רע"א 8357/14 אסתר מויאל נ. ג'ק ווינר

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' יעקובי ) בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום, אשר דחה בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל.

רקע והליכים קודמים

1.

נגד המבקשת ננקטו הליכי הוצאה לפועל לאחר שלא עמדה בהוראות פסק דין שבו חויבה לשלם סכום כסף. תיק ההוצאה לפועל נפתח תחילה על שמם של הזוכים (המשיבים 2-1) ולא צוין כי הם נפטרו בינתיים. משהתברר כי הזוכים נפטרו, ביקשה המבקשת כי הליכי ההוצאה לפועל נגדה יעוכבו עד שיוצא צו ירושה או צו קיום צוואה. כעולה מהחלטת בית משפט השלום, בעקבות האמור הגיש בא כוח המשיבים "צווי ירושה / קיום צוואה שניתנו בארה"ב וביקש שהזוכים יהיו היורשים לפי אותם צווים". המבקשת התנגדה לבקשה בנימוק כי הצווים האמורים הם בגדר "פסקי חוץ" שלא הוכרזו כאכיפים בישראל. בהחלטתה מיום 23.3.2014 קבעה רשמת ההוצאה לפועל (להלן: הרשמת ) כי יש לקבל את הבקשה לרישום היורשים כזוכים בהסבירה כי "סמכות רשם ההוצאה לפועל בעניין זה הנה סמכות מנהלית בלבד ... כאשר במסגרת סמכות זו ניתן לקבוע כי יש לאפשר לחליפי הזוכים לפתוח התיק ולפעול בנעלי הזוכים שנפטרו". הרשמת הורתה על עיכוב החלטתה כדי לאפשר למבקשת לנקוט בהליך המתאים להעלאת טענותיה ביחס לצווים.

2.

בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטת הרשמת נדחתה בפסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' סגן הנשיאה ג' ארנברג ). נקבע, כי אכן לצורך רישום היורשים לפי הצווים כזוכים "אין די בהמצאת צו ירושה או קיום צוואה מחו"ל [ו]יש לאשר את צו הירושה או קיום הצוואה בהתאם להוראות החוק לאכיפת פסקי חוץ". עם זאת, נקבע, כי אין באמור כדי להצדיק את עיכוב הליכי ההוצאה לפועל ומשמעות ההחלטה היא שהכספים שייגבו במסגרת ההליך לא יועברו לידי היורשים לפי הצווים אלא יופקדו לעת עתה בנאמנות. הוסבר, כי טענת המבקשת מתמצה בכך שלא ברור כי היורשים לפי הצווים זכאים להיכנס בנעלי המנוחים בהליך הנדון ואין בפיה טענות כלפי עצם קיומו של החוב, ומאחר שעל-פי חוק הירושה, התשכ"ה-1965, בכל מקרה יהיה מי שיהיה רשאי לגבות את החוב - אין מקום לעכב את ההליכים לגבייתו.

3.

כלפי פסק דינו של בית משפט השלום הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים וכן בקשה לסעד זמני. בהחלטת כב' השופט מ' דרורי מיום 22.9.2014 ניתן סעד ארעי לפיו לא ינקטו הליכי גבייה עד להכרעה בבקשה. כן הורה השופט דרורי על הגשת תשובה לבקשה למתן סעד זמני. בקשת רשות הערעור נדחתה לגופה בהחלטת השופט יעקובי מיום 27.10.2014 (בטרם הוגשה התשובה לבקשה לסעד זמני) מן הטעם שהן בית משפט השלום והן הרשמת נדרשו לטענותיה המרכזיות של המבקשת ואין מקום להידרש לטענות אלה שוב ב"גלגול שלישי".

4.

