רע"א 8450/09 יהודה נשיא נ. נילי גלק

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט א' ש' שילה, כב' השופטת מ' נד"ב, כב' השופטת ז' בוסתן), אשר ניתן מכוח הסכמת בעלי הדין לפסוק על דרך הפשרה לפי סעיף

79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק ) , בערעור שהגישו המבקשים על פסק-דינו של בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת ס' אברמוביץ-קולנדר). במסגרתו של פסק-הדין נדחתה תביעת המבקשים לקבלת פיצוי מוסכם הקבוע בהסכם מכר של דירה, בו התקשרו עם המשיבה 1, בגין אי רישום הדירה בלשכת רישום המקרקעין.

2.

מהבקשה דנן וההחלטות המפורטות לעיל עולה כי המבקשים התקשרו עם המשיבה 1 בהסכם למכירת דירה בשנת 1994. במסגרתו של ההסכם התחייבה המשיבה 1, היא אחת מבעלות המקרקעין עליו נבנה הבניין, להעביר את זכויותיה בדירה הרשומים במשרד ספרי האחוזה בנתניה, לידי המבקשים, כ-16 חודשים לאחר שירשם הבניין כבית משותף. מאחר שהבניין לא נרשם כבית משותף במשך שנים ארוכות, כפי שהוסכם, הגישו המבקשים תביעה לבית משפט השלום בנתניה כנגד המשיבה 1. המבקשים תבעו את קבלת הפיצוי המוסכם בגין הפרה יסודית של ההסכם, הקבוע בגדרו של ההסכם, בסך 20,000 דולר. לשם השלמת התמונה יש לציין כי בד בבד הוגשה הודעת צד ג' נגד המשיבים 2-3, באי כוחה של המשיבה 1, שהיו אמונים על הטיפול ברישום הבניין כבית משותף.

3.

בית משפט השלום דחה את התביעה. במסגרתו של פסק-הדין נקבע כי רישום הבניין כבית משותף אינו בגדר הפרה יסודית של ההסכם בין המשיבה 1 והמבקשים, ולכן האחרונים אינם זכאים לפיצוי המוסכם. בעקבות זאת הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי. מדברי המבקשים עולה כי במהלך דיוני קדם הערעור מונו המשיבים 2-3 לכונסי נכסים לשם ביצוע הרישום, אולם גם בעקבות מינויים לא קודם ביצוע הרישום. עקב כך חודש הדיון בעניינם של המבקשים. בדיון שנערך קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט להסמיכו לשם הכרעה בערעור על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק. הוסכם כי בית המשפט יפסוק לפי שתי חלופות: האחת במקרה שהבית לא יירשם בתוך התקופה שתיקבע, והאחרת במקרה שאכן יושלם הרישום. בית המשפט המחוזי קבע, בין היתר, כי המשיבה 1 תשלם למערערים סכום של כעשרים אלף ש"ח באופן מיידי. כמו כן, תחויב המשיבה בסכום של 40,000 ש"ח, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה, אם לא יושלם רישום הבניין כבית משותף עד ליום 31.12.2011, ורישום הדירה על שם המבקשים עד ליום 28.2.2012.

4.

בבקשה דנן טוענים המבקשים כי פסק-דינו של בית המשפט המחוזי חרג מגדר המחלוקת בין הצדדים לעניין קביעת המועד אחרון לרישום. זאת, מאחר שלשיטת המבקשים המשיבה טענה כי הזמן הדרוש לצורך הרישום הוא כשנה, ואילו בית המשפט קצב תקופה בת 30 חודשים לצורך הרישום. כמו כן, בית המשפט פסק סכום שהינו בגובה של 10% בלבד מהפיצוי המוסכם. לחילופין טוענים המבקשים כי פסיקת בית המשפט המחוזי הינה בלתי סבירה בעליל.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. המבקשים לא מעלים כל שאלה משפטית הראויה לדיון בגלגול שלישי. למעלה מהצורך אבקש לציין כי לא מצאתי ממש בטענת המבקשים כי גדר המחלוקת בין הצדדים לעניין הרישום הוגבלה לשנה, ולכן טענה זו משוללת יסוד. יתר על כן, לא התרשמתי כי הפשרה שנקבעה בגדרו של פסק-הדין הינה בלתי סבירה בעליל, כפי שטוענים המבקשים, ויוטעם כי התערבות בפסקי-דין שניתנו על דרך הפשרה מכוח סעיף 79א לחוק, תעשה אך ורק במקרים של חריגה קיצונית מגבולות הסבירות בהסקת המסקנות של הערכאות הקודמות, וכך ביתר שאת כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור (ראו: רע"א 2628/09 לוין נ' גב' עשור (לא פורסמה, 21.09.09 )).

6.

משאלה פני הדברים, דין הבקשה להידחות. משלא נתבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.