רע"א 8485-22 רע"א 8485-22

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' לושי-עבודי) מיום 6.12.2022 בפש"ר 66217-11-15, בגדרה נדחתה בקשת המבקש להארכה נוספת של עיכוב ביצועו של פסק דין שניתן בעניינו ביום 30.9.2020, ובו הוכרז המבקש כפושט רגל.

1.כנגד המבקש, עורך דין בעיסוקו, מתנהל מזה כשבע שנים הליך פשיטת רגל בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בגדרי ההליך, הוגשו נגד המבקש 19 תביעות חוב בסך כולל של 2.4 מיליון ₪, מתוכם כ-400,000 ₪ בדין קדימה לטובת עובדיו ולטובת רשויות המס. צו לכינוס נכסי המבקש ניתן ביום 23.3.2016, ועמו הושת עליו צו תשלומים חודשי בסך של 500 ₪. כן מונה המשיב 1 כמנהל מיוחד לנכסיו (להלן: המנהל המיוחד). ביום 7.11.2016 הורה בית המשפט המחוזי על הגדלת צו התשלומים החודשי לסך של 2,500 ₪.

2.המבקש ביקש להימנע מהכרזתו כפושט רגל, על מנת לשמור על חברותו בלשכת עורכי הדין. מראשית ההליך ולאורכו, שב המבקש וטען כי כושר השתכרותו ומשלח ידו יאפשרו את פירעון חובותיו לכלל הנושים. אלא שהמבקש לא עמד בצו התשלומים בעניינו וצבר מחדלים, ובכלל זה לא הגיש דוחותיו בקביעות ולא המציא את כלל המסמכים שנדרשו ממנו. לעניין זה טען המבקש כי מצבו הרפואי שהתדרדר מקשה עליו לעמוד בהתחייבויותיו. מתוך התחשבות במצבו הרפואי ובהשלכותיה האפשריות של הכרזתו כפושט רגל על יכולתו לפרוע חובותיו, העניק בית המשפט המחוזי למבקש אורכות והזדמנויות רבות לתקן את מחדליו (וראו החלטותיו מימים 7.11.2016, 29.8.2017, 13.9.2017, 15.10.2017, 16.11.2017 ו-26.11.2017). חרף האורכות שניתנו, המבקש לא הסיר את מחדליו ואף צבר חוב פיגורים בסכום העולה על 26,000 ₪.

3.לנוכח האמור, קבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 4.12.2017 כי ככל שהמבקש לא יסלק את מחדליו עד ליום 10.12.2017, הוא יוכרז כפושט רגל. בית משפט זה (השופטת י' וילנר) דחה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטה זו, וקבע כי ככל שהמנהל המיוחד לא יודיע לבית המשפט המחוזי כי המבקש שינה את דרכיו עד ליום 8.2.2018, הוא יוכרז המבקש כפושט רגל (רע"א 9932/17 אלשטיין נ' גולדבלט-לוי (23.1.2018)). ביום 9.2.2018 הודיע המנהל המיוחד לבית המשפט המחוזי כי שולם סך 30,000 ₪ לקופת הכינוס, כך שלמעט שני פיגורי תשלום שנותרו – שולמו למעשה הפיגורים מראשיתו של ההליך. לנוכח הודעה זו, הושהו הליכי הכרזתו של המבקש כפושט רגל.

4.בהמשך ההליך, אושר מתווה פירעון בעניינו של המבקש (החלטות בית המשפט המחוזי מיום 3.8.2022 ומיום 20.8.2020). בתוך כך, ניתנה למבקש שהות עד ליום 10.9.2020 לשלם את חוב הפיגורים החדש שצבר, אשר עמד באותה העת על סך של 34,000 ₪. בית המשפט המחוזי הדגיש כי ככל שהמבקש לא ישלם את יתרת הפיגורים עד למועד הנקוב, או יפגר בתשלומיו העתידיים על פי הקבוע במתווה הפירעון, הוא יוכרז כפושט רגל ללא צורך בדיון נוסף. בהסכמת המנהל המיוחד, ניתנה למבקש ארכה נוספת לתשלום חוב הפיגורים, עד ליום 21.9.2020, וזאת על רקע טענתו להימצאותו בבידוד בשל מחלת הקורונה (החלטת בית המשפט המחוזי מיום 16.9.2020).