כלפי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 27.10.2014 הוגשה הבקשה דנא. המבקשת טוענת לפגמים בהתנהלות בית משפט קמא, שכן המותב שדן בתיק התחלף בלי שניתנה החלטה מפורשת, והמותבים השונים נתנו החלטות סותרות - בעוד שהשופט דרורי הורה על הגשת תשובה לבקשה לסעד זמני, השופט יעקובי ציין בהחלטתו כי אין מקום להגשת תשובה לבקשת רשות הערעור. נטען, כי יש בכך כדי לפגוע באמון הציבור במערכת המשפט. למבקשת גם טענות כלפי החלטת בית משפט השלום לגופה.

דיון והכרעה

5.

לאחר העיון בבקשה ובנספחיה באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף בלי שתתבקש תשובה. עניינה של המבקשת אינו בא בגדר אותם מקרים מבוררים בהם תינתן רשות ערעור ב"גלגול רביעי" באשר היא אינה מעלה "שאלות בעלות חשיבות ציבורית מרובה או קושי משפטי, החורגות מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת" (רע"א 8476/12 עזבון המנוחה כהן ז''ל נ' בנק הפועלים בע''מ (29.01.2013)).

כאמור, לטענת המבקשת, בהתנהלותו של בית משפט קמא נפלו פגמים המצדיקים התערבות, שכן המותב שדן בעניינה הוחלף בלי שניתן לכך הסבר והמותבים השונים נתנו החלטות סותרות בעניינה. אלא שנראה כי מצב הדברים בענייננו שונה מן המתואר, ואין מדובר במצב בו ניתנו החלטות סותרות על-ידי שני מותבים שונים וגם אין מדובר במצב של החלפת מותב. מעיון בהחלטות ובבקשה עולה התמונה הבאה: המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום. לאחר מכן הוגשה גם בקשה לסעד זמני בה התבקש בית המשפט להורות במעמד צד אחד על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל נגד המבקשת - בקשה זו טופלה על-ידי השופט דרורי אשר סבר, בהתחשב בשיקולים המובחנים הקשורים בבקשות לסעד זמני, כי יש ליתן סעד ארעי ולקבל תשובה לבקשה לסעד זמני. ביני לביני, נדונה בקשת רשות הערעור לגופה על-ידי השופט יעקבי , אשר סבר כי אין להיעתר לה, וזאת בהתחשב בשיקולים הרלבנטיים לבקשות רשות ערעור. בנסיבות בהן נדחתה בקשת רשות הערעור לגופה, התייתר הצורך להמשיך את הדיון בבקשה לסעד זמני. מן האמור עולה, כי בבית משפט קמא לא ניתנו החלטות סותרות, אלא שניתנה החלטה מסוימת בבקשה לסעד זמני ובהמשך ניתנה החלטה בבקשת רשות הערעור לגופה. ברי, כי השיקולים המנחים את בית המשפט בבואו להכריע בבקשה לסעד זמני - כגון הסיכון שייווצר מצב בלתי הפיך אם לא יינתן סעד זמני והערעור יתקבל בסופו של דבר - אינם זהים בהכרח לשיקולים המנחים בבחינת בקשת רשות הערעור לגופה ועל כן גם אין בסיס לטענה כי מתקיימת סתירה בין ההחלטה הארעית בבקשה לסעד זמני לבין ההחלטה הדוחה את בקשת רשות הערעור. כאמור, גם אין מדובר בחילופי מותב. העובדה, שעל-פי סדרי העבודה הנהוגים בבית משפט קמא מנותבות בקשות לסעדים זמניים למותב שונה מזה שאליו מנותב התיק העיקרי (כאן – בקשת רשות הערעור), אינה בגדר מצב חריג או בעייתי, וזה מה שאירע בענייננו. משום כך, יש והדיון בבקשה לגופה מסתיים בטרם שהסתיים הדיון בבקשה לסעד הזמני, ואז מתייתר הצורך בהמשך בירור בקשה אחרונה זו.

לגוף העניין אציין שאיני סבור שנגרם למבקשת עיוות דין כשהוחלט שניתן להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל תוך עיכוב העברת הכספים עד שיוברר נושא זהות היורשים.

סוף דבר, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות.