פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
846/07
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים:
1. בנימין ולאה סלילת
2. מהלאל ויפה בטיטו
נ ג ד
המשיבים:
1. מירה ויוסי סטלקאל
2. גילה וניסים אייל
3. עז' המנוח גרגורי ז"ל ורעיה שטיינברג
4. טלי ואיתן צור
5. א.לוי השקעות ובנין בע"מ
בקשת רשות
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא גריל והשופטים
חפרי-וינוגרדוב ופינקלשטיין) מיום 19.12.06 בתיק ע"א 3175/06
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא גריל והשופטים חפרי-וינוגרדוב ופינקלשטיין) מיום 19.12.06 בתיק ע"א 3175/06, בו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינה של המפקחת על רישום המקרקעין בחיפה (המפקחת פיגנבוים) מיום 3.1.06 בתיק מס' 253/03.
ב.
המבקשים הם בעלי שתי דירות בקומה השניה של בית מגורים ברחוב הנשיא בחיפה. המשיבים 4-1 הם בעלי הדירות בקומה הראשונה (להלן המשיבים ), המשיבה 5 היא החברה הקבלנית שהקימה את הבניין. ביסוד הסכסוך, שראשיתו למצער בשנת 2001, מצויה העובדה שהמשיבים סגרו את קומת העמודים - לרבות את הגישה למקלטים - שמתחת לדירותיהם, באופן שהחלל שתחת כל אחת מהדירות חובר ישירות לדירה שמעליה. בשנת 2001 הוגשו תביעות הדדיות: המבקשים הלינו על סגירת קומת העמודים ומניעת הגישה למקלטים, המשיבים הלינו על חסימת חדר המדרגות המוליך לקומה השניה ולגג. ביום 19.9.02 נתנה המפקחת על רישום המקרקעין פסק דין מאוחד בשלושה הליכים, בו נקבעה זכותם של כל הדיירים לגישה חופשית לגג ולמתקנים שעליו, וכן למקלטים. בשנת 2003 הגישו המבקשים תביעה נוספת (התיק הושב מבית המשפט המחוזי למיצוי הדיון), בה דרשו לאסור על המשיבים לרשום את הבית כבית משותף לפי המצב הקיים, ובמקביל לחייבם לסלק את ידם מקומת העמודים ולהרוס כל מחסום המונע גישה חופשית.
ג.
ביום 3.1.06 נדחתה התביעה. ראשית נקבע כי המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא לגבי הזכויות הקנייניות בשטחים השונים - ושסוגיה זו אינה בסמכות המפקחת. שנית, ביחס לסוגיית השימוש שהיא בסמכות המפקחת, נקבע כי ההחזקה הייחודית בקומת העמודים החלה עם השלמת הבניה בשנת 1986 לערך, ושהתכנון המקורי של הבניין נועד לכתחילה לאפשר מציאות זאת. נקבע כי בחוזי הרכישה של המבקשים 2 נקבע במפורש כי הם מוותרים על זכות השימוש וההחזקה בקומת העמודים, ושמעיון בתשריט שהוצג לרוכשי הדירות עולה כי היה ברור לכל הרוכשים שבעלי הדירות בקומה השניה מוותרים על השימוש וההחזקה בקומת העמודים. עוד התייחסה המפקחת לכך שהמבקשים לא מחו נגד הסגירה לאורך שנים ארוכות, ואף יותר מכך - השתתפו באסיפות הדיירים בהן התקבלו פה אחד החלטות שנועדו לאפשר "ליגליזציה" של השינויים שבוצעו (לרבות שינויים שהיטיבו עם דירותיהם). נקבע כי החלטות אלה נועדו "ליתן אשרור למה שהיה קיים בפועל כבר אז" (עמ' 9), והוטעם כי הן הביאו לביטול כתב האישום שהוגש בגין השינויים. עוד נקבע כי בעיתות חירום ישמשו המקלטים גם את המבקשים - ונקבע הסדר ספציפי בעניין. כלפי פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.
ד.
ביום 19.12.06 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור. בית המשפט ציין כי בשבתו כערכאת ערעור על החלטת המפקחת אין הוא דן בסוגיית הזכויות, או באופן בו יירשם הבית כבית משותף. לגבי אופן השימוש ברכוש המשותף, אישר בית המשפט את קביעות המפקחת, בקבעו שפסק דינה משקף הסכמות הדדיות בנות תוקף מלא, ומציאות שנהגה באופן מוסכם שנים ארוכות ללא מחאה. עוד ציין בית המשפט - ביחס לסוגיית המקלוט - כי הצדדים האזינו בנפש חפצה להצעתו לבנות למבקשים ממ"ד או מקלט נוסף שיעמוד לרשות המבקשים, (ושעד לבנייתו יחול ההסדר שנקבע בבש"א 10810/06, ואשר נועד ליתן מענה בתקופת "מלחמת לבנון השניה").
ה.
כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה שבפנינו, בה נטען כי בהחלטתה הראשונה (משנת 2002) קבעה המפקחת – בצדק כנטען - כי לא ניתן להצמיד מקלטים, אך בשניה (משנת 2006) קבעה כי ניתן להצמידם. עוד נטען - במישור העובדתי - כי המבקשים מעולם לא ויתרו על השימוש בקומת העמודים, ושסוגיית השימוש הבלעדי לא נקבעה כנדרש בחוזה המכר. נטען כי מעולם לא הוגש כתב אישום כלפי המבקשים 2 - ולפיכך שלא הייתה להם סיבה לוותר על השימוש כאמור, ושהמבקשים 1 הגישו תלונות לעירייה. עוד נטען כי פסקי הדין מכשירים למעשה עבירות בניה והשתלטות על המקלטים שלא כדין.
ו.
לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. המפקחת על המקרקעין לא דנה, ואף אינה מוסמכת לדון, בסוגיית רישום הזכויות - ובתוכן באפשרות להצמיד מקלטים. המפקחת דנה אך בסוגיית השימוש בחלקיו השונים של הרכוש המשותף - וביססה את קביעותיה בחומר הראיות שהונח בפניה. שאלות מסוג זה אינן מצדיקות ככלל רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123), ובפרט כאשר - בסופו של יום - מתכנסת ההכרעה בתיק לסוגיות עובדתיות, בהן "תהא התערבותה של ערכאת הערעור במשורה, לא כל שכן כאשר עסקינן בהליך ערעורי שני"(רע"א 6594/06 אשכנזי נ' שר (לא פורסם); רע"א 6474/99 צוקרמן נ' פאלוך (לא פורסם)). במובהק אין תיק זה מעלה איפוא נושאים שבהם תישקל רשות ערעור נוספת.
ז.
(1) פשיטא שהשאלה שהטרידתני היתה הסדר המקלוט למבקשים בשעת חירום, שלצערנו אין לומר עליה "אין חזון נפרץ" ( שמואל א', ג' א') במקומותינו. לאחר שעיינתי ושבתי ועיינתי באשר כתב בית המשפט המחוזי, נראה לי כי נתן דעתו ברגישות לעניין זה, ואין מקום איפוא להתערב בהחלטתו.
(2) עוד אוסיף במענה לטענה שהעלו המבקשים, כי פשיטא שאין בהחלטה זו כדי לאמץ בצורה כלשהי חריגות בניה או כל צעד שאינו תואם את הדין.
ח.
בכפוף לאמור, אין בידי להיעתר לבקשה.
ניתנה היום, כ"ט באב תשס"ז (13.8.07).
ש ו פ ט