רע"א 8364/98 לומיר אחזקות בע"מ נ. מאיר (מיקי) רונן

1.המשיב רכש מחברה - שהמבקשת מס' 1 היא חליפתה - שתי חנויות באזור התעשיה בהרצליה פיתוח, במרכז מסחרי שעמדה לבנות. המבקש מס' 2 ערב לביצוע התחייבויותיה החוזיות. בין בעלי הדין התעוררו סכסוכים בנושאים כספיים שההכרעה בהם הועברה לבוררת, כב' השופטת בדימוס ש' פריש. בפסק בוררות חלקי שנתנה הבוררת ביום 7.8.97 חייבה את המבקשים לשלם למשיב סכומים שונים ודחתה את התביעה שכנגד שהגישו. בפסק בוררות משלים שנתנה ביום 25.1.98 הוסיפה וחייבה אותם לשלם למשיב סכומים נוספים (שני הפסקים יחד יכונו להלן - "פסק הבוררות").

בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ר' שטרנברג-אליעז), דן בבקשתו של המשיב לאשר את פסק הבוררות וכן בבקשתם של המבקשים לבטלו, ובפסק דינו מיום 30.11.98 דחה את בקשת הביטול ואישר את הפסק. המבקשים ביקשו להרשות להם לערער. המשיב השיב על הבקשה.

2.טענותיהם העיקריות של המבקשים הן כי הבוררת לא הכריעה במספר נושאים שנמסרו להכרעתה, התעלמה מהסכמות שונות של בעלי הדין, פסקה שלא על פי הוראות ההסכמים ביניהם וכן בניגוד לדין. עוד טוענים הם כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שקבע כי בקשת הביטול נערכה כערעור ובלי שפורטו עילות הביטול לפי סעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח1968- (להלן - "החוק").

בכל אלה אין ממש. בפסק הבוררות המפורט שנתנה - שנומק כפסק דין לכל דבר - עמדה הבוררת על כל השאלות שהועמדו להכרעתה. בית המשפט המחוזי דן בעילות הביטול שעלו מבקשת הביטול שהגישו המבקשים ומצא שלא נתקיימו. כן עמד על הוראת סעיף 26(א) לחוק, לפיה רשאי הוא לדחות בקשת ביטול על אף קיומה של אחת מן העילות האמורות, "אם היה סבור שלא נגרם עיוות דין" וקבע בפירוש כי "במקרה זה שוכנעתי כי בנסיבות המקרה לא נגרם עיוות דין". אף אני סבור כמותו.

3. הבקשה נדחית.

המבקשים ישלמו למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ש"ח.