בבית המשפט העליון
רע"א
8364/09
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
המבקשים:
1.ד"ר אורנה לוין
2.פרמה ידע תעשיות בע"מ
3. יוחנן פורמן
נ
ג
ד
המשיבים:
1.פרופ' ברוך רז
2.MTN TECHNOLOGY LTD
3. אורנכין בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ב-בש"א 15250/09 וב-בש"א 15958/09 (במסגרת ת"א 1473/09) מיום 1.10.2009, שניתנה על ידי כב' השופט נ' ישעיה
בשם המבקשים:
עו"ד אורי ברימר
בשם המשיבים 1-2:
עו"ד אורית קרן-פולק
פסק דין
1.
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט נ' ישעיה ), בה ניתן צו מניעה זמני האוסר על המבקשים להוציא כספים מקופת המשיבה 3 (להלן: החברה ).
2.
החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, והחלטתי לקבל את הערעור באופן חלקי.
רקע
3.
ביום 28.9.2008 הגיש המשיב 1 (להלן: המשיב ) לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תובענה על דרך של המרצת פתיחה נגד המבקשים (ה"פ 864/08). ביום 26.4.2009 הורה בית המשפט על העברת הדיון לפסים של תובענה רגילה. ביום
28.4.2009 הוגש כתב תביעה מתוקן חלף המרצת הפתיחה (ת"א 1473/09). התובענה הוגשה בעילה של קיפוח המיעוט; המשיב, המחזיק ב-31.33% ממניות החברה, טוען כי הוא זכאי לקבל חלק מהכספים המשולמים למבקשים, שכן לטעמו, מדובר בדיבידנדים ולא בשכר עבודה.
4.
ביום 30.7.2009 הגיש המשיב בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על המבקשים - בעלי השליטה בחברה ומנהליה - להוציא כספים מקופת החברה. המשיב טען, כי הוצאת כספים בסכומי עתק כפי שעושים המבקשים או מתעתדים לעשות, תרוקן את קופת החברה ותקפח אותו כבעל מניות מיעוט בה. נטען, כי הוצאת הכספים מקופת החברה נעשית במסווה של שכר עבודה והוצאות, בעוד שבפועל מדובר בסכומי עתק בעלי אופי של דיבידנדים וחלוקת רווחים.
החלטת בית המשפט המחוזי
5.
ביום 1.10.2009 נתן בית המשפט את החלטתו. בית המשפט ציין בהחלטתו, כי המשיב אינו חולק על זכותם של המבקשים לקבל שכר עבור עבודתם השוטפת, לרבות הוצאות שהם מוציאים במהלך עבודתם לשם פיתוח המוצר ושיווקו. עם זאת הוא טוען, כי הסכומים שהם מושכים, או מתכוונים למשוך מהחברה במסווה של שכר, הם מוגזמים, ולמעשה מדובר במשיכת רווחים על ידי בעלי רוב המניות תוך קיפוחו ואי העברת חלקו ברווחים אלה.
6.
בית המשפט נעתר לבקשת המשיב, ונתן צו מניעה זמני כמבוקש. בית המשפט קבע, כי סיכוייו של המשיב לזכות בתובענה, היינו לסעד לפי סעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 בדבר הסרת קיפוח, במיוחד לגבי חלק מהסכומים שנמשכו על ידי המבקשים מהחברה, הינם טובים. בית המשפט קבע, כי הסכומים שמשכו המבקשים מקופת החברה נראים, לכאורה לפחות, משמעותיים, וקשה לקבל כי כולם יכולים לחסות תחת קורת גג של שכר והוצאות שהיו למבקשים במהלך עבודתם. בית המשפט ציין, כי מדברים שנשמעו במהלך הדיון התקבל רושם ברור, כי חלק משמעותי של סכומים אלה משכו המבקשים מהחברה כרווחים או כדיבידנד ללא שדיווחו, או שלא קיבלו אישור של כלל בעלי המניות/או האסיפה הכללית וללא שהמשיב ידע על כך או נתן הסכמתו לכך. בית המשפט קבע, כי אי מתן הצו הזמני בשלב זה עלול לסכל את ביצועו של פסק הדין, אם יינתן כזה לטובת המשיב.
7.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.
טענות המבקשים
8.
