רע"א 8570/16 רע"א 8570/16

1.המבקשת עתרה בבית המשפט המחוזי להשבת מס קניה ששילמה בעבר. לאחר חקירה נגדית של עדים מטעמה של המבקשת – ולאחר שקיבלה רשות מספר פעמים להגיש ראיות נוספות מטעמה – נוכחה לדעת כי לא הגישה ראיות ביחס לנקודה מסוימת. על כן ביקשה להגיש ראיה נוספת, בדמות טפסי מכס, ולצידה תצהיר וחוות דעת משלימה, אשר אמורים להבהיר כיצד ראיה זו תומכת בעמדת המבקשת. בית המשפט המחוזי התיר להגיש את טפסי המכס אך דחה את הבקשה לצירוף התצהיר וחוות הדעת המשלימה. מכאן הבקשה למתן רשות ערעור.

לטענת המבקשת, נדרש היה להתיר את הגשת התצהיר וחוות הדעת המשלימה מטעם שונים: הדבר דרוש לצורך גילוי האמת; לנוכח השלב שבו מצויים ההליכים; לנוכח העובדה שטפסי המכס היו מצויים אצל בא-כוחה הקודם, ולכן לא הייתה יכולה להביאם קודם לכן; מאזן הנוחות בין הצדדים; נימוקים נוספים, כגון העדר הנמקה כנדרש. מנגד טוענת המשיבה כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, לנוכח התמשכות ההליך קמא; העובדה שהמבקשת קיבלה רשות במהלך ההליך להביא ראיות נוספות לאחר שכבר הגישה ראיותיה; יכולתה להשיג את טפסי המכס ולהגיש את הראיות האמורות כבר בראשית ההליך ונימוקים נוספים. לנוכח החומר שצורף והיקף טיעוני הצדדים, איני מוצא מקום לקבל את בקשת המבקשת להגיב לתגובת המשיבה.

2.דין הבקשה להידחות. בית המשפט המחוזי איזן בין מכלול של נתונים, והגיע לתוצאה שאליה הגיע. הדגש הושם על השלב שבו מצוי ההליך בהיבט הצר (סיום פרשת התביעה) ובהיבט הרחב (השתלשלות ההליך בעבר), ועל מידת ההכבדה שבהגשת תצהיר וחוות דעת נוספים – מהלך שיגרור הגשת תצהירים וחוות דעת נוספים גם מצד המשיבה. בשים לב לאלה, לא הייתי מתערב בדרך שבה פסע בית המשפט המחוזי, אשר איפשר למבקשת להגיש את הראיה העיקרית שאותה ביקשה להגיש, אך לא תצהיר וחוות דעת נוספים. הגשת הראיה – מסמך שתוכנו מוסכם – לא צפויה לפגוע בהמשך ניהולו של ההליך, בניגוד להגשת יתר הראיות. בהקשר זה חשוב להדגיש כי המבקשת הגישה חוות דעת מטעמה ופרשה את טענותיה, וכי ביכולתה להבהיר בסיכומיה כיצד הראיה החדשה עולה בקנה אחד עם חוות הדעת ויתר טענותיה. זהו המענה לטענת המבקשת בדבר הצורך להבהיר את משמעות הראיה שהותר לה להגיש.

נסיים עם הכלל לפיו לערכאה המבררת שיקול דעת רחב בכל הנוגע לסדרי הדין. היא זו שנחשפת למלוא חומר הראיות, ולמשמעות הראייתית של הגשת מסמך מסוים ללא תצהיר. גם אם ניתן היה להגיע לתוצאה אחרת, האיזון שערך בית משפט קמא נותן משקל לאינטרס של שני הצדדים – הרצון לברר את האמת יחד עם השאיפה לנהל את ההליכים ביעילות. ביסוד איזון זה עומדים גם מחדליה החוזרים של המבקשת. ואבהיר – אין המדובר בכלל המחייב בכל מקרה מסוג זה, אלא בקביעה פרטנית ועניינית. אף מסגרת הליכית זו מובילה לדחיית הבקשה למתן רשות ערעור.

3.הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך של 6,000 ש"ח.