רע"א 8407/13 דוד בן כליפא נ. מפעלי נייר אמריאיים ישראליים בע"מ

בקשות רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ר' וינוגרד ) מיום 11.11.2013, מיום 28.11.2013 ומיום 14.1.2014, בגדרן נדחתה בקשת המבקש לתיקון כתב ההגנה מטעמו כצד ג', וכמו כן נדחתה בקשתו לדחות על הסף את ההודעה לצד ג' מאת המשיבות נגדו.

עיקרי העובדות

1.

ביום 7.1.2007 נהרג מר סדקוב ולדימיר ז"ל (להלן: המנוח ) כתוצאה מהתפוצצות דוד במפעל של המשיבה 1 שבו עבד. בעקבות האירוע הגישה משפחת המנוח (להלן: התובעים ) תביעת נזיקין נגד המשיבות. המשיבות מצדן שלחו הודעת צד ג' למבקש וטענו לאחריותו לנזק. בתשובתו כפר המבקש באחריותו, וטען כי האחריות הבלעדית לאירוע מוטלת על המשיבות (סעיף 11 לכתב ההגנה של המבקש). בהמשך, ולאחר דין ודברים בין משפחת המנוח לבין המשיבות, הגיעו הצדדים להסדר פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין לסילוק התביעה כנגד תשלום בסך של 1,500,000 ₪ מאת המשיבות. המבקש לא לקח חלק בהסדר הפשרה ואף התנגד לו.

2.

בעקבות החתימה על הסדר הפשרה הגיש המבקש בקשה לבית המשפט המחוזי לתיקון כתב ההגנה מטעמו להודעה לצד שלישי, במסגרתה ביקש בין היתר לטעון כי המשיבות אינן אחראיות לנזק שארע למנוח, וכי לנוכח הסכם הפשרה שאליו הגיעו המשיבות עם התובעים, מנועות המשיבות מלטעון לאחריותן בגין התאונה ומנועות מלהמשיך בהליכים בקשר עם ההודעה לצד ג'. בהחלטה מיום 11.11.2013 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת התיקון ואולם ציין בסעיף 3 להחלטתו כי "הצד השלישי [המבקש – נ' ס'] אינו כופר בכך שבכתב הגנתו טען לאחריות הנתבעות [המשיבות – נ' ס'] , ואף טען שהן מנועות מטענות חלופיות בהקשר זה. לפיכך אין ביכולתו לטעון כיום, בניגוד לנטען בכתבי טענותיו, כי הנתבעות אינן אחראיות כלפי התובעים. שאלה אחרת היא כיצד יוכיחו הנתבעות כי הסכום ששולם הוא אכן סביר בנסיבות העניין" . בעקבות החלטה זו הגיש המבקש "בקשה לתיקון בשנית של כתב ההגנה להודעה לצד שלישי". בקשתו

נדחתה בהחלטה מיום 28.11.2013, ובמסגרתה נקבע כי "הטענות החדשות עומדות בסתירה לטענותיו בכתב ההגנה, ובניגוד למה שנקבע בהחלטה מיום 11.11.2013. לפיכך הבקשה נדחית". בהמשך ולאחר הגשת תצהירים מטעם המשיבות, הגיש המבקש "בקשה לדחות על הסף את ההודעה לצד ג'" ,

במסגרתה טען כי " הואיל והמשיבות התפשרו עם התובעים, עליהן להוכיח בראיותיהן את חבותן כלפי התובעים, שבגינה שילמו להם, שאם לא כן, אין להן עילה לתבוע מהמבקש, כצד שלישי, את ששילמו בפשרה לתובעים" . גם בקשה זו נדחתה. בהחלטה מיום 14.1.2014 נקבע כי "הפרשנות שנותן המבקש לאמור בתצהירים, אינה עולה בקנה אחד עם משמעותם הפשוטה, ובוודאי שלא עם זו שאמור לייחס להם משפטן". נגד החלטות אלה הגיש המבקש את בקשות רשות הערעור שלפנַי.

עיקרי טענות הצדדים

3.

לטענת המבקש, החלטות בית המשפט המחוזי הן שגויות, ויש להתיר לו לתקן את כתב הגנתו. אין הצדקה למנוע ממנו לטעון להעדר אחריות של המשיבות שעה שהן עצמן טענו זאת בכתב תביעתן. הסיבה שהוא לא טען מלכתחילה להעדר אחריות מצד המשיבות לנזק הנטען היא משום שהמשיבות טענו זאת בכתב תשובתן. המבקש הסתמך על טענות המשיבות, והוא מבקש לעשות כך גם כעת. המבקש הוסיף כי המשיבות הן אלו שצריכות להוכיח עתה את אחריותן לנזק, וזאת לאחר שהתכחשו לו בכתב הגנתן. אילו התביעה הייתה נדחית, הודעת צד ג' הייתה מתבטלת גם היא. הסדר הפשרה הציב את המבקש במציאות חדשה, לפיה אין למשיבות עוד אינטרס לטעון להעדר אחריות לנזק, ועל כן הוא נדרש לטעון עתה, את אשר הן טענו בכתב הגנתן. הודאתן במסגרת הסדר הפשרה אינה כובלת אותו, ואין מקום למנוע ממנו לטעון להעדר אחריותן של המשיבות לנזק. המבקש הוסיף וטען כי גם ביחס לראיות שהציגו המשיבות אין כדי ללמד על אחריותן לנזק הנטען. המשיבות אינן יכולות להסתמך על "הודאתן" במסגרת הסדר הפשרה ועליהן להוכיח באופן פוזיטיבי את אחריותן כדי להמשיך בניהול התביעה כלפי צד ג'.

