רע"א 8386/10 משה חזן נ. עו"ד שלום כהן

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ד' מינץ ) בע"א 35322-04-10 מיום 7.10.2010, בה הורה על מחיקת ערעורם של המבקשים משלא הפקידו את העירבון, חרף החלטתו מיום 1.9.2010 בה דחה את בקשתם של המבקשים לעיון חוזר בהחלטתו הקודמת לפיה חויבו בהפקדת עירבון, אולם לפנים משורת הדין נתן למבקשים שהות להפקיד עירבון בתוך 14 ימים ולא הערעור ידחה ללא התראה נוספת.

1.

בטרם אדרש לבקשה שלפניי אעיר כי המבקשים לא צירפו לבקשתם את פסק דינו של בית משפט השלום כמו גם את החלטת בית המשפט המחוזי שקדמה להחלטה מיום 1.9.2010 ואת החלטת בית המשפט המחוזי הנזכרת בסעיף 6 לבקשה שלפניי (שדחתה את בקשת המבקשים לביטול דחיית הערעור מחמת אי הפקדת עירבון). בהקשר זה יוער כי בהתאם לתקנה 404(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), המפנה לתקנה 419 לתקנות, על המבקש רשות ערעור לצרף לבקשתו את העתקי החלטות הערכאות הקודמות הנוגעות לעניין [תקנה 419(1) לתקנות]. ואולם, על אף אי צירוף האסמכתאות הנ"ל אין מניעה ממתן החלטה בבקשה שלפניי כפי שיבואר להלן.

תמצית הרקע העובדתי וההליכים לפני בית המשפט המחוזי

2.

ככל שניתן להבין מהבקשה שלפניי, המבקשים הגישו בבית משפט השלום תביעה כנגד נגד משטרת ישראל, בגין עיכוב המבקשים שלא כדין לכאורה, וכנגד המשיב 1 (להלן: המשיב ), בתפקידו ככונס נכסים, בטענה שהפר צו לעיכוב הליכים שניתן על ידי בית משפט זה. עוד עולה מהבקשה שלפניי כי בית משפט השלום קיבל את תביעת המבקשים בחלקה בכל הנוגע לתביעה כנגד משטרת ישראל ואילו תביעתם כנגד המשיב נדחתה. בנוסף לכך עולה מהבקשה שלפניי, כי המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום.

3.

לאור מצבם הכלכלי הקשה הנטען של המבקשים הם עתרו לבית המשפט המחוזי ביום 12.5.2010 בבקשה לפטור אותם מהפקדת עירבון בערעור ולחלופין להפחתת סכום העירבון. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. ככל שניתן להבין מהבקשה שלפניי, על החלטה זאת לא ערערו המבקשים. משלא עלה בידי המבקשים לגייס את הסכום הנדרש להפקדת עירבון הם עתרו בשנית לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר בהחלטתו שלא לפטור אותם מהפקדת עירבון. החלטה זו לעיון חוזר נדחתה בנימוק ש"לא קיים הליך של 'עיון חוזר' בהחלטה שלא נשתנו הנסיבות שעמדו בבסיסה". יחד עם זאת, נתן בית המשפט המחוזי למבקשים שהות של 14 ימים להפקדת העירבון, לפנים משורת הדין.

4.

על אף הארכה שניתנה להם לא הפקידו המבקשים את העירבון. בהחלטתו מיום 7.10.2010 הורה השופט מינץ על דחיית הערעור בשל אי הפקדת עירבון בהמשך להחלטתו מיום 1.9.2010. כנגד החלטתו זו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפניי. יוער כי בסעיף 6 לבקשה שלפניי נטען כי לאחר ה- 7.10.2010 הוגשה בקשה לבית המשפט המחוזי לבטל את החלטתו בדבר דחיית הערעור אולם הבקשה סורבה. כאמור החלטה זו של בית המשפט המחוזי לא צורפה לבקשה שלפניי.

תמצית נימוקי הבקשה

5.

לטענת המבקשים החלטת בית המשפט המחוזי מיום 1.9.2010 לא הומצאה להם ולפיכך לא ניתן להם יומם בבית המשפט ולא התאפשר להם למצות את זכות הערעור שעמדה להם. עוד טוענים המבקשים כי אם תתקבל הבקשה דנן יוכלו להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, על החלטת השופט מינץ , המשמש גם כרשם בית המשפט המחוזי בירושלים, על מנת לפטור אותם מהפקדת עירבון בכדי שיוכלו לקבל את יומם בבית המשפט שלערעור.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי לבקש את תגובת המשיבים.

7.

המבקשים מעוניינים בביטול ההחלטה שהורתה על דחיית הערעור לא על מנת להפקיד את סכום העירבון, שכן כנטען לפניי אין בידי המבקשים האמצעים להפקיד את העירבון. הטעם שבגינו מתבקשת הרשות לערער מלפני בית משפט זה הוא רצונם של המבקשים להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטתו של השופט מינץ , המשמש גם כרשם בית המשפט המחוזי, על מנת לקבל פטור מהפקדת עירבון. ודוק, ערעור זה יכלו המבקשים להגיש לאחר שניתנה ההחלטה הדוחה את בקשתם למתן פטור מהפקדת עירבון, אולם המבקשים לא עשו כן. ההסבר שאותו נתנו המבקשים לכך שלא הגישו ערעור על החלטה זו הוא ניסיונם לשחרר כספים שהופקדו בקופת בית המשפט בתיק אחר ומשלא הצליחו לעשות כן פנו לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר.

איני סבור כי יש בכך להצדיק את מחדלם של המבקשים באי הגשת ערעור במועד, שכן לצד ניסיונם לשחרר את הכספים מקופת בית המשפט כאמור, היה עליהם במקביל למצות את זכות הערעור ולא להשתהות עד להפיכתה של החלטת בית המשפט לחלוטה. ולחלופין, היה על המבקשים להגיש לבית המשפט המחוזי בקשה להארכת מועד להגשת הערעור על ההחלטה שלא לפטור אותם מהפקדת עירבון. בבקשה שלפניי לא נטען כי המבקשים עתרו לבית המשפט המחוזי בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור כאמור ואף לא צורפה כל אסמכתא שהיה בה כדי להצביע על הגשת בקשה כאמור. משכך,

סבורני כי לאחר שהחלטת בית המשפט המחוזי שלא לפטור את המבקשים מהפקדת עירבון הפכה לחלוטה, אין מקום לאפשר להם מקצה שיפורים בשלב זה של ההליך המשפטי.

8.

בבחינת למעלה מן הצורך, דין הבקשה להידחות אף לגופה. השהות של 14 הימים האמורים שניתנה למבקשים בהחלטתו של השופט מינץ מיום 1.9.2010, ניתנה להם לא לשם הגשת ערעור על ההחלטה שלא לפטור אותם מהפקדת עירבון אלא כארכה לפנים משורת הדין למטרה ספציפית והיא הפקדת כספי העירבון. אילו רצו המבקשים לערער על ההחלטה שלא לפטור אותם מהפקדת עירבון היה עליהם לעשות כן במועד ביחס להחלטה המקורית שקדמה להחלטה מיום 1.9.2010, שכן זו האחרונה ניתנה אך בבקשה לעיון חוזר וגם זאת רק לפנים משורת הדין. יוער, כי לא נעלמה מעייני טענת המבקשים כי בקשתם לא הייתה בקשה לעיון חוזר כי אם בקשה חוזרת לפטור מהפקדת עירבון, אולם ממילא אין בכך כדי לשנות את התמונה בעניינם מהנימוקים המפורטים לעיל.

9.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תגובת המשיבים איני עושה צו להוצאות.