6.משלא עמד המבקש במתווה הפירעון ולא שילם את חוב הפיגורים חרף אורכות שניתנו לו, הורה בית המשפט המחוזי, בפסק דין שניתן ביום 30.9.2020, על הכרזתו כפושט רגל. עם זאת הורה, כי לנוכח הגבלות נגיף הקורונה וצמצום היקף הפעילות במשק, ייכנס פסק הדין ייכנס לתוקפו ביום 18.10.2020. כן הובהר למבקש כי ככל שהוא יעמוד בתשלומי מתווה הפירעון כסדרם עד למועד זה, תבוטל הכרזתו כפושט רגל. בהמשך, ביום 19.10.2020, פנה המבקש לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן ארכה נוספת לתשלום חוב הפיגורים. בבקשתו טען, בין היתר, כי נבצר ממנו לשלם את חוב הפיגורים בשל הסגר שהוטל עקב התפשטות נגיף הקורונה, ובשל מצב התחלואה ששרר במדינה. בהחלטתו מאותו היום, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה בקבעו כי "הסחבת הננקטת על-ידי החייב נמשכת שנים ואינה קשורה בהכרח למשבר הקורונה. מה גם שהחייב לא הראה במה היא קשורה, לא תמך בקשתו בתצהיר, לא הבהיר ממי התכוון להשיג את הכספים ומדוע נמנע ממנו להשיג אותם עקב הסגר". בית המשפט המחוזי חתם את החלטתו בהכרזה על החייב כפושט רגל, ומינה את המנהל המיוחד כנאמן לנכסיו.

7.המבקש הגיש לבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 30.9.2020, על ההחלטה מיום 19.10.2020 שניתנה בעקבותיו, וכן על ההחלטות מיום 3.8.2020 ומיום 20.8.2020, בהן אושר מתווה הפירעון בעניינו (ע"א 7353/20). ביום 4.8.2022 התקיים דיון בערעור, בגדרו הגיעו הצדדים להסכמות להן ניתן תוקף של פסק דין, כדלקמן:

"לאחר שיח ושיג הוסכם כי המערער יעשה מאמץ אחרון להפקיד בשלב ראשון את סכום הפיגורים "ההיסטורי" בסך של 34,000 ₪ עד ליום 6.11.2022. עד למועד זה ישלים המערער גם את הגשת כל הדו"חות החסרים.

בשלב זה יעמוד עיכוב הביצוע שניתן בבית משפט זה בעינו.

ככל שהסכום ישולם ויוגשו הדו"חות, תבוטל הכרזת החייב כפושט רגל והמשך ההליך יהיה כפוף להוראות בית המשפט המחוזי הנכבד.

לא ימלא המערער אחר תנאים אלה, יעמוד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעינו ..." (ההדגשה אינה במקור).

8.ביום 6.11.2022 הגיש המנהל המיוחד הודעה לבית המשפט המחוזי, ולפיה המבקש השלים את הדוחות החסרים, אך טרם שילם את חוב הפיגורים. בהודעה צוין כי מן הדוחות שהוגשו, עלה כי המבקש הפסיק לעבוד כעורך דין וכי כל הכנסות התא המשפחתי נסמכות על רעייתו, המצויה אף היא בהליכי חדלות פירעון. עוד צוין כי החייב ביקש לקבל ארכה אחרונה לתשלום חוב הפיגורים עד ליום 6.12.2022, וכי המנהל המיוחד "לא יתנגד לארכת חסד אחרונה וסופית". בהחלטתו מאותו היום, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המבקש והעניק לו שהות נוספת בת חודש ימים לתשלום חוב הפיגורים.

9.ביום 6.12.2022 פנה המבקש לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן ארכה נוספת לתשלום חוב הפיגורים ולהארכת מועד עיכוב ביצוע הכרזתו כפושט רגל עד ליום 21.1.2023. בבקשתו טען כי "לא עלה בידו לארגן את סכום הפיגור, עקב תקלה בלתי צפויה שאמורה להיפתר עד לסוף חודש ינואר 2023". עוד הוסיף כי רעייתו מצויה אף היא בהליכי חדלות פירעון, כי מצבו הבריאותי בכי רע וכי הוא "עומל ימים ולילות" כדי לגייס סכום כסף משמעותי, הן לשם כיסוי חוב הפיגורים והן לשם סגירת התיק.

