רע"א 8532/11 שוש כהן נ. עידו קרקובסקי

1.

בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטים א' אפעל-גבאי, ר' כרמל ומ' בר-עם ) בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט ר' וינוגרד ).

2.

המבקשת – ילידת 1955 ובעלת סוכנות ביטוח – הגישה כנגד המשיבים תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונת דרכים. כיוון שהמשיבים לא חלקו על חבותם, התמקד הדיון בבית המשפט בשאלת היקף הפיצויים.

3.

בית משפט השלום פסק כי בעקבות התאונה נגרמה למבקשת נכות תפקודית ואורטופדית בשיעור 35%. על רקע זה דן בית משפט השלום בראשי הנזק השונים. אשר לראש הנזק של הפסד השתכרות, מצא בית המשפט כי המבקשת לא הוכיחה כיצד יש בנזקיה הפיסיים כדי לפגוע בהכנסותיה כסוכנת ביטוח, תחום שהעיסוק בו, כך צוין, אינו בעל רכיב פיזי בולט. יתרה מכך, נקבע כי מרבית טענות המבקשת בדבר גובה הכנסתה עובר לתאונה ולאחריה לא גובו בראיות מתאימות. חרף זאת, ראה בית המשפט לנכון לפסוק לטובת המבקשת פיצויים בגין הפסד השתכרות בדרך האמדנא, בציינו כי נוכח התשתית הראייתית הדלה שהציגה המבקשת, ייקבע היקף הפיצויים "על הצד הנמוך והבטוח". עוד ציין בית המשפט, כי לצורך חישוב הפיצויים ייקבע השכר הממוצע במשק כשכר הבסיס. גובה שכר זה, כך נימק בית המשפט, מביא בחשבון הן את הספקות שעלו מגרסת המבקשת בנוגע לנזקיה, שכאמור לא גובתה בראיות מתאימות, והן את התנודתיות העזה בהכנסותיה עובר לתאונה. לאחר תחשיב לעבר ולעתיד פסק בית המשפט לזכות המבקשת פיצויים בגין הפסד השתכרות בסכום כולל של 340,000 ש"ח, המשקפים פיצוי חודשי בגובה 1,600 ש"ח. עוד פסק בית המשפט לזכות המבקשת פיצוי בגין עזרה וניידות ; פיצוי בגין הוצאות רפואיות ; ופיצוי בגין נזק לא ממוני. ראשי נזק אלו מצטברים לכדי סכום של 615,150 ש"ח.

4.

על פסק דינו של בית משפט השלום הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי, בו טענה כי סכום הפיצויים שנפסק לטובתה נמוך באופן בלתי סביר. בית המשפט המחוזי מצא כי אין מקום להתערב במסקנותיו של בית משפט השלום. מסקנות אלה, כך קבע בית המשפט המחוזי, נסמכות על הראיות שהובאו לפני ערכאת הדיון, וניתן בהן משקל לספקות שהותירה עדות המבקשת. עוד נקבע כי אף אם ניתן היה לפסוק לטובת המבקשת סכומים גבוהים יותר מאלו שנפסקו, אין מדובר בסכומים גבוהים דיים המצדיקים התערבות בפסק דין מנומק של ערכאת הדיון, הכולל גם רכיב של אמדנא. יצוין כי בית המשפט המחוזי הציע לצדדים פשרה בסכום הגבוה מסכום הפיצויים שנפסק בבית משפט השלום, אולם הצעה זו נדחתה על ידי המבקשת.

5.

בבקשה שלפני טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו שלא להתערב בסכום הפיצויים שפסק בית משפט השלום. די היה בראיות שהוצגו בפני ערכאת הדיון, כך גורסת המבקשת, כדי להוכיח כי הנזק שנגרם לה גבוה לאין שיעור מסכום הפיצויים שנפסק לזכותה. ממילא, כך נטען, לא היה כל מקום לפסיקה על דרך האמדנא. בעניין זה מעלה המבקשת שלל טענות עובדתיות הנוגעות לעדויות ולראיות שהוצגו בפני ערכאת הדיון, ולדרך פרשנותן הראויה. אשר להחלטת בית משפט השלום, לפיה תיערך האמדנא על בסיס השכר הממוצע במשק – קביעה זו, כך טוענת המבקשת, מתעלמת ממחזור העסקים הגדול ממנו נהנתה עובר לתאונה, ואף מתעלמת מהעובדה כי עובר לתאונה עמדה הכנסתה על למעלה מכפל השכר הממוצע. המבקשת מוסיפה וטוענת כי בית משפט השלום לא נתן משקל ראוי לגילה המתקדם, ולסיכוי הנמוך כי תימצא עבודה אחרת בעתיד, ככל שסוכנות הביטוח שבבעלותה תקרוס. פסק דינו של בית משפט השלום, מסכמת המבקשת, מקפח באופן מהותי את זכותה לפיצוי מלא בגין נזקיה, וגורם לה עיוות דין. מטעם זה כשלעצמו, כך סבורה המבקשת, יש לקבל את בקשת רשות הערעור, הגם שמדובר ב"גלגול שלישי".

