רע"א 9932/17 עו"ד יצחק אלשטיין (בר תנחום) נ. כונס הנכסים הרשמי

1.

בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (כב' השופטת א' לושי-עבודי ) בפש"ר 66217-11-15 מיום 4.12.2017 ומיום 11.12.2017 בגדרן הורה בית המשפט על מאסרו של המבקש אם לא יסלק את חוב הפיגורים שלו לאלתר, ונקבע כי המבקש יוכרז פושט רגל מיום 25.12.2017 אלא אם יודיע המנהל המיוחד, הוא המשיב 2 (להלן: המנהל המיוחד ), אחרת.

רקע והליכים קודמים

2.

מתשובת המנהל המיוחד עולה כי ביום 23.3.2016 הוצא צו כינוס לנכסי המבקש, עורך דין במקצועו, והושת עליו צו תשלומים של 500 ש"ח לחודש, שהועלה ביום 7.11.2016 ל-2,500 ש"ח לחודש. כמו כן, כנגד המבקש הוגשו 19 תביעות חוב בסך כולל של כ-2.4 מיליון ש"ח, מתוכם כ-400,000 ש"ח בדין קדימה, לטובת עובדים ולטובת רשויות המס. המבקש לא עמד בצו התשלומים בעניינו ואף לא צירף אסמכתאות לדוחות שהגיש, חרף החלטות בית המשפט המחוזי בנדון.

3.

לנוכח האמור, הגיש המנהל המיוחד בקשה להכרזה מיידית על המבקש פושט רגל. בהחלטה מיום 4.12.2017 קבע בית המשפט המחוזי כי "ניתן היה להורות על מאסרו של החייב (הוא המבקש, י.ו.) והכרזתו פושט רגל כבר עתה הן בשל היעדר צירוף אסמכתאות לדוחותיו והן בשל אי ביצוע התשלום בגין חוב הפיגורים. ככל שהחייב לא יסלק מחדליו עד ליום 10.12.17 אורה על מאסרו ... וכן יוכרז החייב פושט רגל על כל המשתמע מכך". המבקש הגיש בקשה לדחות את ביצוע החלטה זו למשך שבועיים בשל מצבו הרפואי, וטען כי בתוך שבועיים יוכל להשלים את הפיגור בתשלומים. בהחלטה נוספת מיום 11.12.2017 ציין בית המשפט המחוזי כי "מבלי להקל ראש במצבו הבריאותי של החייב, מרבית המסמכים המצורפים לבקשה הונפקו לפני כעשרה חודשים ועובר למועד הדיון האחרון (בו התחייב החייב

להסיר מחדליו ולתקן דרכו בהליך)". לפנים משורת הדין, הורה בית המשפט המחוזי על דחיית ביצוע מאסרו של המבקש וההכרזה עליו פושט רגל למשך שבועיים, וזאת על מנת לאפשר לו לסלק את חוב הפיגורים לאלתר.

על החלטות אלה נסבה בקשת רשות הערעור דנן.

הבקשה דנן

4.

בבקשתו טוען המבקש כי מצבו הרפואי החל להידרדר בחודש נובמבר 2016 וכי מאז ועד לאחרונה עבר שני ניתוחים מורכבים וצנתור, ואושפז למשך תקופות ממושכות. נטען כי החלטות בית המשפט המחוזי אינן סבירות ואינן מידתיות משלא ניתן בהן משקל למצבו הרפואי הקשה של המבקש. המבקש מוסיף כי הוא אינו "מתחמק מתשלום", וכי יש להביא בחשבון את התקופה הנדרשת להחלמה ולשיקום. כן צוין כי הכרזה על המבקש פושט רגל תגרום לו נזק בלתי הפיך שכן לא יוכל עוד לעבוד כעורך-דין, ובכך אף ייפגעו נושיו. המבקש עותר לכך שבית משפט זה יורה על ביטול החלטות בית המשפט המחוזי ויאפשר לו לו פרק זמן נוסף בו ימשיך לפעול במסגרת צו כינוס הנכסים.

5.

בתשובת המנהל המיוחד מיום 17.1.2018 נטען כי מחדלי המבקש החלו מיום צו הכינוס, זמן רב לפני שמצבו הרפואי החמיר, וזאת ללא כל הסבר. כן נטען כי עד עתה שילם המבקש תשלום אחד בלבד מתוך 22 תשלומים שהיה אמור לשלם, וכי הגיש רק חלק מהדוחות החודשיים, כאשר רובם הוגשו במאוחד ובדיעבד, וללא אסמכתאות מספקות. לטענת המנהל המיוחד, עיקר הקושי נעוץ במחסור במידע לגבי המבקש אשר לא דיווח על הכנסותיו והוצאותיו בכל שנת 2017, וכי ניתן היה לצפות, אף בהתחשב במצבו הרפואי, כי יספק לבית המשפט הסברים בנוגע לכך. כן נטען כי קיים חשד שלמבקש מקורות כספיים לא מדווחים. נוכח התנהלות זו של המבקש הורה בית המשפט המחוזי על מאסרו ועל הכרזתו פושט רגל.

