רע"א 8330/99 יחיאל גרבש נ. ועד מחוז ת"א של לשכת עורכי הדין

זוהי בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על פסק הדין של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין, שדן בשני ערעורים ושני ערעורים שכנגד, מטעם המבקש ומטעם המשיב, וגזר על המבקש עונש של הוצאה לצמיתות מן הלשכה ותשלום הוצאות.

המבקש ביקש להגיש ערעור על פסק הדין, ובפני בקשתו להארכת המועד ביומיים.

לטענת המבקש, הוא ניסה להגיש את הערעור במועד באמצעות פקסימיליה, אך נמסר לו על ידי המזכירות שיש להגישו במסירה למזכירות. למחרת ביקש המבקש באמצעות מזכירתו להגיש את הערעור, אך הערעור לא התקבל כיוון שפסק הדין נשוא הערעור לא נשא תאריך. רק ביום 11.11.99, יומיים לאחר תום המועד, עלה בידיו להגיש את הערעור, אליו צורף פסק הדין בצירוף אישור הלשכה על מועד חתימתו, וכשהוא נושא חותמת העתק מתאים למקור.

על פי תקנה 2(ב) לתקנות בתי המשפט (סדרי דין בערעור לבית המשפט העליון לפי חוק לשכת עורכי הדין), התשמ"ו1988-, ניתן להאריך את המועד להגשת הערעור מטעמים מיוחדים שיירשמו.

על-מנת להצדיק הארכת המועד ולהוכיח טעם מיוחד לאיחורו, היה על המבקש להראות כי העיכוב בהגשת הערעור נבע מנסיבות שאינן בשליטתו ושאינן תלויות בו (זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995, עמוד 890; ב"ש 1638/85, ע"א 64/85, בנק צפון אמריקה בע"מ נגד עומר גלבוע - חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ (בפירוק) , פ"ד מ(1) 57; בש"א 2674/98, אביטן נגד קופ"ח של ההסתדרות , תקדין עליון 98(2) 321; הועדה המקומית לתכנון ובניה ראשל"צ נגד מיכקשווילי ואח' , פ"ד נ(3) 211).

העיכובים בהגשת ערעורו של המבקש אינם מצבים בלתי צפויים והם נתונים לשליטתו של המבקש. המבקש יכול וצריך היה לצפות כי בהגשת הערעור יידרש לצרף עותק נושא תאריך ומאושר של פסק הדין. כמו כן צריך היה להגיש את הערעור בעצמו או באמצעות אחר, ולא ברור מדוע סבר כי ניתן היה להגישו בפקסימיליה.

במקרה זה אין, איפוא, טעמים מיוחדים המצדיקים הארכת המועד.

הבקשה נדחית.