רע"א 8627/08 כים ניר שירותי תעופה נ. דוד בן יתח

1.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת ד' גנות) לדחות את בקשת המבקשות לסילוק על הסף של תביעה שהגישו המשיבים 2-1.

2.

ביום 24.5.02 נפצע המשיב 1 (להלן - המשיב), שהינו צלם במקצועו, במהלך נחיתת חירום של מסוק בו טס. הטיסה במסוק התבצעה לצורך צילומים, כחלק מעבודה של הכנת סרט תדמית. ביום 6.4.06 הגיש המשיב תביעת נזיקין נגד המבקשות בגין התאונה. ביום 21.11.07 אושרה בקשתו של המשיב 2 (להלן - המוסד לביטוח לאומי) להצטרף כתובע נוסף וכתב תביעה מתוקן הוגש בהתאם. ביום 10.4.08 הגישו המבקשות בקשה לדחייה על הסף של התביעה בשל התיישנותה. בבקשה נטען, כי על התובענה חלה "האמנה לאיחוד כללים מסויימים בדבר תובלה בין-לאומית באויר" שנחתמה בוורשה (להלן - אמנת ורשה) ואשר נקלטה אל הדין הישראלי בחוק התובלה האוירית, התש"ם-1980. אמנת ורשה, כך נטען, קובעת תקופת התיישנות מקוצרת של שנתיים ותקופה זו חלפה בטרם הוגש כתב התביעה. ביום 2.9.08 דחה בית המשפט את הבקשה בשל כך שלא צורפו לה תצהירים לתמיכה בטענות העובדתיות הנזכרות בה. בית המשפט הוסיף, כי בשאלה האם יש לדחות על הסף את התובענה יש לדון בתום שמיעת הראיות ולא טרם הגשתן. בקשת רשות הערעור דנא הוגשה ביום 12.10.08. ביום 17.10.08 דחה בית משפט קמא בקשה לעיון חוזר בהחלטתו.

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וזה הוגש על פיה.

3.

אין חולק בשלב זה, כי בית המשפט שגה כשקבע כי לא הוגשו תצהירים לתמיכה בבקשה לסילוק על הסף. המשיב בתשובתו הודיע, כי לא יתנגד לקבלת הבקשה לרשות ערעור מחמת הטעות שנפלה בהחלטת בית משפט קמא, אם כי לשיטתו ניתן להגיע למסקנה לפיה דין הבקשה להידחות מנימוקים אחרים. המוסד לביטוח לאומי מסכים, כי בית המשפט המחוזי שגה בסוברו כי לא צורפו תצהירים. אולם, לטענתו החלטתו של בית המשפט המחוזי נשענה על טעם נוסף והוא כי המועד הנכון להכרעה בשאלת ההתיישנות הוא בתום ההליך. מטעם זה יש, כך לשיטתו, לדחות את הבקשה לרשות ערעור.

4.

דעתי היא, כי יש לבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי ולהחזיר אליו את הדיון בבקשה לסילוק על הסף. הטעם העיקרי לדחיית הבקשה היה אי צירוף תצהירים. טעם זה, על כך אין חולק, אינו יכול לעמוד. בית המשפט ציין בהערת אגב קצרה ולא מנומקת, כי נכון יהיה להכריע בטענת ההתיישנות לאחר שמיעת הראיות. אולם, נראה שהחלטתו לא התבססה על טעם זה והדברים נאמרו רק כהשלמה לנימוק העיקרי לדחיית הבקשה, שהוא אי צירוף תצהירים. בהקשר זה יוער, כי אין ספק שבאופן עקרוני רשאי בית המשפט לא להכריע בטענת התיישנות בשלב מקדמי אלא לדחות זאת לשלב ההכרעה בהליך כולו. כך יהיה בעיקר כאשר ההכרעה בשאלת ההתיישנות כרוכה בבירור עובדתי ומטעמים של יעילות ראוי שלא לקיימו בנפרד מההליך העיקרי. בענייננו, על פני הדברים שאלת תחולתה של אמנת ורשה היא שאלה משפטית בעיקרה. מכל מקום, בית המשפט לא נימק את החלטתו לדחות את עיתוי ההכרעה בשאלת ההתיישנות, למעט הנימוק שהתבסס על ההנחה השגויה שלא צורפו תצהירים. על כן, יש להכריע מחדש בבקשה לדחייה על הסף.

6.

התוצאה היא שהערעור מתקבל והחלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת. הדיון בבקשה לדחייה על הסף יחזור לבית המשפט המחוזי, כאמור לעיל. המוסד לביטוח לאומי (שהוא היחיד שלמעשה התנגד לבקשה לרשות ערעור) יישא בשכר טירחת עורך דין לזכות המבקשות בסך 10,000 ש"ח.