רע"א 8549/14 פלוני נ. קוגן בוריס

לפניי שתי בקשות רשות ערעור על שלוש החלטות שניתנו על-ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ר' למלשטריך-לטר ) במסגרת בירור תביעתם של המבקשת 1 (להלן: המבקשת ) והוריה, המבקשים 3-2, בגין נזקי גוף שנטען שנגרמו למבקשת בשל פציעתה בתאונת דרכים. כן הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע לפיה המבקשים לא יידרשו להגיש את סיכומיהם בתיק עד להכרעה בבקשות דנא.

רע"א 8549/14

1.

במסגרת בקשה זו מלינים המבקשים על החלטת בית משפט קמא מיום 20.11.2014 בגדרה נדחתה בקשתם להגיש תצהיר עדות ראשית של מנכ"ל חברה העוסקת במתן שירותים סיעודיים (להלן: החברה ), ואשר על-פי הנטען, יש בו כדי לאשש טענות שעלו במהלך חקירתם של המבקשים 2 ו-3 באשר למספר המטפלים אשר סייעו למבקשת 1 וביחס לפרקי הזמן שבהם ניתן הסיוע. לתצהיר צורף כנספח גם תיקהּ

האישי של המבקשת אשר נוהל על-ידי החברה. בית משפט קמא דחה את הבקשה, בעיקר בשל השלב בו הוגשה - בישורת האחרונה של שמיעת עדי התביעה וכאשר חלק מהתשתית הראייתית שצירופה התבקש, כבר הוגש לבית המשפט. בית משפט קמא גם עמד על כך שבפי המבקשים אין הסבר מניח את הדעת לכך שהבקשה הוגשה בשלב זה של ההליך. בית המשפט הדגיש, כי בירור התביעה התארך "מעל ומעבר למקובל" ואין מקום לאפשר בשלב זה להגיש תצהיר שעלול "לפתוח" מסכת ארוכה של הליכים לבירור הנתונים העובדתיים המוצגים בו. בעקבות החלטה זו הגישו המבקשים בקשה להגיש את תיקה האישי של המבקשת בלבד (אשר, כאמור לעיל, צורף תחילה כנספח לתצהיר שהגשתו התבקשה) אך בקשה זו נדחתה אף היא.

2.

כלפי החלטות אלה הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור. לטענת המבקשים, אין לזקוף לחובתם את השלב בו הגישו את הבקשה להגשת תצהיר העדות הראשית, שכן הצורך בכך התעורר רק לאחר חקירתם של המבקשים 2 ו-3, הורי המבקשת. נטען גם, כי במקרים כאלה הפסיקה מנחה את בתי המשפט לנקוט בגישה ליברלית, וזאת על מנת שתיפרש בפניו התמונה העובדתית המלאה.

דיון והכרעה

3.

לאחר העיון, דין הבקשה להידחות בלי שתתבקש תשובה. הבקשה מופנית כלפי החלטות העוסקות במובהק בסדרי הדיון, וככאלה הן נתונות לשיקול דעתה הרחב של הערכאה המבררת. בין היתר, בשל כך, ערכאת הערעור ממעטת להתערב בהחלטות מסוג זה, אלא אם מתעורר חשש כי עלול להיגרם למי מן הצדדים עיוות דין בלתי הפיך, שלא ניתן יהיה לתקנו במסגרת הערעור בזכות (ראו: רע"א 2721/14 פלוני נ' פלונית , פסקה 7 (4.9.2014)), או אם מדובר בטעות ברורה וחד משמעית שהותרתה על כנה אינה ראויה. אין זה המקרה בענייננו. בהתחשב בטיב הטענות שמעלים המבקשים ובהתחשב בשלב אליו הגיע בירור התביעה, אין הצדקה לחרוג בענייננו מהכלל שלפיו: "השגות בעלי דין על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית יידונו, ככלל, במסגרת ערעור על פסק הדין" (רע"א 7913/14 תרכובת ברום בע"מ נ' חצב (8.2.2015)). היה והמבקשים יסברו כי קופחו בפסק הדין וכי קיפוח זה נובע מדחיית בקשותיהם הנ"ל על-ידי הערכאה קמא, יוכלו לטעון זאת במסגרת הערעור בזכות.

