רע"א 8380/14 פלוני נ. הועדה הפסיכיאטרית ירושלים

בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' יעקובי ) שמחק על הסף את ערעור המבקשות על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית לילדים ולנוער במחוז ירושלים (להלן: הוועדה הפסיכיאטרית ) שהמליצה להאריך את אשפוז בנה הקטין של המבקשת 1 (להלן: הקטין ) בשלושה חודשים.

1.

זהו עניינה של הבקשה: הקטין, יליד 1998, שוהה באשפוז פסיכיאטרי מכוח צו בית משפט שהוארך מעת לעת. בהחלטתה מיום 23.10.2014, במסגרת הליכי הארכת צו האשפוז, המליצה הוועדה הפסיכיאטרית לבית המשפט להאריך את אשפוזו של הקטין בשלושה חודשים נוספים. בהינתן המלצה זו פנו שירותי הרווחה לבית המשפט לנוער בבית משפט השלום בירושלים בבקשה להאריך את צו האשפוז. ביום 6.11.2014 נעתר בית המשפט (כב' השופט ש' לייבו ) לבקשה והורה על הארכת צו האשפוז בשלושה חודשים כאמור. בית המשפט נדרש לחוות דעת פסיכיאטרית נוגדת שלפיה אין צורך בהארכת צו האשפוז; ומצא כי לעת הזאת לא ניתן להורות על סיום האשפוז הואיל ויש בכך כדי לסכן את שלומו הנפשי של הקטין ואת המשך התפתחותו התקינה. בצד האמור, קבע בית המשפט כי פקידת הסעד תגיש עדכון על אודות מצבו של הקטין בתוך 30 יום.

2.

לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט לנוער הגישו המבקשות – המזדהות, לבד מהמבקשת 1, כאימהותיו החורגות של הקטין – ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית. ביום 25.11.2014 מחק בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' יעקובי ) את הערעור. בית המשפט קבע כי הואיל והחלטת הוועדה הפסיכיאטרית ניתנה כהמלצה בלבד לבית המשפט לנוער ובית המשפט הוא שהורה על הארכת האשפוז, הרי שההליך הערעורי הנכון הוא השגה על פסק הדין של בית המשפט לנוער ולא על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית. בית המשפט הדגיש כי אין בפסק דינו כדי לחסום טענות הנוגעות לפסק הדין של בית המשפט לנוער; וכי הואיל ועדכון מטעם פקידת הסעד צפוי להתקבל בקרוב, טוב יעשו המבקשות אם ימתינו עם ערעורן עד להחלטה נוספת של בית המשפט לנוער שתבוא בעקבות עדכון זה.

3.

מכאן הבקשה שלפניי שבמסגרתה טוענות המבקשות כי מוקנית להם זכות ערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית; וכי בהחלטה זו עצמה צוין במפורש כי ישנה זכות ערעור לבית משפט מחוזי תוך 45 יום. עוד הוסיפו המבקשות טענות לגוף העניין התוקפות את החלטת הוועדה הפסיכיאטרית.

4.

דין הבקשה להידחות. בפתח הדברים יוער כי מעמדן של המבקשות 4-2 בהליכים נושא בקשה זו נתון במחלוקת שאינני נוקט לגביה כל עמדה. לגופו של עניין, אכן, על החלטת ועדה פסיכיאטרית מחוזית מוקנית זכות לערער לבית משפט מחוזי (סעיף 29(א) לחוק טיפול בחולי נפש, התנש"א-1991 (להלן: חוק טיפול בחולי נפש )). עם זאת, כאשר ב הארכת אשפוז עסקינן יש להבחין בין קטינים לבין בגירים. על הארכת אשפוזו של בגיר רשאית הוועדה הפסיכיאטרית להורות בעצמה (סעיף 10 לחוק טיפול בחולי נפש; ראו, למשל, רע"א 9716/10 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 7 (12.1.2011)); ועל החלטה מסוג זה קיימת זכות ערעור לבית משפט מחוזי (מכוח סעיף 29(א) לחוק טיפול בחולי נפש). מנגד, כאשר מדובר ב קטין בית משפט לנוער הוא שמוסמך להורות על הארכת האשפוז, אם נוכח "על סמך חוות דעת של ועדה פסיכיאטרית מחוזית לילדים ולנוער שבדקה את הקטין, כי לא ניתן לטפל בקטין אלא בדרך של אשפוז" (סעיף 3ה(א)(2) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער )). הנה כי כן, כאשר מדובר בקטינים נתונה הסמכות להארכת אשפוז לבית משפט לנוער ולא לוועדה הפסיכיאטרית, שהיא אך בבחינת גורם ממליץ עבורו. על כן, הדרך הערעורית לתקוף החלטה בעניין הארכת אשפוז של קטין היא בהגשת ערעור על החלטת בית משפט לנוער לבית המשפט המחוזי לפי סעיף 16 לחוק הנוער (ראו ענ"א (חי') 10329-06-09 פלונית נ' מדינת ישראל , פסקה 46 (12.7.2009) (כב' השופט י' עמית )). זהו המצב בענייננו. הארכת אשפוזו של הקטין שבו עסקינן אין מקורה בהחלטה אופרטיבית של הוועדה הפסיכיאטרית, אלא בהחלטה של בית המשפט לנוער. "החלטת" הוועדה הפסיכיאטרית אינה אלא המלצה שהיא שלב ביניים בלבד בתהליך הארכת האשפוז של קטין. במצב דברים זה, בדין קבע בית המשפט המחוזי כי הליך ההשגה המתאים הוא על פסק הדין של בית המשפט לנוער ולא על המלצת הוועדה, שאינה באה בגדר "החלטה" כמשמעותה בסעיף 29(א) לחוק טיפול בחולי נפש. טוב תעשה הוועדה הפסיכיאטרית אם תימנע מלציין בהמלצות כגון אלו כי נתונה עליהן זכות ערעור לבית משפט מחוזי. מובן כי אין באמור כדי לפגוע בזכות הערעור על החלטת בית המשפט לנוער, ככל שתימצא לכך עילה שבדין.

הבקשה נדחית אפוא. אין צו להוצאות.