רע"א 8532/14 מחמד דחלאן נ. עזבון המנוחה מרים חנה אמיתי ז"ל

כי בתום הדיון יחליט כיצד לחלק את עלות ההקלטה בין הצדדים ובתום הדיון ביום

17.11.2014, קבע בית המשפט לעניין זה כי "כאשר יש ראיות לכאוריות, מוצדק כי הרש"פ תממן את הוצאות ההקלטה" וכי " מאחר ומדובר בהחלטה בעלת השלכות רוחב על תיקים אזרחיים אחרים, אני מאפשר לעו"ד ארנון [בא כוח המבקשים] לפנות לכבוד הנשיא, השופט דוד חשין, בעניין זה, הן בשאלה העקרונית האם בית המשפט יכול לחייב צד במימון הקלטה במשפט אזרחי, והן בשאלה המעשית, במיוחד כאשר מדובר ב-80 תיקים שבהם יש צורך לשמוע עשרות אם לא מאות עדים "

(להלן: ההחלטה השנייה ).

2.

מכאן הבקשה שלפניי בה טוענים המבקשים כי לבית המשפט אין סמכות לחייב צדדים להליך בתשלום ההוצאות על הקלטת הדיון, בפרט כאשר מדובר בחיוב של צד אחד בלבד, אך הם מוסיפים ומציינים כי אינם מתנגדים להקלטת הדיון כל עוד הם לא יישאו בהוצאותיה, הנאמדות על-ידם באלפי שקלים לכל ישיבת הוכחות. לטענתם מדובר בהקלטה שיזם בית המשפט ועל כן הנהלת בתי המשפט היא שצריכה לשאת בהוצאותיה. המבקשים מוסיפים וטוענים כי לא קיימות בתיק ראיות לכאורה, ומכל מקום אין לקשור בין קיומן של ראיות כאמור ובין חיוב בהוצאות הקלטה של אחד הצדדים.

3.

המשיבים מצדם מתנגדים לבקשה וטוענים כי לבית המשפט נתונה סמכות המעוגנת בהוראות סעיף 68א (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ) וכן בתקנה 143(10) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ) להורות על ניהול הפרוטוקול בדרך של הקלטה. עוד נטען כי לבד מסמכויות אלו, מעניק סעיף 75 לחוק בתי המשפט סמכות כללית לבית המשפט ליתן כל סעד שייראה לנכון בנסיבות שלפניו, ולשיטתם חיוב צד להליך לשאת בהוצאות ההקלטה נכלל בסמכות זו. המשיבים מוסיפים כי ניתן להשוות בין חיובם של המבקשים לשאת בעלויות ההקלטה להסדר הקיים לגבי מימון שכרו של מומחה רפואי מטעם בית המשפט במקרים בהם קיימת ראשית ראיה לפגיעה המצדיקה קבלת חוות-דעת כזו. המשיבים מוסיפים כי אף הם מסכימים לביצוע ההקלטה, אולם אינם מוכנים לשאת בהוצאותיה.

להשלמת התמונה יצוין, כי המשיבים צירפו לתגובתם החלטה נוספת מיום 25.1.2015 בהליך דנן שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי בה נקבע, בין היתר, כי:

לעניין התשלום עבור הקלטה - כל עוד אין החלטה של בית המשפט העליון, ואין עיכוב ביצוע, יש לשלם לחברת ההקלטה, כאשר ההחלטה בעניין ההקלטה, היא גם על דעת נשיא בית משפט זה, ברמה המינהלית ניהולית של התיקים, כדי לקדמם ולהספיק לשומעם, תוך זמן סביר. לשלוח החלטה זו לב"כ הצדדים ולנשיא, כב' השופט דוד חשין.