המבקשים מלינים על כך שניתן צו מניעה גורף, האוסר כל תשלום, לרבות שכר שוטף והחזר הוצאות, למרות שכפי שצוין בהחלטה, המשיב אינו חולק על זכותם של המבקשים לקבל שכר עבור עבודתם השוטפת, לרבות הוצאות שהם מוציאים במהלך עבודתם, לשם ייצור ושיווק המוצר של החברה, וכל טענתו היא שהסכומים הם מוגזמים ולכן יש לראותם כחלוקת רווחים.
9.
כן נטען, כי בית המשפט התעלם מחוות דעת המומחה מטעם המבקשים, שבחן ואישר את הסכומים שעל החברה לשלם למבקשים. המשיבים מלינים על כך, כי ההחלטה נעדרת כל פירוט של הסכומים ששולמו, עבור איזה תקופה שולמו, ומהו אותו חלק הלוקה, כביכול, באי סבירות. לטענתם, מדובר בסכומים המתייחסים לתקופת עבודה של למעלה מ-20 שנים.
10.
כן טוענים המבקשים, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, במיוחד מכיוון שמדובר בעניין כספי בלבד. על פי הטענה, נזקו של עובד שאינו מקבל שכר הוא ברור ומיידי. זאת ועוד ; אם יחליטו המבקשים, כמנהליה ועובדיה היחידים של החברה, כי אינם מוכנים להמשיך לעבוד בחברה ללא שיקבלו שכר, כי אז החברה, מן הסתם, תחדל לנהל עסקים ולהפיק רווחים. מדובר בנזק שלא יוכל לתקון. מאידך, הנזק לו טוען המשיב הוא נזק כספי בלבד, המצומצם בהיקפו. גם לשיטת המשיב, החברה היא חברה רווחית, ולא נטען כי היא תפסיק לייצר הכנסות נכבדות בעתיד, שמתוכן יוכל המשיב לקבל את מבוקשו. מכאן, שהנזק העלול להיגרם למבקש הינו בר פיצוי.
11.
לטענת המבקשים, המשיב הכיר בעבר, בהחלטה משותפת משנת 1996, בזכותם של המבקשים 1 ו-3 לקבל מהחברה תשלום ראוי עבור עבודתם והשקעתם בה, וכן החזר ההוצאות שנשאו בהן עבור החברה, כפי שגם המשיב קיבל, על פי אותה החלטה, שכר בין עבודתו בחברה בשנים שעד 1993, מועד בו ניתק עמו מרצונו מהחברה. על פי הטענה, גישתו של המשיב השתנתה רק לאחרונה, כאשר נודע לו מפי המבקשים, כי מכירות החברה עלו סוף סוף על דרך המלך. המבקשים טוענים עוד, כי גם בשנת 2006 אישר המשיב את החזר ההוצאות ואת השכר למבקשים, על פי הפירוט שהוצג לו.
12.
כן טוענים המבקשים לשיהוי מצידו של המשיב בבקשת הצו הזמני; למרות שהובהר למשיב כבר לפני שנה, כי בכוונת המבקשים לאשר התשלום הנדרש במסגרת ההליכים הפורמליים הנדרשים על פי דין, ולמרות שמאז הוא הגיש תובענה לבית המשפט בהמרצת פתיחה, הוא נמנע במשך כל העת מלבקש איזה מהצווים הזמניים שביקש בבקשה נשוא ההחלטה.
13.
כן מלינים המבקשים על כך שבית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המשיב, וצירף את המשיבה 2 (להלן: MTN ) כצד לתובענה. לטענת המבקשים, אי גילוי קיומו של התאגיד הזר MTN והעברת מניות המשיב אליו, במסגרת הבקשה המקורית, הינה בגדר הסתרת מידע חיוני ורלוונטי מבית המשפט. כן נטען, כי לא ניתנה למבקשים הזדמנות להציג את טענותיהם המהותיות כנגד חוקיות העברת המניות ל MTN , וכנגד מעמדה כצד לבקשה. על כן, צירופה של MTN , בשלב מאוחר של הדיון, בדרך של תיקון "טעות טכנית", כביכול, פגע בזכויות מהותיות של המבקשים.
טענות המשיבים 1-2
14.
