רע"א 8342-22 רע"א 8342-22

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת העמיתה ש' דברת) ברע"א 22271-09-22 מיום 16.11.2022, שבה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט ת' אורינוב) בת.א. 65057-12-21 מיום 14.6.2022, שבה נדחתה בקשת המבקשת למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה.

1.ביום 29.12.2021 הגישה המבקשת לבית משפט השלום תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ב-1975 (להלן: חוק הפיצויים), בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה בתאונה שאירעה ביום 15.10.2019. לצד תביעתה הגישה המבקשת בקשה למינוי מומחים בתחומי האורתופדיה והפסיכיאטריה. בית משפט השלום מצא, "בדוחק רב" כלשונו, כי קיימת ראשית ראיה למינוי מומחה בתחום האורתופדיה. לעומת זאת, בכל הנוגע לתחום הפסיכיאטריה, בית המשפט ציין כי החומר הרפואי דל ביותר, אינו מעלה חשש לקיומה של נכות ואינו מעיד על רצף טיפולי. הבקשה למינוי מומחה פסיכיאטרי נדחתה אפוא.

2.על החלטת בית משפט השלום שלא למנות מומחה בתחום הפסיכיאטריה, הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי – וזו נדחתה. בית המשפט המחוזי ציין כי שקל להיעתר לבקשה תוך השתת שכר המומחה על המבקשת. ואולם, לאחר שנחשף למסמך נוסף שהגיע לידי המשיבה לאחר החלטת בית משפט השלום, המלמד כי המבקשת נתונה במצב נפשי קשה בעקבות שריפת ביתה ומצבו הנפשי של בנה – נחה דעתו כי דין הבקשה להידחות (בית המשפט ציין כי המסמך המדובר נכתב שלושה חודשים לפני ש"נקשר הקשר" בין מצבה הנפשי הנטען של המבקשת לבין התאונה). בנוסף לכך, בית המשפט עמד על קושי שעולה מכך שהבסיס לטראומה הנטענת של המבקשת משתנה בהפרש של מספר חודשים. הבקשה למתן רשות ערעור נדחתה אפוא, תוך שבית המשפט מוסיף כי נמנע ממתן צו להוצאות "רק לפנים משורת הדין".

3.על החלטת בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה למתן רשות ערעור שלפניי. לטענת המבקשת, הדרך היחידה שלה להתיר את הספק באשר לסיבת הפגיעה הנפשית שממנה היא סובלת, היא באמצעות מינוי מומחה רפואי בתחום, וכי בהתאם להלכה יש לנקוט גישה ליברלית ביחס לבקשות למינוי מומחה בתביעות לפי חוק הפיצויים.

4.דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובה, מכוח תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. עיון בהחלטות הערכאות דלמטה ובבקשה שלפניי, מוביל בבירור למסקנה כי הבקשה דנן אינה מעוררת כל שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים. אם לא די בכך, הרי שהבקשה דנן אף אינה מתיימרת לעורר כל שאלה מסוג זה, ולמקרא הבקשה מתקבל הרושם כי זו הוגשה מתוך התעלמות מוחלטת מהלכת חניון חיפה המושרשת היטב בפסיקתו של בית משפט זה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). בנסיבות אלו, משעה שמדובר בבקשה התחומה כל כולה לדל"ת אמותיו הקונקרטיות של המקרה דנן, ואיני סבור כי נגרם למבקשת עיוות דין, הרי שאין בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", ודינה להידחות.

5.הבקשה נדחית אפוא.

לפנים משורת הדין, לא יינתן צו להוצאות לטובת אוצר המדינה.