רע"א 8385/99 בנק לאומי לישראל בע"מ נ. חברת י.מ. מועדון ים כנרת 1989 בע"מ

1.המבקש (להלן: הבנק) העמיד לזכות המשיבה אשראי (להלן: ההלוואה) במסגרת הסכם (להלן: ההסכם) למימון הקמה של מבני נופש על שפת הכנרת (להלן: הפרויקט). להבטחת החזר ההלוואה, העמידה המשיבה לבנק בטחונות, שכללו, בין השאר, שעבוד צף על כל רכושה ונכסיה.

בחודש נובמבר 1998 הגיש הבנק, לבית המשפט המחוזי, תובענה כנגד המשיבה, לאכיפת השעבוד הצף ולמינוי כונס נכסים קבוע. התובענה הוגשה בגין חוב בסכום של למעלה מ30- מליון ש"ח, שנוצר, לטענת הבנק, לאחר שהמשיבה חדלה מלפרוע את ההלוואה שהועמדה לה, ולא קיימה את התחייבויותיה כלפיו.

ביום 1.12.98 מינה בית המשפט המחוזי כונס נכסים זמני לנכסי המשיבה. בקשת המשיבה לביטול מינויו של כונס הנכסים הזמני נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 6.12.98.

2.ביום 29.6.99 הגישה המשיבה תובענה כספית כנגד הבנק בגין נזקים שנגרמו לה והעומדים, לטענתה, על סך של כ32- מליון ש"ח. נזקים אלה נגרמו, כך נטען, עקב הפרת ההסכם על ידי הבנק, ירידת ערך הפרויקט, מינוי כונס הנכסים הזמני והפרת חובות שחב בהן תאגיד בנקאי כלפי לקוחו. מתוך הסכום האמור, כך הודיעה המשיבה, היא "קיזזה" סך של כ20.5- מליון ש"ח, בגין ההלוואה שהעמיד לה הבנק, ולפיכך העמידה את סכום תביעתה על סך של כ12- מליון ש"ח.

בנוסף, הגישה המשיבה בקשה לעיכוב הליכים בתביעת הבנק לאכיפת השעבוד - וזאת עד להכרעה בתביעתה. לחלופין, נתבקש בית המשפט המחוזי, לאחד את הדיון בתביעות ההדדיות.

הבנק התנגד מכל וכל לבקשות. בהתנגדותו טען, בין השאר, כי מסגרת תביעתה של המשיבה רחבה ממסגרת תביעתו, ועל כן ברובה המכריע לא תוכל לשמש כהגנה בפני תביעתו. עוד נטען כי מאחר שחובה של המשיבה, בסך של כ20.5- מליון ש"ח, אינו שנוי במחלוקת, אין מקום לעכב את בירור תביעתו, וכי איחוד הדיון בתביעות יכביד על בירור תביעת הבנק.

3.בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' לויט) מצא כי אמנם צודק הבנק בטענותיו האמורות, אולם החליט חרף אלה להעתר לבקשת המשיבה: "מאחר שהמחלוקות בין שני הצדדים עוסקות ביחסי הצדדים בקשר לאותו פרויקט והן מעלות שאלות משותפות של עובדה ברוב הענינים, וכנראה אותם עדים יעידו בעת הדיון בתביעות הללו, יהיה זה נכון יעיל ונכון לאחד את הדיון בשתי התביעות".

כנגד החלטה זו יוצא הבנק בבקשת רשות הערעור שלפנינו. הבנק חוזר ומדגיש כי חובה של המשיבה אינו שנוי במחלוקת, וכי טענותיה אינן טענות של קיזוז ואין בהן כדי לעכב את מימוש השעבוד. הבנק מוסיף וטוען כי בעוד שתביעתו פשוטה לבירור, הרי שתביעתה של המשיבה מעוררת שאלות רבות ומורכבות, אשר יחייבו דיון סבוך. מאחר ששווי החוב עולה, לטענת הבנק, על שווי הנכס, כבר בשיעורו היום, הרי שעיכוב בן שנים במימוש השעבוד עלול לגרום לבנק נזק בלתי הפיך. לחלופין, טוען הבנק כי, למצער, ראוי היה להתנות את איחוד הדיון בתשלום מלוא הריבית על החוב, בתקופת העיכוב, וביצירת בטוחות הולמות לגבי הפער שבין היקף החוב לשווי השעבוד.

המשיבה מצידה טוענת כי אין בבקשת רשות הערעור כל ממש. לשיטתה, מתחייב דיון מאוחד בשתי התובענות, הן משום שהתובענות מעוררות שאלות דומות, של משפט ושל עובדה, והן משום שרק באופן זה יוכלו זכויות הצדדים להתברר לאשורן.

4.דין הבקשה להידחות. בית המשפט המחוזי שקל בכובד ראש את טענותיו של הבנק, ועל אף שמצא בהן ממש, בחר באיזון המביא בחשבון את זכותו של הבנק לבירור מהיר של ענינו, מחד גיסא, ושיקולים של יעילות דיונית, מאידך גיסא. בשולי החלטתו בדבר איחוד הדיון, בשתי התביעות, הורה בית המשפט המחוזי, למזכירות, לקבוע מועד קרוב ככל הניתן לדיון בתביעות, זאת תוך מתן קדימות לתביעתו של הבנק על פני תביעות כספיות רגילות. בית המשפט המחוזי יוכל להביא גם בחשבון פסיקת ההוצאות במשפט את העובדה שהדיון, בתביעות ההדדיות, נכרך יחד, לבקשת המשיבה.

לאור האמור לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא.

הבקשה נדחית. בנסיבות העניין לא מצאתי לראוי לחייב את הבנק לשאת בהוצאות הבקשה.