4.

המשיבות טוענות מנגד כי יש לדחות את בקשות המבקש. בקשות לתיקון כתב הגנה מטעם צד ג' אינן מסוג ההחלטות שערכאת הערעור נוטה להתערב בהן. המבקש אינו רשאי לתקן את כתב הגנתו באופן הסותר את הטענות שצויינו בו מלכתחילה. בקשת התיקון מהווה שינוי חזית ברור, ואין לאפשר זאת בשלב זה של ההליך. המבקש לא היה רשאי להסתמך על טענת המשיבות להעדר אחריותן בכתב ההגנה, והיה עליו לטעון זאת באופן פוזיטיבי בעצמו. המשיבות לא טענו באופן פוזיטיבי וגורף להעדר אחריות, בעוד המבקש טען לאחריותן המלאה. בנקודה זו, אין עוד מחלוקת בין הצדדים משעה שהמשיבות הודו באחריותן במסגרת הסדר הפשרה. עוד טענו המשיבות כי התיקון המבוקש לא נועד לאפשר לבית המשפט המחוזי להכריע בשאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים – שאלת אחריותו של המבקש – ואינה הכרחית לשם ניהול ההליך. הבקשות נגועות בחוסר תום לב, ובצדק נדחו על-ידי בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, נתתי דעתי על נימוקיהן, ולאור החלטות בית המשפט המחוזי החלטתי לדחות את הבקשה. כידוע " כלל הוא, כי תחום סדר הדין, ובכלל זה סוגיית תיקון כתב טענות, נתון לשיקול דעת רחב של הערכאה הדיונית שבפניה מתנהל המשפט. בית המשפט לערעורים יתערב בשיקול דעת זה רק לעתים נדירות, מקום שנמצאה חריגה קיצונית מתחום שיקול הדעת הסביר " (ראו: רע"א 5996/06 טרכטנברג נ' סיל מזון בע"מ , פסקה 5 (10.8.2006)). מצב הדברים שלפנינו אינו מצדיק חריגה מכלל זה. דומני, כי שיקול הדעת של בית המשפט המחוזי בהחלטותיו הנ"ל הוא נכון.

6.

כאמור, המבקש טען בכתב הגנתו כי "הנזק הנטען נגרם על-ידי מעשיהן ו/או מחדליהן של שולחות ההודעה ו/או מי מטעמן והן האחראיות הבלעדיות לאירוע ולנזקים הנובעים ממנו" (סעיף 11 לכתב הגנה לצד שלישי) . המבקש לא רשאי להגיש בקשה לתיקון, כדרך שעשה, הסותרת את טענותיו הקודמות, ובצדק נדחו בקשותיו בהקשר זה. תקנה 102 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי " בעל דין רשאי למסור הודעה, אם בכתב טענותיו ואם בכתב אחר, כי הוא מודה באמיתות טענותיו של בעל דין אחר, כולן או מקצתן". לא הייתה אפוא מניעה למשיבות להודות באחריותן לנזק במסגרת הסדר הפשרה, ואין להטיל עליהן כעת את החובה להוכיח את העדר אחריותן שעה שהן הודו כאמור באחריות לנזק.

הסדר הפשרה אכן לא כובל את המבקש, אולם הוא כבול לטענותיו-שלו. משטען כי המשיבות הן האחראיות הבלעדיות לנזק, שוב אינו יכול לבקש לתקן את כתב הגנתו הסותר טענה זו. בצדק סבורה המשיבה כי התיקון המבוקש עניינו בסטייה מהשאלה המרכזית הנתונה במחלוקת בין הצדדים. כפי שציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 11.11.2013, אין מקום להתיר למבקש לטעון טענה הסותרת את כתב טענותיו, אולם "שאלה אחרת היא כיצד יוכיחו הנתבעות כי הסכום ששולם הוא אכן סביר בנסיבות העניין" . דומני כי זהו אחד ממוקדי הדיון בשלב זה, ומוטב למבקש לרכז עתה את מאמציו בשאלות שבמחלוקת בין הצדדים ולא בניסיון להעלות פלוגתאות חדשות. כיוצא בזה, אין הצדקה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי על דחיית בקשת המבקש לדחות את ההודעה לצד ג' על הסף. התצהירים והראיות שהוגשו על-ידי המשיבות עניינן איננו בהוכחת אחריות המשיבות, וכל עוד לא התבררה שאלת אחריותו של המבקש, אין למחוק את ההודעה לצד ג' שנשלחה אליו.

7.

אשר על כן, שלוש בקשות רשות הערעור נדחות. משנדחו הבקשות מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע. המבקש ישלם למשיבות הוצאות ושכ"ט בסך של 7,500 ₪.