פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
8383/16
לפני:
כבוד השופטת א' חיות
המבקשת:
הלא נכסים ואחזקות בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1.
רחל פלדמן בע"מ
2. בואהרון מירו
3. האשם אלעוברה
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 18.09.2016 בת.א. 52724-05-15 שניתן על
ידי כבוד השופט י' שפסר
בשם המבקשת: עו"ד
קייס נאסר
בשם המשיבה 1: עו"ד
כרמי גד
בשם המשיב 2: עו"ד
אבי רביאב
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט י' שפסר )
מיום 18.9.2016 אשר דחה את בקשת המבקשת לתיקון טעות בפסק-דין .
1.בשל סכסוך בנוגע למקרקעין ברמלה הגישו המבקשת והמשיב 3 בשנת 2015 תובענה נגד המשיבים 1 ו-2 שבה עתרו להצהיר על ביטול הסכם למכירת זכויותיו במקרקעין של המשיב 2 למשיבה 1 (ה"פ (מחוזי-מרכז) 52724-05-15 - להלן: התובענה הראשונה ). נוכח הערות בית המשפט בדיון שהתקיים ביום 18.6.2015 הסכימו המבקשת והמשיב 3 לחזור בהם מהתובענה ובהתאם נתן בית המשפט (השופט י' שפסר ) פסק דין אשר זה נוסחו:
"אכן ראויים לשבח הצדדים על הסכמתם האמורה. התובענה נדחית כמבוקש ללא צו להוצאות. החזר אגרה בהתאם לתקנות [ההדגשה הוספה]" (להלן: פסק הדין ).
2.בחודש יולי 2015 שבה המבקשת והגישה תובענה למתן סעדים כספיים וקניינים נגד המשיבים 1 ו-2 שעניינה באותם מקרקעין (ה"פ 11491-07-15; להלן: התובענה השנייה ), ובהחלטות ביניים מיום 10.11.2015 ומיום 4.2.2016 שניתנו באותו הליך ציין בית המשפט כי התובענה הראשונה "נדחתה בהסכמת הצדדים" וכי ככל שטענת המבקשת היא שפסק הדין הושג במרמה עליה להגיש בקשה לביטולו מחמת תרמית. לאחר הדברים הללו נמחקה התובענה השנייה מחוסר מעש ביום 15.5.2016.
3.ביום 4.12.2015, ועוד טרם מחיקת התובענה השנייה, הגישה המבקשת תובענה שלישית נגד המשיבים 1 ו-2 (ה"פ (מחוזי מרכז) 9267-12-15; להלן: התובענה השלישית ) בה עתרה לבטל את פסק הדין מחמת מרמה ולקבוע כי "האמור בפרוטוקול הדיון בדבר דחיית התביעה [הראשונה] הינו טעות סופר ואומד דעת הצדדים וכוונת בית המשפט היה מחיקת התביעה". בדיון שנערך ביום 22.6.2016 טען בא-כוחה החדש של המבקשת כי "ההליך הנכון שהיה צריך לבצע לפני התביעה לבית המשפט להצהיר על בטלותו של הסכם ביטול הסכם הרכישה [התובענה השלישית], היה לתקן את הפרוטוקול של הישיבה נשוא ההליך פה מיום 18.6.2015 בפני כב' השופט שפסר". על כן, בהחלטתו מאותו היום הורה בית המשפט (השופטת ד' בלטמן-קדראי ) כי "בתוך 30 יום יגיש ב"כ המבקשות את ההליך הנדרש לתיק ... [התובענה הראשונה] ובהמשך לכך, אף יגיש הודעת עדכון [...]".
4.ביום 21.7.2016 הגישה המבקשת בקשה לתיקון טעות סופר בפסק-דין וביקשה לשנות את המילה "נדחית" למילה "נמחקת". ביום 18.9.2016 דחה בית המשפט את הבקשה וקבע כי:
"בהתאם להוראות סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 היה על המבקשת לפנות בבקשה לתיקון בתוך 21 ימים ממועד פסק הדין (אשר ניתן ביום 18.6.2015). יצוין כי בסעיף 5 לבקשה הבהירה המבקשת כי היא הייתה ערה לאותה טעות נטענת לכל המאוחר עוד בחודש דצמבר 2015 וכי הוגשה על-ידה תובענה במסגרתה הועלתה הטענה לטעות בפסק הדין יחד עם טענות לפיהן פסק הדין הושג במרמה. בענייננו לא קיימת הסכמה בין הצדדים ביחס לתיקון המבוקש ולא מצאתי שהועלתה הצדקה להידרש לבקשה בחלוף המועד הקבוע בדין. למותר לציין כי המבקש הייתה מיוצגת על-ידי עו"ד בדיון בו ניתן פסק הדין וחזקה על באי-כוחה של המבקשת כי ככל שהיה מדובר בטעות היו פועלים לתקנה לאלתר.