המשיבים 1-2 (להלן: המשיבים ) מציינים בבקשתם, כי באת כוחם הסכימה בבית המשפט המחוזי, בדיון מיום 19.8.2009, כי ישולם למבקשים שכר עבודה שוטף בסכומים שהוצהרו על ידם לפרוטוקול: 25,000 ש"ח לחודש לכל אחד מן המבקשים 1 ו-3. המשיבים חוזרים כעת ומאשרים את ההסכמה האמורה, לפנים משורת הדין ומבלי לפגוע בזכויות, לכיסוי הוצאות ושכר עבודה שוטפים (אך לא רווחים, ולא שכר והוצאות לעבר). כן מסכימים המשיבים כי ישולמו למבקשים 1 ו-3 הוצאות "ייצור וטיפול בייצור", וכן אותן הוצאות החיוניות שהן חיוניות להחזקת המוצר שלא ייפגע, ובלבד שהנתונים יועברו
לרואה חשבון מטעם המשיבים לאישור מראש.
15.
המשיבים סומכים ידיהם על החלטתו של בית המשפט המחוזי ומדגישים, כי מתן צו המניעה נועד למנוע חלוקת רווחים במסווה של שכר עבודה והוצאות לגיטימיים כביכול, בסכומים של מיליוני שקלים.
16.
לטענת המשיבים, אין בנמצא הסכמי שכר של המבקשים 1 ו-3 עם החברה, ושכרם לא אושר כנדרש במוסדות החברה. המשיב 1 מנסה להביא את עניין שכרם של המבקשים 1 ו-3 לדיון בחברה, לשם שינוי החלטת החברה משנת 1996, ואולם המבקשים מונעים מהמשיבים גישה לענייני החברה ופועלים לדחיקתם ולקיפוחם. כן נטען, כי על פי אותה החלטה, שכר העבודה של המבקשים 1 ו-3 יסתכם
ב-0.19$ ליחידה. למרות זאת, לפי חוות דעתו של המומחה מטעם המבקשים, מגיע להם כביכול סך של 0.19$ ליחידה שנמכרת, ובנוסף שכר עבודה והוצאות. לטענת המשיבים, אין כל יסוד בהחלטה משנת 1996, ואין כל הסכמי עבודה, המאשרים למבקשים שכר בשיעור של 0.19$ ליחידה, בתוספת לשכר אחר.
17.
המשיבים מוסיפים וטוענים, כי מכתב התביעה שכנגד עולה, כי תכנית הקיפוח של המבקשים כוללת גם את ביטול החזקת המניות של המשיבים בחברה, ואת פירוק החברה בשנת 2010. על פי הטענה, אם תצא לפועל תכנית הקיפוח של המבקשים, המשיבים לא יזכו להטבות כלשהם מהחזקת מניותיהם בחברה, בשעה שהחברה רווחית, ואילו המבקשים יוסיפו ויתעשרו בסדרי גודל של מיליוני ש"ח, על חשבונם של המשיבים.
18.
לטענת המשיבים, יש לדחות את טענת השיהוי שהעלו המבקשים מכל וכל. עם הגשת המרצת הפתיחה, לא היו בידי המשיבים נתונים כספיים בנוגע לתשלומים שקיבלו המבקשים מהחברה. בחוות הדעת מטעם המשיבים נתגלו לראשונה הסכומים השערורייתיים שקיבלו המבקשים מהחברה. חוות דעת זו נמסרה רק בחודש מרץ 2009, אך הנתונים בה התייחסו לסכומים שכבר הועברו בעבר לידי המבקשים, ולא היה טעם בבקשת צו מניעה זמני, משום שלא עמדו להעביר סכומים נוספים לידיהם באותה עת. רק ביום 21.7.2009 יצאה ההזמנה לאסיפה הכללית שנקבעה ליום 3.8.2009, ובה הצעה לאשר ביצוע תשלומים נוספים בסכומי עתק מקופת החברה לידי המבקשים. זהו השלב בו ניתן היה לראשונה לבקשה הטלת צו מניעה, ואכן בקשה כזו הוגשה ביום 30.7.2009.
19.