4.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, הוריתי ביום 5.2.2015 מתוקף סמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 כי הבקשה תידון כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. עוד הוריתי על קבלת עמדתה של הנהלת בתי המשפט באמצעות פרקליטות המדינה, וזאת נוכח השלכות הרוחב האפשריות של ההכרעה בסוגיה העומדת לדיון. בשל עיצומי הפרקליטים בשירות המדינה לא הוגשה עמדה כתובה בעניין זה, והיא נשמעה בעל-פה במהלך הדיון שהתקיים בפניי ביום 24.3.2015. הנהלת בתי המשפט הבהירה כי "דרך המלך" לניהול פרוטוקול בהליכים משפטיים היא באמצעות הקלדה ממוחשבת. עם זאת, רשאי בית המשפט על פי גישתה להורות על הקלטת הדיון בהליכים אזרחיים מכוח סמכותו הטבועה וכן מכוח ההוראה הכללית שבסעיף 75 לחוק בתי המשפט. עוד הוסיפה הנהלת בתי המשפט כי על-פי הנוהל הנוהג בעניין זה, כאשר בית המשפט מחליט על ניהול הפרוטוקול בהליכים אזרחיים בדרך של הקלטת הדיון ואינו מטיל את הוצאות ההקלטה על אחד מהצדדים, נושאת הנהלת בתי המשפט בעלויות ההקלטה מתוך תקציב ייעודי שהוקצה לצורך כך.

דיון והכרעה

5.

המסגרת הנורמטיבית המסדירה את ניהול הפרוטוקול בהליכים אזרחיים קבועה בסעיף 68א לחוק בתי המשפט הקובע כדלקמן:

"68 א.(א)

בדיון בבית משפט ינוהל פרוטוקול שישקף את כל הנאמר והמתרחש בדיון והנוגע למשפט, לרבות שאלות והערות בית המשפט, ואולם בקדם משפט, בישיבה מקדמית או בדיון מקדמי אחר רשאי בית המשפט, בהסכמת בעלי הדין, לכלול בפרוטוקול את עיקרי הדברים שבדיון; בית המשפט יקבע את דרך רישום הפרוטוקול; [...]"

בעבר הוסדר האופן שבו ינוהל פרוטוקול הדיון בתקנה 174 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ) אשר קבעה כי "הפרוטוקול יירשם בידי השופט או בידי הרשם בעניין שלפניו, או בדרך אחרת שקבע השופט או הרשם, לפי הענין, בין בידי רושם או קצרן שקבע לכך ובין במכשיר הקלטה או באמצעים מכניים אחרים " [ההדגשה הוספה]. בדצמבר 2008, בוטלה תקנה 174 לתקנות סדר הדין האזרחי ומאז אין בתקנות הוראה המסדירה את האמצעים שבהם ינוהל הפרוטוקול. עם זאת, הדרך שבה נהוג ומקובל לרשום פרוטוקול בהליכים המתנהלים בפני הערכאות השיפוטיות השונות בכלל ובהליכים אזרחיים בפרט היא - הקלדה ממוחשבת.

האם סעיף 68א מעניק לבית המשפט סמכות לקבוע כי רישום הפרוטוקול ייעשה בדרך שונה, ואם כן - מתי ראוי להורות כך?

ברע"א 2193/08 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' לובטון (16.3.2008) (להלן: עניין מנורה ) דן בית משפט זה בשיקולים ובעקרונות הצריכים להנחות את בית המשפט בכל הנוגע לדרך רישום הפרוטוקול. באותו מקרה נתבקשה רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי שדחתה בקשה לעריכת הפרוטוקול בדרך של הקלטה, ובדחותו את בקשת רשות הערעור הדגיש בית המשפט בסוגיה זו את העקרונות הבאים: (א) שיטת רישום הפרוטוקול אינה מבוססת על בחירה של שופט מסוים ומדובר בהחלטה מערכתית שלפיה נעשה הרישום כיום על דרך ההקלדה (ב)

עם זאת, רשאי השופט היושב לדין לקבוע כי בהליך מסוים ייעשה רישום הפרוטוקול בדרך אחרת, למשל בהקלטה (ג) רישום פרוטוקול בדרך של הקלטה יש לו חסרונות לא מבוטלים משום שהוא מייצר פרוטוקול ארוך ומקשה לעתים על זיהוי הדובר (ד) על מנת להצדיק עריכת פרוטוקול בדרך של הקלטה יש צורך בטעמים חזקים ומיוחדים וככלל כאשר אין ייחוד כלשהו בהליך שבו מדובר, יש לרשום את הפרוטוקול ב"דרך המלך" דהיינו בהקלדה (ה) לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב האם ומתי לנהל את הפרוטוקול בשיטה שונה מן המקובל.

