רע"א 150/19 שרכת כהרבא מחפטית אל קדס אל מסאהמה אל מחדודה נ. חברת החשמל ל

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' בר-עם ) בת"א 12607-05-14 מיום 31.12.2018, בגדרה התקבלה התנגדות המשיבה לתצהיר אשר הוגש מטעם המבקשת.

2.

ביום 12.5.2014 הגישה חברת החשמל לישראל בע"מ, היא המשיבה, תביעה בסדר דין מקוצר נגד המבקשת, היא חברת החשמל של מזרח ירושלים, בגדרה נטען כי המבקשת טרם שילמה את חובותיה עבור החשמל שסיפקה לה המשיבה (להלן: התביעה ). בבקשת הרשות להתגונן אשר הוגשה מטעם המבקשת

נטען, בין היתר, כי הרשות הפלסטינית נטלה אחריות על חלק ניכר מחובות המבקשת, וכן כי מרביתם נפרעו זה מכבר.

3.

בהמשך לכך, הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים, עדי המשיבה נחקרו ואף נקבע מועד לחקירתם של עדי המבקשת. ואולם, עובר למועד הדיון שנקבע כאמור, הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי "בקשה למתן הוראות", בגדרה נטען כי חובותיה כלפי המשיבה נפרעו במלואם. אף בדיון שהתקיים ביום 9.3.2016 טען בא-כוח המבקשת בזו הלשון: "נוכח טענתנו לפירעון מלוא החוב נשוא התביעה, איננו עומדים על הטענות האחרות שהועלו ואנו נבקש כי בית-המשפט יידרש בהליך זה לטענת ההגנה של פירעון החוב בלבד" (ראו בפרוטוקול הדיון, בעמוד 23, שורות 8-7). טענה זו אף קיבלה תוקף בהחלטת בית המשפט המחוזי אשר ניתנה בתום הדיון.

4.

ביום 17.5.2018 הגישה המשיבה הודעה לבית המשפט המחוזי על אודות חתימתה של "טיוטת הסכם" בינה לבין חברת Palestinian Electricity Transmission Limited , היא חברת החשמל של הרשות הפלסטינית, אשר במסגרתה הוסדרו, בין היתר, חובות המבקשת שעליהם נסבה התביעה (להלן:

טיוטת ההסכם ). ואולם, הודגש כי כל עוד לא נחתם ההסכם הסופי, טיוטת ההסכם אינה מחייבת. נוכח האמור, ביקשה המשיבה כי הדיון בתביעה יושהה למשך 45 ימים, אך בקשתה זו נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי אשר ניתנה בו ביום.

בהמשך לכך, בהחלטה מיום 12.9.2018 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשת לצירוף טיוטת ההסכם כראיה נוספת בתיק, וזאת בהסכמת המשיבה, ובכפוף להסתייגותה מפני הרחבה אפשרית של חזית המחלוקת.

5.

בתום דיון שהתקיים ביום 22.10.2018, במהלכו טענה המבקשת כי חובותיה הומחו לרשות הפלסטינית, הורה בית המשפט המחוזי כי לשם בירור טענתה זו, המבקשת תהיה רשאית להגיש בקשה לזימון עדים מטעמה, ככל שתחפוץ בכך. ביום 2.12.2018 הגישה המבקשת "הודעה" לבית המשפט המחוזי, בגדרה ביקשה את אישורו להגשת תצהיר עדות ראשית מטעמה, חלף זימון עד (להלן:

התצהיר ).

6.

המשיבה התנגדה להגשת התצהיר מטעם המבקשת וטענה, בין היתר, כי זו זנחה את מרבית טענות ההגנה שלה, וביניהן הטענה לגבי אחריותה של הרשות הפלסטינית לתשלום חובות המבקשת. משכך, נטען כי הגשת התצהיר מהווה הרחבת חזית אסורה.

7.

בתגובה טענה המבקשת, בעיקרו של דבר, כי יש בתצהיר כדי לשפוך אור על אומד דעתם של הצדדים לטיוטת ההסכם, אשר אף לגישת המשיבה, עשוי לייתר את ההליך בבית המשפט המחוזי. עוד נטען כי יש לדחות את טענת המשיבה להרחבת חזית, שכן מדובר, לכל היותר, בפרשנות של טענת הפירעון; ולחלופין כי החתימה על טיוטת ההסכם לאחר הדיון שהתקיים ביום 9.3.2016, מהווה שינוי נסיבות המצדיק את אישור הגשת התצהיר.

8.

בהחלטה שניתנה ביום 31.12.2018 קיבל בית המשפט המחוזי את התנגדות המשיבה להגשת התצהיר, וקבע כי נוכח הגדרת הטענות שבמחלוקת במסגרת הדיון אשר התקיים ביום 9.3.2016, וכן לאור השלב המתקדם שבו מצוי ההליך המשפטי, אין מקום להתיר את הרחבת חזית המחלוקת באמצעות הגשת התצהיר האמור. עוד נקבע כי אם חפצה המבקשת בהעלאת טענת הגנה נוספת, עליה לעשות זאת באמצעות בקשה לתיקון כתב הגנתה.

על החלטה זו נסבה הבקשה שלפניי.

9.

בבקשתה שבה המבקשת על טענותיה לפני בית המשפט המחוזי, ומוסיפה כי הגשת התצהיר נחוצה לשם גילוי האמת, ולהבהרת המחלוקת בדבר הגורם האחראי לתשלום החובות המיוחסים לה. עוד נטען כי בית המשפט המחוזי אישר את צירופה של טיוטת ההסכם כראיה בתיק, ומשכך אין לקבל את הטענה להרחבת חזית.

10.

דין הבקשה להידחות, אף מבלי לקבל תשובה.

ההחלטה מושא הבקשה דנן, שעניינה בהגשת תצהיר ובהגדרת חזית המחלוקת בין הצדדים, היא החלטה דיונית מובהקת, המצויה בליבת שיקול דעתה של הערכאה הדיונית. הלכה פסוקה היא, אפוא, כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בכגון דא (ראו: רע"א 7085/13 גולדבלט נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ , פסקה 6 (19.11.2013); רע"א 8549/14 פלונית נ' קוגן , פסקה 3 (10.2.2015); רע"א 8570/16 פרמה גורי בע"מ נ' מדינת ישראל - רשות המיסים - אגף המכס , פסקה 2 (22.1.2017)). המקרה דנן אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות כאמור, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

11.

למעלה מן הצורך, יוער כי אף לגופם של דברים, לא מצאתי טעם מבורר להיעתר לבקשת רשות הערעור דנן. אכן, בדיון אשר התקיים בבית המשפט המחוזי ביום 9.3.2016 תוחמה המחלוקת שבין הצדדים לכדי דיון בטענת הפירעון בלבד, ואף צירופה של טיוטת ההסכם כראיה בתיק נעשה בכפוף להסתייגות המשיבה מפני הרחבה אפשרית של חזית המחלוקת. ואולם, טיוטת ההסכם אינה רלוונטית לטענת הפירעון, כי אם לטענת המבקשת בדבר המחאת חובותיה לרשות הפלסטינית. משכך, צדק בית המשפט המחוזי בקבלו את התנגדות המשיבה להגשת התצהיר, שכן זה מהווה הרחבת חזית מובהקת, שלא כדין.

12.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.