רע"א 8433/11 עו"ד אליהו עמר נ. אנה שולר

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ר' למלשטריך לטר), אשר קיבל בקשה למתן צו מניעה זמני שהוגשה על ידי המשיבה.

2.

המשיבה, אישה כבת 70, הייתה בעלת שתי דירות בחדרה, דירה אחת ברחוב תרנ"א (להלן - דירת תרנ"א ) ודירה שנייה, בה היא מתגוררת, ברחוב רוטשילד (להלן - דירת רוטשילד ). לטענת המשיבה, בשל מצבה הבריאותי הקשה נקלעה היא לחובות כספיים ונאלצה לקחת הלוואות מהשוק האפור. לטענתה, עקב חובות אלה הגיעה אל המבקש 1 (להלן -

המבקש ), שהינו עורך דין, אשר הציע ליתן לה הלוואות תמורת שעבוד דירות המגורים. יובהר, כי לטענת המבקש אין הוא עוסק כלל במתן הלוואות וכל שהסכים הוא לרכוש מן המשיבה את הדירות. ואכן, המשיבה חתמה על שני הסכמי מכר ביחס לדירות. ביום 5.9.2010 נחתם הסכם למכירת דירת תרנ"א למבקש 3, שהינו בנו של המבקש, תמורת 370,000 ש"ח. יצוין, כי לאחר החתימה הושכרה הדירה לצד שלישי. ביום 11.10.2011 נחתם הסכם למכירת דירת רוטשילד למבקשת 2, היא אשתו של המבקש, תמורת 600,000 ש"ח. כאמור, המשיבה המשיכה להתגורר בדירת רוטשילד. לטענת המבקש, סוכם כי המשיבה תמשיך להתגורר בדירה בשכירות לתקופה של שנתיים מיום 12.10.2010 תמורת תשלום של דמי שכירות חודשיים בסך 3,000 ש"ח, אשר ישולמו מראש. ביום 19.6.2011 הגיש המבקש לבית משפט השלום בחיפה תביעת פינוי נגד המשיבה, אשר לטענתו לא עמדה בתשלומי השכירות.

3.

ביום 20.6.2011 הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה בגדרה עתרה להצהיר כי היא בעלת הזכויות בשתי הדירות וכי ההסכמים שנחתמו עימה בטלים מחמת היותם הסכמים למראית עין. לטענת המשיבה, הסכמים אלה נחתמו עימה בתרמית והינם למעשה הסכמים לקבלת הלוואה תמורת שעבוד הדירות. בד בבד עם הגשת התביעה הגישה המשיבה בקשה למתן סעד זמני שיאסור על המבקשים לבצע כל עסקה בדירות. ביום 27.7.2011 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה והורה על מתן סעד זמני האוסר על המבקשים לבצע עסקאות בדירות כנגד הפקדה של ערובה בסך 15,000 ש"ח על ידי המשיבה. לצד זאת, קבע בית המשפט כי על המשיבה להפקיד את יתרת דמי השכירות המוסכמים ביחס לדירת רוטשילד, בסך 39,400 ש"ח, על מנת שתוקפא הבקשה לסעד של פינויה מהדירה עד יום 12.12.2012 (קרי עד לתום תקופת השכירות). על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור שלפניי. יצוין, כי המשיבה הפקידה את הערובה בסך 15,000 ש"ח שנקבעה כתנאי למתן הסעד הזמני, אך לא הפקידה את דמי השכירות. עוד יוער, כי ביום 20.11.2011 ניתנה בבית משפט השלום החלטה הדוחה את בקשת הרשות להתגונן שהגישה המשיבה בתביעת הפינוי שהוגשה נגדה. בעקבות החלטת הדחייה ניתן פסק דין שקיבל את תביעת הפינוי. המשיבה הגישה ערעור על פסק הדין ובמסגרת הערעור ניתן צו עיכוב ביצוע זמני המונע פינויה מהדירה.

4.

