רע"א 8337/08 אנקום גרופ בע"מ נ. מגדל חיים(חיפה) בע"מ

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' קיסרי ) מתאריך 12.8.08, שבגדרה נדחתה בקשת המבקשת למתן צו גילוי מסמכים ספציפי נגד המשיבה.

2.

ברקע הבקשה – סכסוך עסקי הקשור בהסכם בין הצדדים לרכישת זכויותיה של המשיבה בנכס מניב מסוים בחיפה (להלן: הנכס ) על-ידי המבקשת (להלן: ההסכם ). כאמור בנספח להסכם, מחיר הנכס (כ-1.9 מיליון דולר) נקבע על בסיס התשואה השנתית אשר מניבים כלל המושכרים בממכר (כ-190 אלף דולר, כמפורט בטבלה שצורפה לנספח). בנספח נקבע עוד כי אם יוברר עד מועד מסירת החזקה בנכס כי דמי השכירות המופיעים בטבלה נופלים מאלה המשולמים בפועל על-ידי השוכרים השונים, ישונה בהתאם מחיר הממכר. בהסכם עצמו צוין (סעיף 3.2) כי: "הואיל וחסרים הסכמים ו/או נספחים ו/או עמודים מהסכמי השכירות המפורטים ... מתחייב המוכר להמציאם לקונה" (אלו יכונו להלן: "המסמכים החסרים").

3.

לאחר כריתת ההסכם ביקשה המבקשת לקבל את העתקי המסמכים החסרים כדי "לבחון את נכונות מצגי המשיבה" באשר לדמי השכירות בפועל, אך לא נענתה באופן מספק, לטענתה, והחליטה חד-צדדית "לקזז" כ-3.4 מיליון ש"ח מסכום התמורה. המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה (שאינה מענייננו כאן) לאכיפת ההסכם ולתשלום התמורה החוזית (ת.א. 815/07). למחרת הגישה המבקשת המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו (ה"פ 958/07), שבגדרה ביקשה מספר סעדים הצהרתיים, אשר העיקריים בהם הינם:

א.

הצהרה כי אי-המצאת המסמכים החסרים (שלטענת המבקשת לא הומצאו) מהווה הפרה יסודית של ההסכם.

ב.

הצהרה כי יש לעדכן את סכום התמורה החוזית למנגנון ההתאמה הקבוע בהסכם ועל יסוד המסמכים החסרים ובכלל זה

מאזני המשיבה , לכשאלו יומצאו על-ידי המשיבה.

ג.

הצהרה כי אם לא יומצאו המסמכים האמורים, יש להפחית ממחיר העיסקה את הסכום של כ-3.4 מיליון ש"ח, אותו נמנעה המבקשת מלשלם למשיבה.

הדיון בתובענת המבקשת הועבר לבית המשפט המחוזי בחיפה, ואוחד עם הדיון בתובענת המשיבה.

4.

בגדרה של התובענה מטעמה, הגישה המבקשת בחודש ספטמבר 2007 בקשה מסוימת שעניינה צו גילוי מסמכים (בקשה שלא צורפה לתיק שלפניי ולכן אין להתייחס אליה), ומבוקשה ניתן לה. בתאריך 7.5.08, לאחר שלשיטת המבקשת לא קיימה המשיבה את הצו הקודם, הגישה המבקשת בקשה למתן צו גילוי מסמכים כללי וכן צו לגילוי מסמכים ספציפיים: מאזנים של המשיבה לחמש השנים שקדמו למועד חתימת ההסכם, ומאזן לא מבוקר לשנת 2007, או כרטסת הנהלת חשבונות. מסמכים אלה אמורים היו, לפי הטענה, לסייע בהוכחת דמי השכירות הנכונים שהניב הנכס. בדיון שהתקיים בתאריך 22.5.08 הביע ב"כ המשיבה את התנגדותו לחשיפת המאזנים, אך הבטיח כי יגיש תשובה בכתב לבקשת המבקשת. התחייבות זו נרשמה בפרוטוקול הדיון, אך לא מצאה את ביטויה בהחלטתו של בית המשפט הנכבד, אשר נתן רק צו לגילוי מסמכים הדדי כללי. המשיבה, כך נראה, לא מסרה תשובה לבקשה לצו גילוי מסמכים ספציפי ואף לא מסרה תצהיר גילוי מסמכים כללי כנדרש בהחלטה, והמבקשת עתרה למתן צו גילוי מסמכים כללי וספציפי, בהיעדר תשובה ותגובה מטעם המשיבה.

5.

בהחלטתו בבקשה האמורה, קבע בית המשפט המחוזי כי אין צורך במתן צו נוסף לגילוי מסמכים כללי, שהרי כזה ניתן זה מכבר, וככל שתבקש המבקשת לקבל סעד בקשר עם אי-מילוי הצו – פתוחה בפניה הדרך לבקש זאת. עוד קבע בית המשפט כי אין ליתן צו גילוי מסמכים ספציפי, אף בהיעדר התייחסות מטעם המשיבה, שכן העיון במאזניה של המשיבה נראה שאינו רלבנטי למחלוקת שבין הצדדים. על חלקה האחרון של ההחלטה נסבה הבקשה למתן רשות ערעור שלפניי, כאשר המבקשת טוענת שחובה היתה על בית המשפט להיעתר לבקשה בהיעדר תשובה מטעם המשיבה, וכי המידע שגילויו מבוקש הוא רלבנטי.

