רע"א 8402/08 משה כהן נ. שלמה סעדיה

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (הנשיאה גרסטל והשופטים נד"ב ויפרח) מיום 1.9.08 בתיק ע"א 2046-09-07, בו התקבל חלקית ערעור המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (השופט מנהיים) מיום 31.5.07 בתיקים א' 1600/00 וא' 2132/01.

ב.

בין הצדדים התקיימה מערכת יחסים עסקית, במסגרתה הלוה המשיב כספים למבקש 1 (להלן המבקש ; המבקשים 3-2 ערבו להלוואה משנת 1995). בשנת 2000 הגיש המשיב תביעה על יסוד חוזה הלוואה משנת 1995, שכנטען לא נפרעה (א' 1600/00; להלן התביעה החוזית ). בשנת 2001 הוגשה תביעה נוספת לביצוע שטר (ע"ס 831,407 ₪) שכנטען נקשר לאותה הלוואה (א' 2132/01; להלן התביעה השטרית ). ביום 31.5.01 קיבל בית משפט השלום את התביעה החוזית במלואה, תוך שהוא דוחה טענת פרעתי שהעלה המבקש. מנגד, נקבע כי השטר מתייחס להלוואה אחרת משנת 1999, ולפיכך, ובהתחשב בקבלת התביעה החוזית ביחס להלוואה הראשונה, נפסק כי הוא מוגבל לסכום ההלוואה השניה (508,750 ₪).

ג.

ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי (ע"א 2046-09-07) התקבל באופן חלקי ביחס לתביעה החוזית, ונדחה לגבי התביעה השטרית. נקבע, כי שני הצדדים מודים בקיומה של ההלוואה משנת 1995, ובכך שהמבקש העביר תשלומים מסוימים שנועדו לפרוע הלוואה (כלשהי). בנסיבות אלה, כך חידש בית המשפט המחוזי, הנטל להוכיח כי היו הלוואות אחרות שבגינן בוצעו התשלומים המוסכמים מוטל היה על המשיב, והוא לא עמד בו. בנסיבות נקבע, כי יש לקבל את התביעה החוזית אך ביחס לסכום שעולה על הסכומים שהוכח כי העביר המבקש לצורך פרעון הלוואות (259,230 ₪).

ד.

כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה שלפנינו, בה נטען - בעיקר - כלפי העובדה שבתי המשפט קיבלו את התביעה השטרית ביחס להלוואה משנת 1999, שעה שהמבקש עצמו טען כי מדובר בענף של הלוואת 1995 - ובכך איפשרו למשיב לשנות חזית במהלך המשפט ולחרוג מכתבי טענותיו, באופן הפוגע בכללי הצדק הטבעי ודרך ניהול ההליך. כל זאת, ללא מתן רשות לתיקון כתבי הטענות. נטען, כי הלוואת 1999 לא הועמדה לבירור משפטי - וכי בכל מקרה יצר המשיב השתק שיפוטי המונע ממנו לייחס כעת את השטר להלוואת 1995.

ה.

לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת כנודע רק במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123), ודומה כי גם המבקשים אינם טוענים שהמקרה שלפנינו בא בגדרים אלה. כך במובהק. ייאמר מייד, ההליך אכן לא נוהל בדרך הרגילה - וגירסאות שני הצדדים שונו ו"הובהרו" תוך כדי תנועה. ברם, בית משפט השלום, שהיה מודע לפגמים אלה, ציין כי הם נפלו גם בהתנהלות המבקשים: "הגשת 'לוחות סילוקין' שונים זה מזה...

