רע"א 8763/08 י.ג.ה. שמאים ג'בלי הררי יוסף נ. טיבור ברגר

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ב' בר-זיו ) בבר"ע 3354/08, שבגדרו ניתנה רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בקרית ביאליק (כבוד השופט ע' נווה ) בת.ק. 1930-07 והערעור התקבל.

הרקע העובדתי וההליכים הקודמים

1.

המשיב התקשר עם מוטי חמו וארז לוי (להלן: המלטשים ) על מנת שאלה יבצעו עבודת ליטוש לרצפת שיש בדירתו, תמורת 8,600 ₪. לטענת המשיב, המלטשים ביצעו עבודה חלקית בלבד וגרמו נזקים לרצפה ולכן שכר מלטש נוסף שהשלים את העבודה. לאחר מכן הגיש המשיב תביעה לבית משפט השלום בחיפה נגד המלטשים, בגין הנזקים שנגרמו לו עקב עבודתם הלקויה. לתביעתו צרף המשיב חוות דעת שמאית מטעם המבקש, שבמסגרתה פורטו ונאמדו הנזקים שנגרמו לכאורה למשיב עקב עבודתם הלקויה של המלטשים.

2.

בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט א' טובי ) דחה את תביעתו של המשיב נגד המלטשים, לאחר שמצא כי לא עלה בידי המשיב להוכיח את הנזק שנגרם לו ובעיקר את שאלת החבות. בעניין חוות דעתו של המבקש ציין בית משפט השלום:

"יאמר מייד כי חוות הדעת שצרף התובע הנה בעייתי[ת] ואין בה כדי לסייע בהרמת נטל ההוכחה המוטל עליו. עיון בפרטי הכשרתו של השמאי, כפי שנרשמו בפתח חוות דעתו, מלמד כי הנו בוגר שמאות רכב בטכניון. בחקירתו הנגדית הודה כי מומחיותו היא בתחום שמאות אלמנטארית ושמאות רכב... וכי אינו מכיר את ענף השיש והליטוש... השמאי אישר כי הקביעות המקצועיות שבחוות דעתו הסתמכו על דברים שלמד מפי איש המקצוע שביצוע בסופו של דבר עבודת הליטוש עבור התובע, הוא עופר יונה. עובדה זו מאיינת למעשה את כל משקלה של חוות הדעת, עד שניתן לומר כי היא כשלעצמה חסרת כל ערך ראייתי...

יתר על כן, בחקירתו הנגדית נשאל השמאי על סמך מה ביסס את קביעתו כי האבן איבדה את הברק הטבעי, ותשובתו היתה כי זהו סוג של אבן שצריך שיהא לה ברק טבעי. אלא שכאשר נתבקש לזהות שלושה סוגי שיש שהוצגו בפניו לא עלה הדבר בידו.

ממקבץ האמור לעיל עולה כי בקיאותו של השמאי בעניינים לגביהם חיווה דעתו היתה מועטה ביותר, אם בכלל. במרבית הנקודות שחייבו ידע ומיומנות מקצועית, לא נבדלה בחינתו ובדיקתו מכל אדם מן הישוב, החסר כל בקיאות וידע בתחום..."

3.

המשיב לא הגיש ערעור על פסק הדין של בית משפט השלום. חלף זאת, הגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בקרית ביאליק נגד המבקש, בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, עקב העובדה שהמבקש לא היה מומחה המיומן ליתן חוות דעת בעניין הנזקים נשוא התביעה.

4.

בית המשפט לתביעות קטנות דחה את תביעתו של המשיב בקובעו כי מדובר בתביעה "בעייתית" אשר "מעמידה בספק כל חוות דעת של בעל מקצוע שניתנה 'מטעם' אשר ביהמ"ש לא היה נכון לקבלה". עוד נקבע כי על המשיב היה "להעמיד תשתית באמצעות חוו"ד אחרת או באמצעות מומחה לדבר אשר היה מוכיח כי הנתבע התרשל או לא ביצע את מלאכתו נאמנה, הדבר לא נעשה והניסיון להתבסס אך ורק על תוצאות פסה"ד, מה גם שהתובע בעצמו בחר לא לערער אינו מספיק."

5.

המשיב הגיש בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי בחיפה אשר החליט ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור על סמך הרשות שניתנה. בית המשפט המחוזי ציין כי אכן מדובר בתביעה בעייתית ואין מקום לקבוע ככלל כי מומחה שחוות דעתו נדחתה יחוב ברשלנות כלפי מזמין העבודה. יחד עם זאת, לאחר שסקר את עדותו של המבקש במסגרת ההליך שהתנהל בבית משפט השלום קבע בית המשפט המחוזי כי "משנתן [המבקש] חוות דעת 'מומחה' בתחום שאינו תחום מומחיותו - וכאשר השיב במפורש כי אינו בקי בתחום בו חיווה דעתו - ממילא התרשל בביצוע עבודתו באופן המצדיק חיובו בנזקים שנגרמו [למשיב] עקב חוות דעתו, שהיוותה בסיס לתביעת [המשיב]". בית המשפט המחוזי המשיך וציין כי "אין עסקינן בחוות דעת מומחה שקביעותיו נדחו על ידי בית המשפט ואפילו לא בקביעת בימ"ש כי המומחה אינו מומחה בתחומו אלא במי שחיווה דעתו [ הושמט ] בתחום שכלל אינו מכיר ולבטח אינה בתחום מומחיותו - כאשר הוא עצמו מודה בעובדה זו ובכך שכל חוות דעתו מהווה 'עדות שמועה' מפי בעל המלאכה שעבד בדירה". בנסיבות אלה, קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור וחייב את המבקש לשלם למשיב את הסכום של 15,672 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

טענות המבקש בבקשת רשות הערעור

6.