המנהל המיוחד מוסיף כי הנושים בתיק פועלים באופן לגיטימי להשגת מטרותיהם – העובדים מעוניינים שהמבקש יוכרז פושט רגל על מנת שיוכלו לתבוע את המוסד לביטוח לאומי, ונושים רגילים מעוניינים לפעול באופן פרטני בתיקי הוצאה לפועל כנגד המבקש. אשר לפגיעה בפרנסתו של המבקש אם יוכרז פושט רגל, נטען כי הוא ממילא לא עוסק כעורך דין בשנתיים האחרונות, ובנסיבות אלה יש להעדיף את אינטרס הנושים על פניו. לבסוף נטען כי המבקש אך מנסה "לדחות את הקץ", וכי אין לאפשר לו פרק זמן נוסף להסדיר חובותיו אשר על-פי ניסיון העבר ממילא לא יועיל.

6.

כונס הנכסים הרשמי, הוא המשיב 1 (להלן: הכנ"ר ), השיב אף הוא לבקשה וטען כי לא נפלה שגיאה בהחלטות בית המשפט המחוזי. נטען כי החל ממועד מתן צו הכינוס לנכסיו נמנע המבקש מלשתף פעולה עם המנהל המיוחד, וזאת אף לאחר שניתנו לו הארכות מועד רבות למילוי אחר הוראות שיפוטיות בעניינו. בנסיבות אלה, בהן המבקש אינו חושש מהליכי גבייה (כמו הליכים הנהוגים בהוצאה לפועל), צו מאסר עשוי להיות האמצעי האפקטיבי היחיד העומד לרשות הנושים ובעל התפקיד. הכנ"ר טוען אף הוא כי לנוכח העובדה שהמבקש לא הפיק הכנסה כעורך דין בתקופה האחרונה, לא תהיה להכרזתו פושט רגל משמעות כבדת משקל כפי שטען בבקשתו. כן נטען כי לנושיו יש אינטרס לגיטימי בהכרזה עליו פושט רגל על מנת שלפחות חלקם יוכלו לקבל זכויותיהם מביטוח לאומי. לנוכח האמור, נטען כי יש לדחות את הבקשה כך שההכרזה על המבקש פושט רגל תעמוד בעינה וכי אם לא יסיר מחדליו בתוך 7 ימים מיום דחיית בקשתו, ייאסר המבקש ללא התראה נוספת.

להשלמת התמונה יוער כי המבקש צירף לבקשת רשות הערעור בקשה לעיכוב ביצוען של החלטות בית המשפט המחוזי, ולנוכח הסכמת המשיבים בנדון הוריתי על עיכובן עד להכרעה בבקשה.

דיון והכרעה

7.

לאחר העיון בבקשה ובתשובות לה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות.

החלטותיו של בית המשפט המחוזי מעוגנות בהוראות הדין (ראו: סעיף 18ג(ג) וסעיף 179 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980), ונראה כי לנוכח התנהלותו של המבקש גם בתקופה שקדמה להידרדרות מצבו הרפואי, ובשים לב לפגיעה הקשה שהתנהלות זו גורמת לנושים ובכללם לעובדיו של המבקש, לא היה לבית המשפט מנוס מלנקוט באמצעים הדרסטיים העומדים לרשותו. אמנם, ניכר כי מאז חודש נובמבר 2016 המבקש חלה ועבר פרוצדורות רפואיות מורכבות, שאין להקל בהן ראש. ואולם, נראה כי בית המשפט המחוזי התחשב בכך בהחלטותיו ובמתן הארכות השונות לאורך ההליך. כמו כן, לנוכח טענת בעל התפקיד, אשר לא נסתרה, לפיה לא רק שהמבקש אינו עומד כלל בצו התשלומים בעניינו, אלא הוא אף לא משתף פעולה בכל הנוגע למסירת המידע הנדרש וביסוסו במסמכים, לא מצאתי להוסיף ולאפשר למבקש להתנהל באופן האמור תוך פגיעה בזכויותיהם של נושיו. התנהלות זו החלה, כאמור, עוד בטרם הידרדר מצבו הרפואי של המבקש, ונמשכת אף בתקופה האחרונה, שעה שהאירוע הבריאותי האחרון שעבר המבקש לפי הנטען בבקשתו אירע לפני כארבעה חודשים.

8.

במצב דברים זה, ועל אף שהצעדים עליהם הורה בית המשפט המחוזי הם קשים, לא מצאתי לנכון לקבל את הבקשה. אם לא יודיע המנהל המיוחד לבית המשפט המחוזי עד יום 8.2.2018 כי המבקש שינה את דרכיו, וכי הוא החל למסור את המידע הנדרש ממנו ואף לסלק את חוב הפיגורים שנצבר בעניינו, יוכרז החייב פושט רגל והוא ייאסר כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטתו.

למען הסר ספק, צו העיכוב שהוצא על ידי ביום 21.12.2017 בטל.