עניין

מנורה נדון בבית משפט זה בעת שתקנה 174 לתקנות סדר הדין האזרחי הייתה עדיין בתוקף (התקנה בוטלה כאמור בדצמבר 2008) וטרם התיקון בחוק בתי המשפט מיולי 2008, לפיו נתווספה לאותו החוק הוראת סעיף 68א ממנה ציטטנו לעיל. ואולם, נראה כי העקרונות אשר הותוו בעניין מנורה בכל הנוגע לסמכותו של בית המשפט להורות על דרך רישום הפרוטוקול ובכל הנוגע לשיקולים הצריכים להנחותו בעניין זה כמפורט לעיל, עומדים בעינם ויפים גם לאחר ביטול תקנה 174 ולאחר הוספת סעיף 68א לחוק בתי המשפט, המורה, בין היתר, כי "בית המשפט יקבע את דרך רישום הפרוטוקול".

ו אכן, מעת לעת ובמקרים אשר בהם סבור המותב הדן בהליך כי יש לכך הצדקה, ניתנת על-ידו הוראה לפיה ינוהל פרוטוקול הדיון בדרך של הקלטה באמצעות חברות חיצוניות שאף מתמללות את הדיונים ומעבירות תמלילים אלו לצדדים (השוו: רע"א 2623/14 מיטרי נ' דוברונסקי , פסקה 3 (7.5.2014); להסדרת הנושא בהליכים פליליים ראו סעיפים 134 - 142 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982).

למען שלמות התמונה יצוין כי סעיף 68ב לחוק בתי המשפט שנוסף אף הוא במסגרת התיקון הנזכר לעיל, קובע הסדר ספציפי הנוגע להקלטת דיון לבקשת בעל דין. אולם במקרה כזה ההקלטה לא תיחשב פרוטוקול הדיון (סעיף 68ב(ג) לחוק בתי המשפט) והיא נעשית על חשבון המבקש.

6.

שותפה אני לגישתו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס בעניין מנורה כי הוראה על רישום הפרוטוקול בדרך של הקלטה יש ליתן במשורה במקרים מורכבים וייחודיים המצדיקים חריגה מ"דרך המלך" – היא ההקלדה הממוחשבת. לצורך הדיון בבקשה שבפניי ומשהצדדים לא טענו אחרת, אני מוכנה להניח כי מורכבות הדיון בהליך דנן אכן מצדיקה את החריגה מן הכלל ואת ניהול הפרוטוקול בדרך של הקלטת הדיונים. עם זאת, נשאלת השאלה האם רשאי היה בית המשפט קמא, כמי שיזם את ההקלטה, לחייב מראש את אחד מבעלי הדין לשאת בהוצאות הנובעות מכך?

סעיף 108(א)(4) לחוק בתי המשפט, הדן בסוגיית חיוב בעל דין בהליך אזרחי בתשלום עבור רישום פרוטוקול הדיון, קובע כדלקמן:

108.

(א)

שר המשפטים רשאי להסדיר בתקנות סדרי דין את סדרי הדין והנוהג לפני בתי משפט, רשמים ולשכות הוצאה לפועל, במידה שלא נקבעו בחוק, ובהם -

[...]

(4)

קביעת שיעורי התשלומים שרשאי בית משפט או רשם לחייב בהם בעל דין בהליך אזרחי עבור רישום פרוטוקול הדיון, בין ידנית ובין במכשיר הקלטה או באמצעים אחרים (להלן - התשלומים), לרבות -

(1)

סוגי ההליכים בהם ניתן להטיל את התשלומים;

(2)

דרכי גביית התשלומים;

(3)

מועדי הטלתם של התשלומים, תוך מתן אפשרות להטילם לפני ההליך, במהלכו או עם סיומו וכן לשנות עם סיום ההליך החלטה שניתנה קודם לכן לענין זה;

(4)

התחשבות ביכולתו הכספית של בעל הדין;

הנה כי כן, המחוקק ראה לנכון לקבוע כי סוגיית חיובו של בעל דין בעלויות רישום פרוטוקול, לרבות בדרך של הקלטה, טעונה הסדרה על-ידי מחוקק המשנה בתקנות שיתקין לצורך כך תוך התייחסות, בין היתר, לסוגיות המפורטות בסעיפים 108(א)(4)(1) – 108(א)(4) המצוטטים לעיל.