עוד טוענת המבקשת כי סכום הפיצויים שנפסק לטובתה בגין הפסד ההשתכרות לעבר ועתיד, המשקף לשיטתה נכות בשיעור 20.6% בלבד, אינו עולה בקנה אחד עם קביעת בית המשפט לפיה היא סובלת מנכות אורטופדית בשיעור 35%. ההפרש המשמעותי בין שיעורי נכות אלו, כך נטען, עומד בסתירה להלכה הפסוקה, לפיה בהיעדר נתונים מיוחדים יאמוד בית המשפט את הגריעה מכושר ההשתכרות בהתאם לנכות האורטופדית. המבקשת אף מלינה על השיטה בה נקט בית המשפט לחישוב הפיצויים, ומציגה שיטות חלופיות, נכונות יותר לטעמה, לחישוב הנזקים שנגרמו לה. בדומה לכך, נטען כי היה על בית המשפט להעניק משקל משמעותי יותר לירידה במחזור העסקי של סוכנות הביטוח בעקבות התאונה, ומשקל פחות לרכיב ההכנסה. לטענת המבקשת, קיימות הכרעות סותרות ביחס לדרך בה יש לבחון כושר השתכרות של עוסק מורשה, ועיון בפסיקת בתי המשפט השונים מעלה כי בחלקם ניתן דגש להכנסה ובמקצתם למחזור העסקי. גם מסיבה זו מוצדק, לטעמה של המבקשת, כי ערעורה יידון ואף יתקבל ב"גלגול שלישי".

6.

המשיבים מצידם גורסים כי כל טענות המבקשת נדחו בצורה מנומקת על בסיס העדויות והתשתית הראייתית, הן בבית משפט השלום והן בבית המשפט המחוזי. אף לגופו של עניין, נטען כי הפיצוי הכולל שנפסק למבקשת אינו מקפח אותה ואינו יכול להוות עילה לערעור ב"גלגול שלישי". למעשה, כך לפי המשיבים, אין מאחורי בקשת רשות הערעור כל שאלה בעלת חשיבות המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי". עוד נטען כי ככלל, אין לגזור גזירה שווה בין נכותו הרפואית של ניזוק לבין נכותו התפקודית. במקרה דנן, כך ממשיכים המשיבים, בצדק משקף היקף הפיצויים נכות תפקודית בשיעור נמוך משיעור הנכות האורטופדית. זאת, הן משום שנכותה הרפואית של המבקשת אינה גורמת לה לפגיעה כלשהי בעבודתה כסוכנת ביטוח, והן משום שהנזקים הנטענים אינם עולים בקנה אחד עם התיעוד הרפואי שצירפה המבקשת לתצהירה.

7.

דין הבקשה להידחות, באשר היא אינה מעוררת כל שאלה החורגת מעניינם של הצדדים. מרבית טענות המבקשת סבות סביב מחלוקות עובדתיות שניתן להן מענה הולם בפסק דין מנומק של בית משפט השלום. כידוע, אין טבעה של ערכאת ערעור, לא כל שכן ב"גלגול שלישי", להתערב בקביעות מסוג זה. כך למשל, הערכת נכותו התפקודית של ניזוק, שאינה זהה בהכרח לנכותו הרפואית, היא מהנושאים המובהקים הנתונים לבחינה והכרעה של ערכאת הדיון, המתרשמת ישירות מהנפגע ומהראיות שבפניה (ע"א 9703/10 סאמר נ' מנורה

(טרם פורסם, 12.6.2011)). במקרה זה תוצאת פסק-הדין היא פועל יוצא של הגריעה הכספית הצפויה מהשתכרותו של הנפגע ולא רק של הנכות הרפואית, שכן לעניין זה הביא בית-המשפט בחשבון גם נתונים רפואיים ואף לבר תפקודיים כמו ההכנסות שקדמו לתאונה, מהות העבודה והשפעת הנכות עליה.

ככלל, ראוי להבחין בין הנכות הרפואית, הפגיעה התפקודית והגריעה מן ההשתכרות או מכושר ההשתכרות. זו האחרונה היא הקובעת. השפעת הנכות הרפואית על הפגיעה התפקודית אינה זהה בכל מקרה ומקרה ואף הפגיעה התפקודית (השונה מצידה מן הנכות הרפואית), אינה מלמדת, בהכרח, על הגריעה מסכום ההשתכרות בעתיד. בית משפט השלום נדרש לגריעה מכושר ההשתכרות – ולעניין זה הביא בחשבון כאמור נתונים נוספים על הנכות הרפואית ועל הפגיעה התפקודית. לכל אלה קבע הערכה גלובלית ובדין לא מצא בית המשפט המחוזי עילה להתערב בה. לא מצאתי פגם גם בהחלטת בית משפט השלום לאמוד את כושר השתכרותה של המבקשת לפי השכר הממוצע במשק. כפי שציין בית המשפט, החלטה זו משקפת איזון בין השיקולים השונים שעמדו בפניו, על רקע התשתית הראייתית החסרה בעניין הכנסות המבקשת.

אשר על כן הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.