לטענת המבקש, הבקשה מעלה שאלה משפטית עקרונית בדבר אמות המידה הנדרשות מחוות דעת שמאית המוגשת על ידי בעל דין. כמו כן, טוען המבקש, כאשר נדרש בית המשפט לחייב בנזק את השמאי שנתן חוות דעת אשר לא התקבלה על ידי בית המשפט שדן בתביעה, יש להעריך קודם כל את סיכויי התביעה אלמלא "פסילת" חוות הדעת כדי לקבוע מהו הנזק שנגרם כתוצאה מהפגם בחוות הדעת. כאשר נדונה התביעה מראש לכישלון, בלי קשר לחוות הדעת, אין מקום לחייב את נותן חוות הדעת בסכום התביעה. עוד טוען המבקש כי שמאי אינו מעיד כמומחה בתחום ידע מסוים וספציפי אלא תפקידו כשמאי הוא להעריך את שווי הפעולה לתיקון הנזק ולשם כך הוא משתמש באמות מידה שמאיות מקובלות.

המבקש מוסיף וטוען כי הערכתו של שמאי וקבלתה כראיה היא חריג לכלל האוסר על קבלת עדות סברה וממילא, ככלל, עדות שמאי היא "עדות שמיעה" מעצם טיבה. לטענת המבקש, שמאי אינו צריך להיות מומחה לשיש או לליטוש, שכן חוות דעתו מסתמכת על קבלת הצעות מחיר מבעלי מקצוע בתחום הנדרש ובדיקת סבירות ההצעות לפי מחיר השוק. גם אם המבקש העיד שאינו מבין בשיש, אין פירוש הדבר שחוות דעתו לקויה.

עוד טוען המבקש כי פסילת חוות דעתו של שמאי שהוגשה כראיה לבית המשפט והפיכת השמאי לנתבע בשל כך מחייבת בירור מקיף של נסיבות עריכת חוות הדעת ויש להגביל מגמה זו רק למקרים בהם ברור שהאשם מוטל באופן בולט על כתפי המומחה. כך לא נעשה במקרה דנן. טענה נוספת של המבקש היא כי אף שבית משפט השלום קבע שלא הוכח הנזק שנתבע על ידי המשיב, וזאת בגין הפגם בחוות דעת השמאי, הרי בית המשפט המחוזי זיכה את המשיב בהתאם למפורט באותה חוות דעת שמאית שנטען כי היא פגומה.

דיון והכרעה

7.

כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ניתנת במשורה ורק כאשר עשוי להיות לציבור הרחב עניין בבירורה הנוסף של הסוגיה. המקרים בהם תינתן רשות ערעור בגלגול שלישי הינם בעיקר מקרים המעוררים שאלות בעלות חשיבות חוקתית; סוגיות שלגביהן יש החלטות סותרות של ערכאות נמוכות יותר ואשר בהן טרם נפסקה הלכה על ידי ערכאת הערעור הגבוהה ביותר; מקרים המעלים בעיה משפטית בעלת חשיבות כללית או ציבורית בעניין [ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)].

8.

הבקשה דנן מעלה את השאלה בדבר אמות המידה לצורך הבחינה האם ניתנה חוות דעת רשלנית והאם נותן חוות הדעת חב בגין נתינתה. ההלכה בשאלה זו גובשה על ידי בית משפט זה והיא ברורה וקיימת, ולפיה אחריותו של מחווה הדעה על פי עוולת הרשלנות קמה אם חיווה את דעתו בתחום מומחיותו (או בתחום שבו התיימר להיות מומחה); אם היה עליו לדעת שמקבל חוות הדעת יסתמך עליה; אם מקבל חוות הדעת אכן הסתמך עליה כאמור באופן סביר ועקב כך נגרם לו נזק; אם לא הייתה צפויה בדיקת ביניים של חוות הדעת לפני ההסתמכות עליה; והאם חיווי הדעה היה בלתי סביר בהתחשב במומחיותו של מחווה הדעה [ע"א 5302/93 בנק מסד בע"מ נ' לויט , פ"ד נא(4) 591, 599 (1997)].

9.

הבקשה למעשה מעלה אך ורק את שאלת יישומה של הלכה זאת ביחס לנסיבות המקרה הקונקרטי - כלומר ביחס לחבותו של שמאי שנתן חוות דעת שלכאורה אינה בתחום מומחיותו. אלא שבמסגרת בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי אין בוחנים את נכונות יישומה של ההלכה המשפטית על נסיבות המקרה. בית המשפט הדן בבקשת הרשות לערער אינו בוחן האם נכונה הכרעתה של הערכאה הקודמת, ויכול שהמסקנות של הערכאה הקודמת לא יהיו מקובלות עליו, ובכל זאת לא תוענק הרשות.

10.

למעלה מן הצורך, אוסיף כי מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי אין מקום לקבוע כלל לפיו בכל מקרה מומחה שערך חוות דעת מקצועית - בכל תחום שהוא - עבור בעל דין, ואשר ממצאיו וסברותיו נדחו על ידי בית המשפט אשר דן בתביעה, יחוב ברשלנות כלפי מזמין חוות הדעת. יחד עם זאת, כאשר מדובר בנסיבות אשר עונות על המבחנים שנקבעו בפסיקה לצורך הקביעה האם ניתן חיווי דעה רשלני, יהיה אכן מקום לחייב את נותן חוות הדעת.

11.

בהתחשב בכל האמור לעיל, איני סבור כי הבקשה מגלה הצדקה ליתן רשות ערעור, והיא נדחית אף בלא שהתקבלה תגובה. בנסיבות אלה, אין צו להוצאות.