שר המשפטים לא התקין עד כה תקנות המסדירות את הנושא ויש להצטער על כך (ראו והשוו: אגרת הפרוטוקול שנקבעה בהליכים הנדונים בבתי המשפט לענייני משפחה מסתכמת ב-72 ש"ח (תקנה 2(א) ותקנה 3 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (אגרות), התשנ"ו-1996) ובהליכים הנדונים בפני רשם ההוצאה לפועל, אגרת פרוטוקול בסך 23 ש"ח (תקנה 2א לתקנות ההוצאה לפועל (אגרות, שכר והוצאות), התשכ"ח-1968)). אך

אי התקנת תקנות מתאימות אינה שוללת את סמכותו של בית המשפט להורות מיוזמתו על הקלטת הדיון וממילא מוסמך בית המשפט ואף מחוייב ליתן הוראות באשר לאופן שבו תמומן אותה ההקלטה. עם זאת, כל עוד לא הותקנו התקנות הנדרשות כהוראת סעיף 108 לחוק בתי המשפט ולא נקבע הסדר נורמטיבי מפורט על-פי

העקרונות שהותוו לצורך כך בסעיפים 108(א)(4)(1) – 108(א)(4) לחוק, נראה לי כי יהא זה ראוי ונכון לקבוע כי, ככלל, מקום שבו יוזם בית המשפט רישום של פרוטוקול הדיון בדרך של הקלטה, תמומנה הוצאות ההקלטה לאורך ניהול הדיון על-ידי הנהלת בתי המשפט ואילו ההחלטה מיהו בעל הדין שעליו יוטל לשאת בהוצאות אלה, אם בכלל, תינתן בתום הדיון ובמסגרת ההוראה הכללית הנוגעת להטלת הוצאות משפט, (לעניין היות הוצאות רישום של פרוטוקול חלק מההוצאות הכלליות שתיפסקנה, ראו - תקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי).

"ברירת מחדל" זו לפיה כל עוד לא הותקנו תקנות מתאימות, תישא הנהלת בתי המשפט בהוצאות ההקלטה של דיונים אם ההקלטה היא פרי יוזמה של בית המשפט, יש לה הצדקה בהינתן העלות הבלתי מבוטלת הכרוכה בהוצאות ההקלטה ובקושי שמעוררת הטלתן מראש על אחד הצדדים או אף בחלוקה ביניהם, מבלי שביקשו או הסכימו לניהול הפרוטוקול בדרך זו. ההשוואה שביקשו המשיבים לערוך בין הוצאות הקלטה של הדיונים עם הטלת ההוצאות הכרוכות במינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975, אין לה מקום. ראשית, משום שעניין זה להבדיל מעניננו הוסדר בתקנות מפורטות (ראו תקנה 16 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986) ושנית, משום שאין מקום להשוות בין חוות דעת של מומחה רפואי המהווה ראייה מהותית בהליך והדרושה להכרעה בו, ובין טעמי נוחות ויעילות שהובילו את בית המשפט להורות מיוזמתו על ניהול פרוטוקול בדרך של הקלטה. טעם נוסף המצדיק את אימוצה של "ברירת המחדל" המפורטת לעיל עד אשר לא תותקנה תקנות מתאימות, נעוץ בפוטנציאל הקיים לפגיעה בזכות הגישה לערכאות בשל הטלת הוצאות ההקלטה שיזם בית המשפט על מי מבעלי הדין טרם ההכרעה בהליך. בהקשר זה אין בעיניי הבחנה בין תובע לנתבע וניתן לסבור כי מצבו של הנתבע כמי שלא יזם את ההליך וכמי שמחויב להתגונן בו, אולי אף נחות ממצבו של התובע משום שלנתבע בניגוד לתובע אין אפילו את אפשרות הבחירה לסגת מן ההליך בהינתן עלויות ההקלטה שהוטלו עליו. בענייננו יש לשיקול זה משנה תוקף בהינתן טענת בא-כוח המבקשים, שלא נסתרה, לפיה עלויות ההקלטה והתמלול עשויות להגיע לאלפי שקלים בכל דיון וכפי שציין בית המשפט קמא בהחלטתו, הקלטת הדיון תידרש כנראה בעשרות רבות של תובענות שהמבקשים נתבעו בהן.

7.

סיכומו של דבר - דין הערעור להתקבל במובן זה שלעת הזו על הנהלת בתי המשפט לשאת בהוצאות ההקלטה שעליה הורה בית המשפט המחוזי בהליך דנן וזאת כמובן בלא לגרוע מן האפשרות כי בתום ההליך ועל פי תוצאותיו יטיל בית המשפט הוצאות אלה על מי מבעלי הדין וכן יקבע את דרך גבייתן מידיו.

אין צו להוצאות.