רע"א 3728/15 דסוקה דסוקי נ. מיאסר דאוד

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט צ' דותן ) בגדרה נדחתה בקשת המבקש למנות בעניינו מומחה בתחום השיקום.

1.

המבקש נפגע בתאונת דרכים שהוכרה גם כתאונת עבודה. ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה כי למבקש נותרה נכות רפואית בשיעור של 54.64 אחוזים לצמיתות וזאת בעיקר בגין פגיעות ברגלו השמאלית. בקשתו הראשונה של המבקש למינוי מומחה בתחום השיקום נדחתה לאחר שבית משפט קמא קבע כי ראוי שבקשה כאמור תדון בשלב יותר מתקדם של ההליך.

2.

לאחר שהוגשו תצהירי העדות מטעמו ולאחר שעדיו נחקרו, הגיש המבקש בקשה נוספת למינוי מומחה בתחום השיקום. בהחלטתו מיום 18.5.2015 דחה בית משפט קמא את הבקשה. בית משפט קמא עמד על כך שלפי פסיקתו של בית משפט זה אין למנות מומחה בתחום השיקום "כדבר שבשגרה". הוסבר, כי בדרך כלל ימונה מומחה בתחום זה כאשר מדובר בנכויות קשות, רב מערכתיות מתחומי רפואה שונים, שכן אז נדרשת חוות דעתו של מומחה בתחום השיקום כדי שיגשר ויקשור בין הנכויות השונות, אך אין זה המקרה בענייננו שכן בעניינו של המבקש אין מדובר בשילוב של נכויות (פגיעתו ממוקדת ברגלו). עוד עמד בית משפט קמא על כך שממכלול הראיות נראה שאין מדובר במי שייתכן ויזקק לטיפול אינטנסיבי או להשגחה צמודה, שכן גם במקרים אלה לעיתים יהיה מקום למנות מומחה בתחום השיקום. לבסוף עמד בית משפט קמא על כך שיהיה בידו לעמוד "על טיבה של הנכות ועל השלכותיה התפקודיות" בהתבסס על מכלול הראיות שבפניו, וזאת גם בהתחשב בטענת המבקש כי נכותו התפקודית גבוהה מזו הרפואית.

כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה דנא.

3.

בבקשה נטען כי בהחלטתו חסם בית משפט קמא את דרכו של המבקש להוכיח את צרכיו השיקומיים ואת אובדן כושר השתכרותו. נטען, כי מאחר שנכותו מבוססת על קביעה על-פי דין (סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975), אין באפשרותו לחקור מומחים רפואיים מטעם בית המשפט אודות הצורך במינוי מומחה בתחום השיקום. המבקש מדגיש גם, כי אף שיש בידיו חוות דעת באשר לצרכיו בתחום הניידות והדיור, אין בידו להוכיח את הצורך הרפואי בהם בלי שימונה מומחה בתחום השיקום. לטענת המבקש, החלטת בית משפט קמא אינה מתיישבת עם הגישה הליברלית שמגלה פסיקה עדכנית ביחס לבקשות למינוי מומחה מקום בו אי מינוי המומחה עלול לפגוע בהוכחת תביעתו של הנפגע. המבקש מסביר, כי עובר לפציעתו הוא עבד בעבודות בניין ועתה הוא אינו מסוגל לשוב לתחום עבודתו, ומינויו של המומחה נדרש גם כדי שיעלה בידו להוכיח שנכותו התפקודית גבוהה מנכותו הרפואית.

דיון והכרעה

4.

לאחר העיון באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות בלי שתתבקש תשובה. בהחלטתו, עמד בית משפט קמא על פסיקתו העקבית של בית משפט זה לפיה מומחה בתחום השיקום לא ימונה כדבר שבשגרה (ראו, למשל, רע"א 8549/14 פלונית נ' קוגן , פסקה 6 (10.2.2015)). בהמשך עמד בית משפט קמא על נסיבות המקרה וקבע, כי עניינו של המבקש אינו מצדיק מינוי מומחה בתחום האמור. אינני סבור כי בהחלטה זו נפלה שגיאה בולטת המצדיקה התערבות בשלב זה.

נזכיר, כי בית משפט קמא דחה, קודם להחלטה זו, את בקשתו הראשונה של המבקש למינוי מומחה בתחום האמור בשל המועד בו הוגשה וקבע כי יידרש לבקשה זו רק לאחר הגשת תצהירי העדות מטעם המבקש וחקירת עדיו. והנה, לאחר שהסתיים שלב זה של בירור התביעה, קבע בית משפט קמא כי אופי נכותו של המבקש בצירוף התמונה הראייתית שנפרשה בפניו, יאפשרו לו, בלי סיועו של מומחה שיקומי, לעמוד על "טיבה של הנכות ועל השלכותיה התיפקודיות". יתרה מכך, בית משפט קמא אף העריך כי קיימת ראשית ראייה לביסוס טענת המבקש שלפיה נכותו התפקודית גבוהה מזו הרפואית, והוא יכריע בעניין זה לאחר שמיעת טענות הצדדים ו"על יסוד מכלול החומר שבתיק". אכן, ייתכנו מצבים שבהם "הוכחת ההשלכות התפקודיות של הנכות הרפואית אף היא תעשה בדרך של מינוי מומחה מטעם בית המשפט" (רע"א 7822/13 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' ניגרי , פסקה 9 וההפניה שם (29.1.2014)), אך הדבר אינו נדרש בכל המקרים. כך, במקרים בהם אופי הפגיעה ונסיבותיו של הנפגע (סוג עבודתו וכדומה) אינם מעוררים שאלות מיוחדות המצריכות עדות מומחה כדי לעמוד על מידת הפגיעה התפקודית, הערכאה הדיונית יכולה להעריך את נכותו התפקודית של הנפגע בלי למנות מומחה (יש לזכור שבמינוי מומחה כרוכות עלויות, יש בו כדי להוסיף מורכבות להליך וכן כי הדבר עשוי להאריך את לוח הזמנים לבירור התביעה).

הנה כי כן, בהחלטתו דחה בית משפט קמא את בקשת המבקש אך מן הטעם כי הוא סבר שיש בידיו די מידע כדי להכריע בשאלת אופיה של הנכות והשלכותיה התפקודיות על המבקש והוא אינו נזקק למומחה למטרה זו. בהתחשב במכלול הנתונים, ובהם אופי הנכות וטיב עיסוקו של המבקש עובר לתאונה, אין לומר כי בהכרח נפלה שגגה בעניין זה, ויש להמתין לפסק הדין על מנת שהמבקש ייווכח אם אכן קופחו זכויותיו עקב אי מינוי מומחה בתחום השיקום. בית המשפט אף לא שלל את האפשרות שנכותו התפקודית של המבקש גבוהה מזו הרפואית. מעבר לכך שבהחלטת בית משפט קמא לא נפלה שגגה "מובהקת" שתצדיק התערבות בשלב זה, הרי שייתכן כי בסופו של יום יסבור המבקש שסכום הפיצויים שנפסק לטובתו הוא סביר. בכל מקרה, החלטת בית משפט קמא לא יוצרת מצב בלתי הפיך, כך שאם המבקש ירגיש שקופח בפסק הדין, וכי הקיפוח נגרם בשל כך שלא מונה מומחה בתחום השיקום, תעמוד בפניו האפשרות לטעון זאת במסגרת ערעור בזכות, ככל שיוגש.

סוף דבר, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות.