רע"א 656-24 רע"א 656-24

עניינה של בקשה זו בסעד זמני כספי בתביעת נזיקין.

1.בבית המשפט המחוזי מתנהלת תביעת רשלנות רפואית שהגיש המבקש 1 (להלן: המבקש) כנגד המשיבים 2-1. בתמצית שבתמצית, בכתב התביעה נטען כי במהלך ניתוח גב אלקטיבי שעבר המבקש בבית חולים "אסותא" (להלן: אסותא) ביום 14.6.2021, נשברה ידית של אחד המכשירים, ועקב כך נגרמה למבקש פגיעה בחוט השדרה בעטיה נותר משותק בפלג גופו התחתון ועם אובדן שליטה על הסוגרים. אסותא הגישה הודעת צד ג' כנגד המשיבות 4-3, היצרנית והיבואנית של המכשיר.

בית משפט קמא דחה את בקשת המבקש לתשלום הסך של 3.5 מליון ₪ כסעד זמני כספי ועל כך נסבה הבקשה שלפני.

2.דין הבקשה להידחות.

המחוקק הכיר בסעד זמני כספי בהליכי מזונות זמניים או בתשלום תכוף במסגרת תביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד). אציין כי בתביעות על פי חוק הפלת"ד, הצדדים מגיעים לעיתים להסכמה כי יינתן פסק דין חלקי באשר לפיצוי בגין כאב וסבל, וזאת ללא קשר לתשלום תכוף כזה או אחר, אם בכלל. אולם, להבדיל מתביעות נזיקין רגילות, בתביעות על פי חוק הפלת"ד שאלת האחריות אינה שנויה במחלוקת וגם סכום הפיצוי ברכיב של כאב וסבל אינו במחלוקת משהוא קבוע בתקנות.

איני סבור כי מהעובדה שהמחוקק ראה לנכון להסדיר במפורש את האפשרות לפסוק מזונות זמניים או תשלום תכוף במקרים מסוימים, יש להסיק הסדר שלילי למקרים אחרים. לטעמי, לבית המשפט יש סמכות להורות על מתן סעד זמני כספי, במסגרת סמכותו הכללית לפי סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, המקנה לבית המשפט סמכות לתת "כל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו". ואכן, ניתן למצוא בפסיקה מקרים בהם הורה בית המשפט על מתן סעד כספי זמני בתביעה כספית (ראו, לדוגמה, החלטתו של השופט י' ענבר בבש"א (מחוזי י-ם) 8305/01 דורון נ' המועצה המקומית מבשרת ציון (16.2.2003); החלטתי בת"א 166/03 (מחוזי חי') רייטן מאיר חברה לבנין ועבודות ציבוריות בע"מ נ' פז חברת נפט בע"מ (26.11.2003)).

במישור העקרוני, איני רואה מניעה להעניק סעד זמני כספי גם במסגרת תביעת נזיקין, ברם, כפי שכבר נאמר בפסיקה "סעד כספי זמני הוא סעד חריג שבחריגים" (רע"א 7373/16 פלוני נ' קופת חולים מאוחדת, פסקה 11 (7.11.2016)). כך בתביעה כספית רגילה, כך בתביעות נזיקין, וכך במיוחד בתביעת נזיקין בעילה של רשלנות רפואית, באשר בסוג זה של תביעות, שאלת האחריות שנויה פעמים רבות במחלוקת עזה. המבקש הפנה למאמרו של חברי, השופט א' שטיין Gideon Parchomovsky & Alex Stein, Preliminary Damages, 75 Vand. L. Rev. 239 (2022), ברם, כפי שציין השופט שטיין אך לאחרונה תוך התייחסות למאמרו זה: "לא הרי דין רצוי כהרי דין מצוי שלפיו – ורק לפיו – אנו מצווים לפסוק" (רע"א 8622/23 אינטוויז'ן ניהול בע"מ, נ' אס.בי .איי.די פתרונות יוזמה והשקעות בע"מ, פסקה 6 (12.12.2023)).

3.כאמור, בתביעות נזיקין רגילות, במיוחד בתביעות בעילה של רשלנות רפואית, שאלת האחריות שנויה במחלוקת, ויש בכך כדי להציב מחסום של ממש בפני האפשרות ליתן סעד זמני כספי. עם זאת, יש מקרים חריגים בהם ניתן להעריך בסבירות גבוהה, כבר בתחילת הדרך, כי סיכויי התביעה טובים וכי בסוף הדרך התובע יזכה בסכום גבוה בהרבה מזה שמתבקש במסגרת הסעד הזמני. מבלי לקבוע מסמרות, אני נכון לצאת מנקודת הנחה כי במקרה דנן חל סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] וכי סיכויי התביעה טובים. למרות זאת, המקרה שלפנינו רחוק עד מאוד בנסיבותיו מאותם מקרים חריגים שבחריגים, שבהם יש הצדקה ליתן סעד זמני כספי. ראשית, אסותא כבר הקדימה ושילמה למבקש הסך של 300,000 ₪ מבלי להודות בתביעה. שנית, הכנסותיו של המבקש מקצבאות המל"ל וביטוח אובדן כושר עבודה עומדות על 30,000-25,000 ₪. די בנתונים אלה כדי להדגים כי המקרה שלפנינו אינו מצדיק מתן סעד זמני כספי כפי שהתבקש (ואיני נדרש לטענות המשיבים כי המבקש לא חשף את מלוא הכנסותיו ממקורות אחרים). וכפי שציין בית משפט קמא: "לא שוכנעתי כי הוא (המבקש – י"ע) שרוי, במצוקה כלכלית או קיומית אשר יש בהן הצדקה ממשית למתן פיצוי כספי כסעד חריג בשלב זה של ההליך".

לא נעלמו מעיני טענות המבקש לגבי ההוצאה הגבוהה שהוציא לצורך התאמת דיור, מה שחייב אותו ליטול הלוואת-משכנתא מהבנק, וההוצאות הגבוהות הנדרשות לשיקומו. בהקשר זה אציין כי בהיעדר חוות דעת של מומחה מוסכם או מומחה מטעם בית המשפט בתחום השיקום, לא השתכנעתי בשלב זה של הדיון כי יש הצדקה לקבלת הטיפולים באיטליה וכי אין אפשרות לקבל את הטיפולים הדרושים בארץ. גם ההוצאה החודשית הנטענת בסך 16,000 ₪ לצרכים שיקומיים, גבוהה בהרבה מהמקובל בתביעות נזיקין.

4.סוף דבר, שאיני רואה להתערב במסקנתו של בית משפט קמא, ואין לי אלא לחזור על המלצתו כי הצדדים יפנו להליך גישור מהיר ואפקטיבי.

הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ובהתחשב במצבו של המבקש, לא ייעשה צו להוצאות.