היא כי בקשת רשות הערעור נדחית, בכפוף לאמור בפיסקה 2 לעיל. המבקשים ישאו יחדיו בשכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ש"ח לכל אחד מהמשיבים 1, 3 ו-7.