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. כידוע, ההחלטה בעניין מתן סעד זמני מערבת איזון בין שני שיקולים עיקריים: זכות לכאורה ומאזן הנוחות. בענייננו, לא ניתן לומר שסיכויי התביעה של המשיבה הינם מרשימים. מעבר לעובדה כי המשיבה חתמה על הסכמי מכר, קיימות ראיות חיצוניות לכך שדובר במכר של הדירות. כך, בין היתר, נשאו המבקשים בתשלום מס שבח, שילמו חובות ארנונה, ואף העבירו את הרישום במרשם במקרקעין. כמו כן, וכפי שקבע בית המשפט המחוזי, דומה שתביעת המשיבה לוקה בשיהוי. זאת, שכן חרף העובדה שלטענתה נודע לה על התרמית כבר בחודש ינואר 2011 הגישה את התביעה רק בחודש יוני, בסמוך למועד בו הוגשה נגדה תביעת הפינוי. לצד האמור יוער, כי לגישתי המשקל שיש לייחס לסיכויי התביעה בשלב זה של ההליך הינו נמוך יחסית. זאת, בפרט כאשר מדובר בסעד שנועד למנוע פינוי מדירה. לפיכך, המשקל העיקרי ניתן לשיקולי מאזן הנוחות. בהקשר זה, סבור אני כי יש להבחין בין שתי הדירות העומדות בבסיס המחלוקת בין הצדדים. אשר לדירת תרנ"א, בה כאמור לא מתגוררת המשיבה והיא אף מושכרת לצד שלישי, שיקולי מאזן הנוחות נוטים לטובת המבקשים. זאת, שכן הנזק אשר עשוי להיגרם למשיבה כתוצאה ממכירת הדירה, אף אם תתקבל תביעתה, הוא נזק כספי בלבד. בענייננו לא עולה חשש כי המשיבה לא תוכל להיפרע מהמבקשים ככל שיתרחש נזק מסוג זה. לעומת זאת, יש להתחשב בזכותם של המבקשים לממש את זכותם הקניינית ביחס לדירה זו (השוו, רע"א 3880/06 בירס נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם, 14.5.2006)). לפיכך, אינני רואה מקום ליתן סעד זמני המגביל את המבקשים מלבצע עסקאות ביחס לדירת תרנ"א.

5.

פני הדברים שונים ביחס לדירת רוטשילד, בה מתגוררת המשיבה, ככל הנראה במסגרת הסכם שכירות. אין מחלוקת, כי אי-מתן סעד זמני ביחס לדירה זו עלול להוביל לנזק משמעותי למשיבה. מטעם זה יש מקום להותיר את הסעד הזמני שניתן ביחס לדירה זו על כנו. לצד האמור, וכפי שקבע בית המשפט המחוזי, המשיבה אינה יכולה להמשיך ולהתגורר בדירה מבלי לשלם את דמי השכירות שהוסכמו. כפי שצוין, הסכם השכירות עם המשיבה הינו לתקופה שעד יום 12.12.2012. לפיכך, כתנאי למתן הסעד הזמני האוסר על ביצוע עסקאות בדירת רוטשילד, על המשיבה להפקיד בקופת בית המשפט סך של 36,000 ש"ח המהווים שכר דירה לתקופה של שנה. יצוין, כי הסכום שהופקד עד כה על ידי המשיבה (15,000 ש"ח) יוכל לשמש לצורך הפקדה זו. אם לא יופקד הסכום האמור בקופת בית המשפט המחוזי בחיפה עד ליום 9.2.2012 יפקע תוקפו של הסעד הזמני. יובהר, כי אין באמור בהחלטה זו כדי להשליך על הערעור התלוי ועומד בבית המשפט המחוזי ביחס לפינוי המשיבה מהדירה.

6.

סיכומם של דברים הוא, כי הערעור מתקבל באופן חלקי כך שהסעד הזמני שניתן ביחס לדירת תרנ"א מבוטל, ואילו הסעד הזמני ביחס לדירת רוטשילד מותנה בהפקדת 36,000 ש"ח על ידי המשיבה, כאמור בפיסקה 5 לעיל. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.