עולה בגדר שינוי חזית חוזר ונשנה מצד הנתבע " (עמ' 3; ההדגשה הוספה - א"ר). עוד נקבע, "כי התרשמותי ממהימנות הנתבע במהלך עדותו היתה שלילית בעליל" (עמ' 8; ראו ממצאים נוספים בעמ' 4-3), כי גירסת המבקש נסתרה על ידי עדיו שלו (עמ' 5), וכי הוא נמנע מלהביא ראיות שחזקה "כי לו הובאו... היה בהן לפעול כנגדו" (עמ' 7). עוד התייחס בית משפט השלום לסוג הטענה המועלית כעת בפנינו:

"הנתבע עצמו העלה טענות כנגד התובע בגין מה שלטענתו היה בגדר שינויים בגרסת התובע בהזדמנויות שונות במסגרת הליכים משפטיים. גם את סדרי הדין צריך להפעיל בתום לב. מי שמרשה לעצמו לשנות שוב ושוב את גרסתו העובדתית לגבי לב המחלוקת... ראוי לצפות ממנו שינהג ביריבו על פי אותה אמת מידה שהוא מבקש לעצמו ושלפיה רשאי הוא לשנות פרטים אלה ואחרים בגרסתו העובדתית..." (עמ' 4).

ו.

עוד יודגש, כי לא ניתן לומר שלא נערך בירור עובדתי בכל הנוגע להלוואת 1999. ראשית , בית המשפט התייחס לגירסה עובדתית שהעלה המשיב (לרבות דחיית טענת זיוף); שנית , בית משפט השלום ציין במפורש "התוצאה בתביעה השטרית, כפי שתובא בהמשך, מתחייבת מגירסת הנתבע דווקא, כאשר גורעים ממנה את כל העובדות שהיה עליו להוכיח ונכשל בהוכחתן" (עמ' 13); שלישית , בית המשפט התייחס לאופן הצגתה של גירסת ההגנה ("מרתק לראות שהנתבע אינו מפרט בתצהירו מדוע ניתן השיק" - עמ' 10), ולכך שלא הוכחו טענות עובדתיות שהועלו במסגרתה (עמ' 12).

ז.

אין בידי איפוא להיעתר למבוקש, ומסיבה זו גם איני נעתר לבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה יחד עם הבקשה לרשות ערעור (וכך גם הבקשה למתן החלטה שהוגשה כשעה לאחר מכן). ברם, אבקש לומר מה ביחס לבקשה זו. פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן לפני למעלה מחודש ימים (1.9.08). בהתחשב בדחיפות שמייחסים המבקשים לעיכוב הביצוע היה עליהם להגיש לבית המשפט המחוזי בקשה מיידית, ובמקביל בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. אף על פי כן, בקשה לעיכוב ביצוע הוגשה לבית המשפט המחוזי (לכל המוקדם) ביום 21.9.08, ובקשת רשות ערעור לבית משפט זה הוגשה רק ביום 5.10.08.

ח.

בית המשפט המחוזי נתן מספר החלטות שונות בבקשה לעיכוב ביצוע. לבסוף, בהוראת השופט פינקלשטיין (מיום 29.9.08), עוכב הביצוע עד להבאת התיק בפני השופט יפרח ביום 2.10.08. באותו יום (יום חמישי בשבוע) החליט השופט, "כי אין עילה אשר תצדיק עיכוב נוסף... עם זאת, על מנת שלא לסכל את הבקשה שברצון המבקשים להגיש אעכב את פירעון השיק... עד ליום 5.10.08 (יום ראשון בשבוע - א"ר) שעה 11:00" (ודי לציין כי הבקשה שלפנינו ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע

הוגשה ביום 5.10.08 בשעה 11:10 ובקשה למתן החלטה הוגשה כבר בשעה 12:34). ברוח ימי הרחמים והסליחות, ותוך בקשת סליחה מבית המשפט המחוזי על הערתי, אקוה שבית המשפט המחוזי הנכבד ובתי משפט אחרים יגלו רחמים כלפי בית משפט זה בכגון דא, ואם לדעתם יש מקום לאפשר פניה לבית משפט שלערעור לצורך עיכוב, יעכבו את ההליך ארעית באופן שיש בו מרווח נשימה, וניחתם כולנו לחיים טובים.

ט.

אין בידי להיעתר לבקשה.