לטענת המשיבים, לתביעה סיכויים טובים להתקבל, לאור שיעורם המופרז של הסכומים, מצד אחד, ולאור היעדרם של הסכמי עבודה ואישורים במוסדות החברה לאותם תשלומים, מצד שני. באשר למאזן הנוחות נטען, כי זה נוטה בבירור לטובת המשיבים, שכן, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, אי מתן צו המניעה עלול לסכל את ביצועו של פסק הדין. אם יבוטל הצו הזמני, ימשכו המבקשים סכומי עתק נוספים לכיסם, תוך גרימת נזק עצום למשיבים, באופן שיהיה חסר תקנה. כוונותיהם המוצהרות של המבקשים לבטל את החזקת המניות של המשיבים בחברה ולפרק את החברה בשנה הבאה, אך מחזקות מסקנה זו, שכן ריקון קופת החברה יהיה בלתי הפיך, ועם ביטול החזקת המניות על ידי המשיבים ופירוק החברה, יהפוך לחסר תקנה.
20.
באשר להוספת המשיבה 2 (להלן: MTN ) כצד להליך בבית המשפט המחוזי נטען, כי השמטתה היתה פגם שנפל בתום לב בניסוחה של הבקשה לסעדים זמניים, שכן למשיב התברר רק לאחר קבלת תשובת המבקשים לבקשה לסעדים הזמניים, כי הושלם רישום העברת המניות ממנו ל- MTN חודשים מספר לפני כן. המשיבים מדגישים, כי MTN
הינה חברה משפחתית בבעלות המשיב ואשתו, והוספתה כמבקשת בבקשה לסעדים זמניים לא גרמה ולא תגרום למי מהמבקשים נזק כלשהו, שכן הצירוף לא משנה דבר ממהותן של העובדות והטענות שהוצגו בפני בית המשפט קמא, בעניין קיפוח המיעוט ו/או מניעתם של התשלומים למבקשים 1 ו-3. כן נטען, כי המבקשים ידעו על כוונת המשיב להעביר את מניותיו בחברה לידי MTN . תיקון הפגם נתבקש בשלב מוקדם ביותר של ההליך, ואם הוא לא יתקון, יגרם למשיבה 2 נזק חמור ובלתי הפיך, ולאחר ריקון קופת החברה, פירוקה וביטול החזקת המניות על ידי המשיבה 2 – כפי שהמבקשים מתכננים לעשות – לא ניתן יהיה לקבל פיצוי בגינו.
תגובת המבקשים לתשובת המשיבים
21.
בהחלטתי מיום 17.12.2009 נעתרתי לבקשת המבקשים להגיש תגובה קצרה מטעמם לתשובת המשיבים. תגובה זו הוגשה ביום 21.12.2009.
22.
המבקשים חוזרים על טענותיהם כפי שאלו הובאו בבקשת רשות הערעור. ביחס לשיהוי טוענים המבקשים, כי המשיב אינו יכול לטעון ל"שינוי המצב", לאחר שהודה בפה מלא כי היה ידוע לו כל השנים שהמבקשים מקבלים תשלומי שכר וכן תשלום עבור היצור. כן טוענים המבקשים, כי הסכמת המשיבים לתשלום סך של 25,000 ש"ח לכל אחד מן המבקשים 1 ו-3 אינה "לפנים משורת הדין", כהגדרת המשיבים.
דיון והכרעה
23.
בבוא בית המשפט ליתן סעד זמני, עליו לשקול שני עניינים: האחד- האם בתובענה העיקרית קיימת עילת תביעה. תנאי זה משמעו, האם עולה מהתובענה שאלה רצינית המצריכה דיון, או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה. בדיקת תנאי זה נעשית באורח לכאורי בלבד ואינה אמורה לשקף עמדה נחרצת ביחס לסיכויי התביעה העיקרית. העניין השני- מאזן הנוחות בין הצדדים- האם הנזק שייגרם למבקש הסעד הזמני אם לא יינתן הסעד גדול מן הנזק שייגרם לצד שכנגד, במקרה שיינתן הסעד המבוקש. בדיקת קיומו של תנאי זה נעשית על דרך של איזון בין אינטרסים, ובעניין זה נתון שיקול דעת רחב לערכאה הדיונית לשקול ולהחליט, ורק לעתים רחוקות תתערב בכך ערכאת הערעור. בין שני התנאים מתקיימים יחסי גומלין, כך שככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוון מבקש הסעד, כך הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת ( השוו: רע"א 1719/09 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' ברוך לוק (החלטתי מיום 21.5.2009)).
24.