10.בהחלטתו מאותו היום, היא ההחלטה מושא הבקשה שלפניי, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה בציינו כי זו לא נתמכה בתצהיר; כי היא "ממחזרת טענות שהופיעו בבקשות קודמות"; וכי מדובר "בטענות כלליות בעלמא", בשים לב לכך שלא צוינה מהות התקלה הנטענת, שלכאורה מנעה מהמבקש לעמוד בהתחייבויותיו. עוד הורה בית המשפט המחוזי למנהל המיוחד להגיש פסיקתה לחתימתו באופן מידי. לשלמות התמונה יצוין, כי פסיקתה כאמור הוגשה ביום 11.12.2022 ונחתמה ביום 12.12.2022, ולפיה הוכרז המבקש כפושט רגל והמנהל המיוחד מונה כנאמן לנכסיו.

11.בבקשה שלפניי טוען המבקש, בעיקרו של דבר, כי הכרזתו כפושט רגל תביא לשלילת רישיונו לעסוק בעריכת דין ובכך תפגע ביכולתו לפרוע את חובותיו. עוד הוא טוען כי מצבו הבריאותי קשה, כי הוא מתקיים מקצבת זקנה חודשית, וכי אף רעייתו מצויה בהליכי חדלות פירעון. לכך הוא מוסיף כי חרף קביעתו של בית משפט זה בפסק דינו מיום 4.8.2022, ולפיה ככל שלא ישולם חוב הפיגורים במועדו תעמוד הכרזת פשיטת הרגל על כנה, היה על בית המשפט המחוזי להתחשב בנסיבותיו ולהיעתר לבקשתו להארכת עיכוב ביצוע ההכרזה; ולחלופין להורות על מתן הפטר מחובותיו. לדבריו, בית המשפט המחוזי נהג בו "בקשיחות לב" שאינה תואמת את ההלכה הפסוקה ולא התחשב במכלול נסיבותיו. לנוכח האמור, עותר המבקש להורות על ביטול החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 6.12.2022; על מתן צו לעיכוב ביצוע ההחלטה; ולחלופין – על מתן הפטר מכל חובותיו.

12.לאחר עיון בתיק בית המשפט המחוזי, בהחלטת בית המשפט המחוזי ובבקשת רשות הערעור, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

13.ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור והפסיקתה שנחתמה בעקבותיה אינן בעלות קיום עצמאי, אלא מהוות המשך ישיר לפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 30.9.2020, ולפסק דינו של בית משפט זה מיום 4.8.2022 בערעור שהוגש בעניינו. כאמור, בית משפט זה קבע מפורשות כי ככל שלא יעמוד המבקש בהתחייבויותיו, בהן תשלום חוב הפיגורים, "יעמוד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעינו". ההחלטה מושא הבקשה דנן היא אפוא החלטה המיישמת את פסק דינו של בית משפט זה.

עיון בבקשה ובצרופותיה מעלה את הרושם כי זו הוגשה כמעין ניסיון לעקוף את פסק דינו של בית משפט זה, וזאת בשים לב לדמיון הרב בין הטענות שהוצגו בערעור דאז לבין הבקשה דנן והסעדים האופרטיביים שנתבקשו בה. בכל הכבוד, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו שלו, ומשכך דינה של הבקשה להידחות.

14.אף לגופם של דברים, לא מצאתי כי טעמי המבקש מצדיקים מתן ארכה נוספת. למבקש ניתנו, מראשית ההליך ולכל אורכו, הזדמנויות רבות לעמוד בהתחייבויותיו – הן על-ידי בית המשפט המחוזי, הן על-ידי בית משפט זה. הכרזתו כפושט רגל עוכבה על-ידי בית משפט זה עד ליום 6.11.2022 – היינו, תקופה בת כשנתיים, ואף ניתנה לו "ארכת חסד" נוספת על-ידי בית המשפט המחוזי. על אף כל אלה, המבקש לא עמד בהתחייבויותיו, לא שילם את הנדרש לקופת הכינוס, ולא הציג כל עילה מבוססת העשויה להצדיק ארכה נוספת. אשר לטענתו החלופית של המבקש כי יש להפטירו מחובותיו – טענה זו לא הועלתה לפני בית המשפט המחוזי בבקשה מושא ההחלטה שלפניי, ואין להידרש לה במסגרת בקשת רשות הערעור.

15.סוף דבר: הבקשה למתן רשות ערעור נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

בנסיבות העניין, ומשלא נתבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.