6.

דין הבקשה למתן רשות לערער – להידחות . כידוע, ערכאת הערעור איננה נוטה ככלל להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניינים שבסדרי דין, אפילו היא סבורה היא שראוי היה להחליט לנקוט דרך דיונית אחרת, אלא רק במקרה בו החלטתה מנוגדת לדין, או גורמת לעיוות דין לאחד הצדדים – חריגים שוודאי אינם מתקיימים במקרה דנן (רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד ואח' נ' מדינת ישראל , פ"ד מד(2) 206 (1990)).

לעיצומם של דברים ולמעלה מן הצורך, אוסיף כי ראוי היה שהשגות המבקשת תדחנה גם לגופן, ממגוון של טעמים:

(א)

ראשית , פרק כ', סימן א' ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) אינו קובע כי במצב שבו משיב נמנע מלמסור תשובה לבקשה בכתב – דין הבקשה להתקבל. לא נמסרה תשובה, אמור בית המשפט להכריע בה על יסוד הבקשה (השוו: תקנה 157(2) לתקנות, שעניינה דיון בתביעה בהיעדר התייצבות הנתבע; תקנה 160(ד) לתקנות, שעניינה אי-הגשת סיכומים; ותקנה 168(ב) לתקנות, שעניינה אי-הגשת תצהיר). אף שברור שלרוב בקשה כזו תתקבל אם היא מצביעה על עילה, הרי שבית המשפט איננו חייב לקבלה, ורשאי הוא להפעיל את שיקול דעתו בענין.

(ב)

שנית , צדק בית המשפט המחוזי הנכבד בהחלטתו כי מאזני המשיבה, על פניהם, אינם נראים כרלבנטיים לתובענת המבקשת. קביעת מחיר הנכס בהסכם בין הצדדים ומנגנון ההתאמה נעשו, כך נראה מן האמור בהסכם (ובעיקר ממה שאינו אמור בו), בלא כל זיקה ישירה למאזני המשיבה.

מדוע אם כן נדרשים המאזנים למבקשת דווקא עתה לביסוס הסעד המרכזי

שביקשה, שהוא התאמת התמורה החוזית – לא הבהירה המבקשת כל צרכה. טענתה הסתמית בענין זה, כי המאזנים "עשויים להיות משמעותיים ביותר לצורך קביעת התמורה האמיתית" (עמ' 8 לבקשתה), אינה מספקת. בכל מקרה, למבקשת אין כל זכות קנויה לעיין במאזני המשיבה, ואם לא השכילה לבקש לעיין בהם במהלך המשא ומתן החוזי, או לקבוע תניה מפורשת בהסכם המקנה זכות עיון באותם מאזנים (כנראה – משום שלא סברה ב"זמן אמת" כי אלו נחוצים לה), הרי שזכות כזו לא קמה אך משום שהמבקשת הגישה תובענה כנגד המשיבה, או כי החליטה להכריז כי "המסמכים החסרים" הנזכרים בסעיף 3.2 להסכם (שאין בהם זכר למאזני המשיבה) כוללים גם את המאזנים.

(ג)

שלישית , בשים לב לדרך ניסוחה של התובענה – כהמרצת פתיחה בה מתבקשים סעדים הצהרתיים בלבד, ממילא שמטה המבקשת את הבסיס לבקשתה להצגת המאזנים במסגרת ההליכים המקדמיים. ככל שעסקינן בבקשה לסעד הצהרתי לפיו המשיבה חייבת (בין היתר) במסירת המאזנים למבקשת, או לפיו התמורה החוזית כפופה להתאמות שיש לעשותן (בין היתר) על יסוד המאזנים– הרי שעיון במאזנים אינו דרוש לשם הכרעה בשאלת זכותה של המבקשת לקבלת סעדים אלה, שהיא תוצאת ההליך ולא ראשיתו. זאת ועוד – ככל שעסקינן בבקשה החלופית לסעד הצהרתי לפיו אם לא יימסרו המסמכים החסרים אזי יש להפחית 3.4 מיליון ש"ח מן התמורה החוזית – גם כאן ברור שאין כל צורך במאזנים עצמם לשם הכרעה בבקשה.

8.

בשולי הדברים אעיר כי התובענה כולה נחזית כניסיון לגרור את בית המשפט למלא משימה שהצדדים כשלו בביצועה במהלך המו"מ החוזי, שהיא – קביעה מושכלת של התמורה החוזית וקביעת מנגנון התאמה ברור וממצה של התמורה. מובן עם זאת שאין באמור כדי לגרוע מזכותה של המבקשת לנסות ולהוכיח כי המשיבה הציגה בפניה מצגי שווא כאלה או אחרים.

9.

לאור כל האמור לעיל – הבקשה נדחית. בשים לב לכך שהתנהלותה הדיונית של המשיבה היוותה גורם משמעותי לריבוי ההליכים המקדמיים בתובענה – אין צו להוצאות.