רע"א 8385/19 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטות מ' נד"ב , ח' קיציס ו -י' רוטנברג ) בע"א 35340-03-17 מיום 17.11.2019, בגדרו התקבל ערעור המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום ברמלה (השופט ד' שוהם ) בת"א 1772-06-15 מיום 31.1.2017.

1.

המשיב, יליד שנת 2001, הגיש תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, בטענה שנפגע ביום 16.5.2009 מרכב בעת שרכב על אופניו. מכיוון שזהות הרכב הפוגע לא הייתה ידועה, התביעה הוגשה נגד קרנית (להלן: המבקשת ). בית המשפט השלום דן תחילה בשאלת החבות ואם הפגיעה נבעה כתוצאה מתאונת דרכים או אם לאו. בית משפט לא נתן אמון בעדי התביעה, בני משפחתו של המשיב, וקבע כי נתגלו סתירות בין עדויותיהם בבית המשפט לבין תצהיריהם ובין גרסאות העדים בינם לבין עצמם. על רקע זה, בין היתר, דחה בית המשפט את גרסת התביעה וקבע כי סבירה יותר האפשרות לפיה המשיב נפגע שלא בתאונת דרכים.

2.

בית המשפט המחוזי קיבל ברוב דעות את ערעורו של המשיב והחזיר את הדיון לבית משפט השלום לדון בשאלת הנזק. דעת הרוב סברה כי בהינתן הזמן שחלף בין האירוע לבין מועד שמיעת העדויות (כשבע שנים); קטינותם של העדים בעת האירוע (בגילאי 12-11); והנסיבות הטראומתיות של התאונה – הסתירות שנמצאו בעדויות אינן מהותיות ואין בהן כדי להצדיק את המסקנה שמדובר בעדויות כוזבות. עוד צוין, בין היתר, כי כבר בהגעתו של המשיב לחדר המיון נטען כי הוא נפגע בתאונת דרכים וכך גם נטען בהודעה למשטרה ובמסמכים רפואיים אחרים להם בית משפט השלום לא נתן משקל.

3.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפני, בגדרה נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא נתן משקל להתרשמות הבלתי אמצעית של הערכאה המבררת מהעדים שהופיעו לפניה ולכך שהלכה למעשה הקביעה בדבר מעורבות הרכב הייתה על בסיס עדות יחידה של בן דודו של התובע. המבקשת טענה כי התערבותו של בית המשפט המחוזי בנסיבות המקרה דנן הינה חריגה, ויש ליתן רשות ערעור על מנת לשרטט "גבולות גזרה" ראויים להתערבות ערכאת הערעור בממצאים המבוססים על התרשמות ישירה מעדויות. עוד נטען, בין היתר, כי ישנם קשיים בגרסאות העדים, ובכלל זאת ניסיון להסתיר את נוכחותו של קטין נוסף בזירה; כי עדותם של בן דודו של המשיב ושל אמו לא מתיישבת עם ממצאי הבדיקה הגופנית שנערכה בבית החולים; כי המשיב נמנע מלהביא עדים חיוניים להוכחת גרסתו; וכי אין לזקוף לחובתה של קרנית אי הגשת דו"חות חקירה מטעמה. לשיטתה של המבקשת, התרשמותה של הערכאה המבררת בעלת משקל מהותי, ולכל הפחות היה מקום לקבוע – כפי שקבעה שופטת המיעוט – כי המשיב לא עמד בנטל להוכיח כי נפגע מרכב לפי מאזן ההסתברות הנדרש במשפט האזרחי.

4.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובה. טענות המבקשת ממוקדות באופן בו ישם בית המשפט המחוזי את הכלל בדבר אי ההתערבות ערכאת הערעור בממצאים שקבעה הערכאה הדיונית. הלכה למעשה, הבקשה מעלה אך את שאלת יישומה של ההלכה בנסיבות המקרה הפרטני, וככזו אין היא באה בגדר המקרים המצדיקים דיון ב"גלגול שלישי" (השוו לרע"א 8763/08 י.ג.ה. שמאים ג'בלי הררי יוסף נ' ברגר , בפסקה 9 (25.1.2010)). על כן, ומכיוון שהמקרה אינו מעורר שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים ומתן רשות ערעור אינו דרוש למניעת עיוות דין, אני דוחה את הבקשה מכוח סמכותי לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.

5.

משלא נתבקשה תגובה לא יעשה צו להוצאות.