רע"א 8514/02 ד"ר יוסף דנון נ. דניה סיבוס אחזקות (1965) בע"מ

של בית המשפט בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ד"ר ד' פלפל) לדחות את בקשתו של המבקש לביטול פסק דין שניתן נגדו.

המשיבה - חברת דניה סיבוס אחזקות (1965) בע"מ - הגישה לבית המשפט קמא תובענה כנגד המבקש למתן פסק דין הצהרתי לביטול חוזה מכר דירה שנכרת בין השניים. המבקש הוא תושב זר, המתגורר מזה שנים רבות בחוץ לארץ. לשם המצאת כתב התביעה לידיו, ומשכשלו הנסיונות לאתר את מענו, הורתה רשמת בית המשפט, לבקשת המשיבה, על ביצוע תחליף המצאה למשיב בדרך של פרסום בעיתון ערב יומי היוצא לאור בישראל. לא ניתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום המדינה. ימים מספר לפני מועד הדיון בתובענה, שלח המבקש פקס מאנגליה בו טען כי משלא ניתן היתר המצאה לחוץ לארץ, הרי שאין לבית המשפט סמכות שיפוט בעניינו. אף על פי כן, ניתן כנגד המבקש פסק דין בהיעדר הגנה, בו הורה בית המשפט על ביטול חוזה המכר. המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין מן הטעם שלא ניתן צו להיתר המצאה אל מחוץ למדינה. בית המשפט דחה את הבקשה ועל כך משיג המבקש לפני.

2.לאחר שבחנתי את טענות המבקש ואת תגובת המשיבה, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה עליה רשות לערער והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל במובן שיובהר להלן. על מנת שתחליף המצאה יוכל לשמש להרחבת גבולות השיפוט הישראלי, אל מעבר למדינה, נדרש קיומם של שני תנאים מצטברים. ראשית, שמענו של הנתבע בחוץ לארץ אינו ידוע, ושנית, שהעניין נשוא התובענה יבוא בגדרה של תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. מקום שמתקיימים תנאים אלה, דרושה רשות כפולה - הן להמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט, בהתאם לתקנה 500, והן למתן תחליף המצאה בהתאם לתקנה 498 לתקנות. תחליף ההמצאה צריך להתפרסם באופן שיאפשר לנתבע ללמוד על דבר קיומה של תובענה נגדו. לפיכך, מקום בו אין לתובע כל ידיעה באיזו ארץ נמצא הנתבע, לא יוכל בית המשפט לקבוע תחליף המצאה העשוי למלא את מקום המסירה הרגילה ולהודיע לנתבע כי עליו להתגונן מפני תביעה שהוגשה נגדו. מאותה סיבה לא יכול פרסום בעיתון ישראלי לשמש תחליף המצאה נאות בכל הנוגע לנתבע זר (ראו ד"ר יואל זוסמן, סדר הדין האזרחי (בעריכת ד"ר שלמה לוין, מהדורה שביעית, 1995) 253-252). בפרשה שלפני לקה הליך ההמצאה בשניים. לא נתבקשה – וממילא לא ניתנה – רשות להמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט בהתאם לתקנה 500. בנוסף לכך, לא היה מקום לאשר תחליף המצאה מבלי לדעת באיזו ארץ נמצא הנתבע, וממילא, לא ניתן היה לקבוע תחליף בדרך של פרסום בעיתון המתפרסם בישראל. תחליף ההמצאה הנזכר אינו עונה, אפוא, על הנדרש, ולפיכך, לא קמה לבית המשפט סמכות שיפוט מכוחו.

עם זאת, המשיבה טוענת כי תחליף ההמצאה נתבקש לשם מידת הזהירות בלבד, וכי כתב התביעה הומצא כדין בהתאם לתקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי למי שמשמש, לטענתה, עורך-דינו של המבקש. טענה זו לא נדונה על-ידי בית המשפט קמא, ומן הראוי שתבחן.

אני מקבל, אפוא, את ערעורו של המבקש על החלטת בית המשפט קמא, ומורה להחזיר את התיק לערכאה דלמטה על מנת לבחון האם הומצא כתב התביעה כדין בהתאם להוראות תקנה 477 לתקנות. אין צו להוצאות.