רע"א 8622-23 רע"א 8622-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע (השופט א' ואגו, ס"נ) אשר ניתן ביום 1.8.2023 ברע"א 27057-06-23, ואשר בגדרו הוחלט לדון בבקשת רשות הערעור דשם כבערעור, לקבל את הערעור ולבטל את החלטתו של בית משפט השלום קריית גת (השופט א' זבולון) מיום 24.5.2023, אשר ניתנה בת"א 58844-11-21 בעניינו של סעד זמני שנתבקש על ידי המשיבה, הנתבעת והתובעת שכנגד דשם, חברת אס.בי.איי.די. פתרונות, יוזמה והשקעות, בע"מ (להלן: אס. בי. איי. די.), נגד המבקשת, התובעת והנתבעת שכנגד דשם, חברת אינטוויז'ן ניהול בע"מ (להלן: אינטוויז'ן). הסעד הזמני שבית משפט השלום העניק ל-אס.בי.איי.די. כלל השבת מיטלטלין השייכים ל-אס.בי.איי.די. אשר עוכבו בידי אינטוויז'ן במסגרת היחסים החוזיים שבין שתי החברות – וזאת, כנגד העברת תשלום בסך של 328,000 ש"ח והפקדת ערבות בנקאית בסך של 328,000 ש"ח על ידי אס.בי.איי.די. לטובת אינטוויז'ן. בית המשפט המחוזי קבע כי סעד זה יתוקן באופן שחלף תשלום של 328,000 ש"ח במזומנים יהא על אס.בי.איי.די. להפקיד בידי אינטוויז'ן ערבות בנקאית בסכום זהה – כך שכנגד שחרור המיטלטלין המעוכבים תפקיד אס.בי.איי.די. אצל אינטוויז'ן ערבות בנקאית בסך של 656,000 ש"ח. המיטלטלין המעוכבים כוללים את חומרי הפיתוח של ברי-המים ואת כל רכיביהם הפיזיים והממוחשבים – אשר פותחו על ידי אינטוויז'ן בעבור אס.בי.איי.די. במסגרת החוזה מיום 19.12.2017 עליו חתמו שתי החברות (להלן, בהתאמה: החומרים ו-החוזה).

2.בבקשה שלפניי טוענת אינטוויז'ן כי בית המשפט המחוזי טעה. זאת, מאחר שלשיטתה, סעיף 8 לחוזה – אשר מופיע בפרק "תנאי הסכם" – קובע כי החומרים המעוכבים ישוחררו לידי אס.בי.איי.די. רק אחרי תשלום מלוא התמורה המוסכמת לידי אינטוויז'ן. אינטוויז'ן טוענת אפוא, כי בית המשפט המחוזי ביטל למעשה את הבטוחה הקניינית, בה היא אחזה כדת וכדין, ושינה את תנאי החוזה שבין שתי החברות. בהתאם לכך, מבקשת אינטוויז'ן כי בית משפט זה ידון בבקשתה כבערעור, יקבל את הערעור, יבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ויקבע תחתיו כי על אס.בי.איי.די. לשלם לה את מלוא התמורה כנגד שחרור החומרים שעוכבו. כמו כן, טוענת אינטוויז'ן, כי בקשתה הנוכחית ראויה לדיון "בגלגול שלישי" מאחר שהיא מעלה שאלה משפטית עקרונית מעולמם של דיני העיכבון, החשובים לחיי המסחר.

3.דין הבקשה להידחות על הסף אף מבלי לקבל תשובה.

4.אינטוויז'ן מבססת את בקשתה על מה שנראה בעיניה כפסק דין סופי שאמור להינתן לטובתה בגדריהם של דיני החוזים ודיני העיכבון, אך לא בכך קא עסקינן. עסקינן בסעד זמני, ותו לא – ולא בהכרעה סופית בזכויות שבמהות. סעד זמני זה – כשמו כן הוא – לא נועד אלא לקבוע איזון זמני בין האינטרסים של בעלי הדין, בהינתן הימשכות ההליך העיקרי והפגיעה האפשרית בפיתוח ברי-המים ובערכם בשוק תחרותי. בית משפט השלום איזן בין אינטרסים אלה בהתאם לשיקול דעתו. בית המשפט המחוזי סבר כי שיקול דעת זה הופעל כהלכה, למעט בעניין התשלום בפועל של 328,000 ש"ח, שבית משפט השלום ראה להטיל על אס.בי.איי.די. כחלק מהאיזון הזמני הכולל. בית המשפט המחוזי סבר כי הפקדת הערבות הבנקאית על הסכום הכולל אשר עשוי להגיע לאינטוויז'ן במסגרת ההתדיינות – 656,000 ש"ח – תבטיח כיאות את זכותה לקבלת "כל התמורה" לפי סעיף 8 לחוזה, לכשתוכח.

5.בית המשפט המחוזי צדק בהחלטתו זו.

כפי שכותב נשיאו לשעבר של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו, השופט אורי גורן, בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי:

"סעד זמני כספי הוא סעד חריג שבחריגים, שברגיל לא ניתן במסגרת תביעה כספית, אלא במקרים בהם מתן הסעד מוסדר בדין כדוגמת מזונות זמניים או תשלום תכוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הנה כי כן, המחוקק ראה לנכון להסדיר עניין זה במפורש באותם מקרים שבהם מצא זאת לראוי, ולכאורה ניתן לראות בכך אמירה שנדרש הסדר חקיקתי לצורך מתן סעד כספי זמני" (ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 745 (מהדורה שלוש-עשרה, 2020).

6.במאמר מוסגר, ומבלי להביע דעה כלשהי בנוגע למקרה שלפניי, אעיר כי טוב ייעשה המחוקק או מחוקק המשנה אם יכיר בקיומו של סעד כספי זמני רחב, כדוגמת פיצויים זמניים (ראו: Gideon Parchomovsky & Alex Stein, Preliminary Damages, 75 Vand. L. Rev. 239 (2022)). ברם, לא הרי דין רצוי כהרי דין מצוי שלפיו – ורק לפיו – אנו מצווים לפסוק.

7.הבקשה נדחית אפוא בזאת. משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.