במקרה שלפניי, לא ניתן לומר, על סמך החומר שבפניי, כי התובענה שהוגשה לבית המשפט המחוזי היא תובענת סרק. על פניו נראה, כי היא מעלה שאלות הטעונות ליבון, ובעיקרן השאלה מהו התשלום המגיע למבקשים כשכר עבודה וכהחזר הוצאות עבור פעולתם בחברה, והאם הכספים שנמשכו בפועל חורגים מסכומים אלו וכוללים חלוקת רווחים המקפחת את המשיבים. שאלה זו - מקומה להתברר בפני הערכאה הדיונית, ולא בבית משפט זה בהליך של בקשת רשות ערעור.
25.
באשר למאזן הנוחות ייאמר, כי יש לו היבטים שונים, והוא אינו נוטה באופן חד משמעי לטובת אחד מן הצדדים: מחד, הותרת הצו הגורף על כנו משמעה אי תשלום שכר עבודה והוצאות למבקשים, דבר העלול אף להוות סכנה לקיומה של החברה ; מאידך, ביטול הצו עלול ליצור מצב בו אם יזכה המשיב בתביעתו, הוא יעמוד בפני שוקת שבורה ולפסק הדין לא תהא משמעות מעשית. במצב דברים זה, יש למצוא פתרון שיאפשר את המשך קיומה של החברה עד לבירור התובענה העיקרית, תוך מניעת מצב בו המשיב לא יוכל לממש את פסק הדין, אם ינתן כזה לטובתו. פתרון כזה הוא בנמצא, כפי שאפרט להלן.
26.
הצדדים אינם חלוקים באשר לזכותם של המבקשים לתשלום שכר עבודה והחזר הוצאות. הסכמתם בעניין זה אוזכרה בהחלטת בית המשפט המחוזי. כמו כן, בתשובתם לבקשת רשות הערעור, הביעו המשיבים הסכמתם לכך שלמבקשים 1 ו-3 ישולמו "הוצאות ושכר עבודה שוטפים". המשיבים נקבו בסכום של 25,000 ש"ח לחודש לכל משיב. כן מסכימים המבקשים לתשלום הוצאות "ייצור וטיפול בייצור", וכן הוצאות החיוניות להחזקת המוצר, ובלבד שהנתונים יועברו לרואה חשבון מטעם המשיבים לאישור מראש. מכאן, שאין מחלוקת עקרונית בין הצדדים בנוגע לזכותם של המבקשים לתשלום שכר והוצאות עד לבירור התובענה. הסכמה זו מאפשרת לנהל את התובענה העיקרית מבלי לסכן את המשך קיומה של החברה, או את אפשרות מימושו של פסק הדין, אם יזכה המשיב בתביעתו.
27.
למרות ההסכמה העקרונית, ולמרות הצעתי לצדדים להגיע לפתרון מוסכם, בהחלטתי מיום 4.11.2009, לא הצליחו הצדדים להגיע לידי הסכמה בסוגיית גובה המשיכה החלקית. על כן, אין מנוס מהשבת התיק לבית המשפט המחוזי, לקביעת הסכום החודשי שישולם למבקשים 1 ו-3, כשכר עבודה וכהחזר הוצאות שוטפות. כן יכריע בית המשפט המחוזי בדבר התשלום בגין הוצאות ייצור וטיפול בייצור, והאם תשלום כזה יותנה באישור רואה חשבון מטעם המשיבים, כבקשתם, או במנגנון אחר, אם בכלל. בכל הנוגע למשיכת כספים מעבר לסכומים שיקבעו כתשלום שכר עבודה וכהחזר הוצאות – צו המניעה יוותר על כנו. יובהר, כי אין צורך בניהול "משפט זוטא" בעניין זה. די בהערכה גסה של הסכומים שישולמו למבקשים 1 ו-3, לאחר שמיעת טענות הצדדים.
28.
לעניין צירופה של MTN כצד לבקשה: המבקשים אינם מפרטים איזה נזק נגרם או עלול להיגרם להם כתוצאה מצירופה של MTN , ודי בכך כדי שלא אתערב בהחלטה בעניין זה.
סוף דבר
29.
הערעור מתקבל חלקית, במובן זה שהתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי לקביעת הסכום שישולם למבקשים 1 ו-3 לחודש, כמפורט לעיל. לא יהיה צו להוצאות.
ניתנה היום, י"א בטבת
התש"ע (28.12.2009).
ש ו פ ט ת