סופו של דבר – הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיב 2 בסך של 3,000 ש"ח".
5.מכאן הבקשה שלפניי בה חוזרת המבקשת וטוענת כי הקביעה בפסק הדין שלפיה התובענה הראשונה נדחית נעוצה בטעות סופר. המבקשת מציינת כי במסגרת הדיון מיום 18.6.2015 הסביר בית המשפט למבקשת כי הסעד המתאים הוא כספי ולכן המליץ לה לחזור בה מהתובענה הראשונה. המבקשת מוסיפה וטוענת כי הסכמתה לחזור בה מן התובענה הראשונה לפי המלצת בית המשפט, אמורה הייתה להוביל למחיקת התובענה וזאת מתוך הנחה כי הסכמה זו לא תגביל אותה מלהגיש תובענה חדשה - כספית. המבקשת סבורה כי העובדה שבית המשפט הורה בפסק הדין על השבת האגרה מלמדת אף היא כי התכוון למחוק את התובענה הראשונה, שכן במקרה שבו נדחית תובענה לא קיימת זכות להחזר אגרה. אשר לאיחור בהגשת הבקשה טוענת המבקשת כי כללה טענות בעניין זה בתובענה השלישית אך בעקבות המלצת בית המשפט בדיון מיום 22.6.2016 הגישה את הבקשה דנן. המבקשת מוסיפה ומציינת כי בית המשפט התעלם מבקשתה לזמן את בא-כוחה הקודם, שנכח בדיון מיום 18.6.2015, למתן עדות בטרם תוכרע הבקשה.
6.המשיבים מצידם סומכים ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי וטוענים כי נוכח האיחור בהגשת הבקשה לא היה מקום להיזקק לה. לגופו של עניין, טוענים המשיבים כי ההסכמה הייתה על דחיית התובענה ולא מחיקתה וכי כפי שמודה המבקשת עצמה מטרת ההסכמה הייתה לסיים את המחלוקות הקנייניות
ולאפשר למבקשת לעתור לסעד כספי בלבד. עוד נטען כי הטעות שתיקונה מתבקש היא מהותית וכי אין לאפשר תיקון טעות מסוג זה באמצעות בקשה לפי סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט
[נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ), המתייחס לתיקון טעות טכנית בלבד.
7.דין הבקשה להידחות.
כפי שקבע בית המשפט המחוזי, המבקשת הייתה מודעת לטעות הנטענת בפסק הדין לכל המאוחר בחודש דצמבר 2015, אך רק שנה ויותר לאחר מתן פסק הדין עתרה לתיקונו. טעות דיונית כשלעצמה אינה מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד הקבוע בחיקוק (סעיף 81 לחוק בתי המשפט), וזאת בפרט כאשר מדובר באיחור כה ניכר כבענייננו (השוו: רע"א 3776/16 גנים נ' דרור , פסקה י (15.8.2016); בש"א 4230/13 אלבז נ' מיטל
(27.6.2013)). די בכך על מנת לדחות את הבקשה אפילו אניח לטובת המבקשת כי אכן מדובר בטעות מסוג הטעויות הניתנות לתיקון על פי סעיף 81 לחוק בתי המשפט. אך בשולי הדברים ראיתי להוסיף, בבחינת למעלה מן הצורך, כי יש טעם רב בטענת המשיבים 2-1 שהתיקון המבוקש כלל אינו נמנה עם התיקונים שחל לגביהם סעיף 81 לחוק בתי המשפט בהיותו תיקון מהותי של פסק הדין.
טרם חתימה על החלטה זו הובאה בפניי בקשה מטעם המבקשת למתן זכות תשובה לתגובות המשיבים. עיינתי בנימוקי הבקשה ולא מצאתי כי יש להיענות לה וזאת בהינתן הטעמים אשר הובילו אותי אל המסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
המבקשת תישא בהוצאות המשיבה 1 בסך 5,000 ש"ח ובהוצאות המשיב 2 בסך 5,000 ש"ח.
ניתנה היום, י"ב
בשבט התשע"ז (8.2.2017).
ש
ו פ ט ת