רע"א 604/15

4.

במסגרת בקשה זו מלינים המבקשים על החלטת בית משפט קמא מיום 13.1.2015 בגדרה נדחתה בקשתם למינוי מומחה בתחום השיקום. בהחלטתו עמד בית המשפט המחוזי על כך שבשלב מוקדם יותר של בירור התביעה הגישו המבקשים בקשה למינוי מומחה בתחום השיקום, אך בקשה זו נדחתה בשל השלב המוקדם שבו הוגשה (להלן: ההחלטה הראשונה ). צוין גם, כי במסגרת ההחלטה הראשונה הובהר למבקשים, כי על-פי ההלכה הנוהגת, מומחה בתחום השיקום ימונה רק לאחר חקירה מתאימה של המומחים האחרים או הפניית שאלות למומחים בתחומים האחרים בעניין צרכי השיקום של הניזוק, ורק אם לא יהיה די בתשובותיהם יהיה מקום לשקול למנות מומחה בתחום השיקום. בית המשפט עמד על כך, שאף שבתיק הוגשו חוות דעת של מומחים בתחומים שונים (נוירולוגיה, פסיכיאטריה, אף-אוזן-גרון ופלסטיקה) המבקשים לא זימנו לחקירה אף לא אחד מן המומחים ולא הפנו אליהם שאלות הבהרה הנוגעות לצרכי השיקום הנטענים של המבקשת. עוד קבע בית המשפט, כי ממכלול החומר שהצטבר ומן התשתית שהונחה בפניו עולה כי "מקרה זה אינו מסוג המקרים בהם יש מקום להיעתר לבקשת התובעים ולמנות מומחה שיקומי".

5.

כלפי החלטה זו הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור. המבקשים מדגישים בבקשה את מצבה הקשה של המבקשת ואת מכלול נכויותיה וטוענים כי יש בתשתית זו לבסס את בקשתם למינוי מומחה בתחום השיקומי. גם בעניין זה טוענים המבקשים, כי מינויו של מומחה בתחום השיקום נדרש כדי לסייע לבית המשפט להגיע לחקר האמת ו"לצורך עשיית האמת והצדק". המבקשים טוענים, כי לא הפנו שאלות הבהרה ולא חקרו את המומחים הרלבנטיים מאחר שהם אינם מומחים בתחום השיקום, וכי לאורך כל ההליך עלה הצורך במינוי מומחה בתחום השיקום נוכח מצבה של המבקשת.

דיון והכרעה

6.

לאחר העיון, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף בלי שתתבקש תשובה. בית משפט קמא חזר בהחלטתו על פסיקתו העקבית של בית משפט זה לפיה אין למנות מומחה שיקומי כעניין שבשגרה, וכי בכל מקרה, השאלה אם יש למנות מומחה בתחום האמור "תחתך" לאחר חקירתו או קבלת תשובותיו של מומחה רפואי "רגיל" (ראו, בין היתר, רע"א 5530/13 פלוני נ' עזבון המנוח אבו ג'אמע רשיד ז"ל (23.9.2013)). בענייננו, על פני הדברים, לא נראה כי ניתן לקבוע באופן נחרץ כי בית משפט שגה בדחותו את בקשת המבקשים, והדברים מקבלים משנה תוקף כאשר המבקשים לא פעלו לבסס את בקשתם בדרך עליה הורה בית משפט קמא, המושתתת על פסירתו של בית משפט זה. בכל מקרה, וכאמור לעיל באשר לרע"א 8549/14 - לאחר שיינתן פסק הדין בעניינם, ויש לקוות שזה יינתן בעוד זמן לא רב בהתחשב בשלב המתקדם של בירור התביעה, יוכלו המבקשים לתקוף גם החלטה זו במסגרת ערעור על פסק הדין, ככל שיוגש, אם

יסברו שתוצאת הפסק מקפחת אותם בשל העובדה שלא מונה מומחה שיקומי.

סוף דבר. הבקשות נדחות. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא התבקשו תשובות, לא ייעשה צו להוצאות.