רע"א 863-24 רע"א 863-24

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 8.10.2023 (ע"א 35662-11-22, השופטת נ' גרוסמן). בית המשפט המחוזי קיבל ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 9.9.2022 (השופט א' ברקאי).

2.המחלוקת בין הצדדים נסבה על שאלת חבותם של המשיבים בדמי תיווך בעבור שירותיה של סוכנת תיווך מטעם המבקשת (להלן: המתווכת), חברה פרטית לתיווך נדל"ן. זאת, בכל הנוגע לרכישת בית מגורים בהרצליה פיתוח, בנסיבות שבהן לא נחתם בין הצדדים הסכם תיווך כנדרש לפי סעיף 9 לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המתווכים).

3.בחודש אוגוסט של שנת 2018 פנה המשיב 2 (להלן: האב) למתווכת וביקש להסתייע בה לצורך רכישת בית לבנו, המשיב 1 (להלן: הבן). בעקבות זאת, במשך מספר חודשים הסוכנת ערכה למשיבים, העוסקים בתחום הנדל"ן, סיורים בכ-20 נכסים. בכל אחת מהזדמנויות אלה חתם האב על הסכם תיווך ביחס לנכס שבו סיירו. בחודש נובמבר של אותה שנה הזמינה המתווכת את הבן לסיור בשני נכסים שנמכרו במסגרת של הליך כינוס נכסים, ולאחר הסיור הזמינו השניים גם את האב להצטרף. בסופו של דבר, האב והבן רכשו את אחד הנכסים בסכום של 12,700,000 שקלים. אין מחלוקת כי הצדדים לא חתמו על הסכם תיווך, אולם לטענת המתווכת באותו מועד היא הסכימה עם האב כי דמי התיווך יעמדו על 1% ממחיר העסקה. לגרסתה, היא הציגה בפני האב את הסכם התיווך אך הוא ביקש שלא לחתום עליו באותו מועד בשל כך ששרר במקום חושך והוא לא היה מצויד במשקפי ראייה. לעומת זאת, גרסת המשיבים היא בתמצית כי נחשפו לפרסום אודות הנכסים כבר בחודש יולי 2018, שלא באמצעות המתווכת, וכאשר האחרונה פנתה אליהם הבהירו לה כי הם מכירים את הנכסים ואינם נזקקים לשירותיה. לשיטת המשיבים, הם כלל לא התחייבו לשאת בדמי התיווך, וממילא בהיעדרה של הזמנה חתומה בכתב לביצוע שירותי התיווך, כנדרש בסעיף 9 לחוק המתווכים, לא ניתן לחייבם בדמי תיווך.

4.ביום 15.1.2020 המבקשת הגישה תביעה לבית משפט השלום אשר נסבה על תשלום דמי תיווך בגין הנכס שנרכש. לאחר שמיעת עדים מטעם הצדדים, בית משפט השלום קיבל את תביעתה של המבקשת וחייב את המשיבים בתשלום 127,000 שקלים למבקשת, על בסיס חישוב של 1% ממחיר הרכישה. בית משפט השלום דחה את גרסתם העובדתית של המשיבים באשר לכך שהיה ביכולתם לאתר את הנכס בעצמם, וקבע כי יש מקום לפסוק למבקשת דמי תיווך בהתחשב בכך שהמתווכת הייתה הגורם היעיל בביצוע העסקה. בית משפט השלום ציין כי המשיבים נהגו בחוסר תום לב והתחמקו מחתימה על הסכם תיווך בכתב, ועל כן סבר כי יש להעדיף כאן את "זעקת ההגינות" (בהיקש מע"א 986/93 קלמר נ' גיא פ"ד נ(1) 185 (1996)), מה גם שמדובר בצד להסכם תיווך שהוא בעל מיומנות וניסיון עסקי (בהיקש מע"א 3384/16 מזרחי נ' מרקוביץ (5.7.2018) (להלן: עניין מזרחי)).

5.ביום 16.11.2022 המשיבים הגישו על כך ערעור לבית המשפט המחוזי. המשיבים טענו כי לא היה מקום להחיל כאן את העיקרון של "זעקת ההגינות", וכן חלקו על ההשוואה למקרה שנדון בעניין מזרחי. מנגד, המבקשת טענה כי דין הערעור להידחות כשהיא סומכת ידיה על קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום ועל פרשנותו את ההלכה הפסוקה.

6.בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור. בעשותו כן, בית המשפט המחוזי אימץ את קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום, אך חלק על הפרשנות המשפטית שלו לדרישת הכתב בחוק המתווכים. בית המשפט המחוזי הטעים כי התגברות על דרישת הכתב שבסעיף 9 האמור תתאפשר רק במקרים של "מרמה ממשית" מצד הנזקק לשירותי תיווך, מה שלא התקיים במקרה דנן.

7.הבקשה שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בתמצית, המבקשת טוענת כי המקרה מעורר שאלות עקרוניות הנוגעות להתנהלות חסרת תום לב בשוק התיווך, וכן כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי גרם לה עוול. לגופם של דברים, המבקשת חוזרת על טענותיה בפני הערכאות הקודמות.

8.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה, משאינה עומדת באמת המידה לקבלת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. הבקשה נטועה כולה בנסיבותיהם העובדתיות הקונקרטיות של הצדדים, ואף לא התרשמתי כי היא מעלה חשש לעיוות דין. כידוע, אין בעצם העובדה שערכאות שונות הגיעו לתוצאות שונות כדי להצדיק מתן רשות ערעור (ראו למשל: רע"א 4236/14 לנקרי נ' שי, פסקה י' (29.10.2014); רע"א 2121/23 עשת-סורין ייזום ובניה בע"מ נ' גוכמן, פסקה 10 (18.6.2023)). למעלה מן הצורך אדגיש כי אף לגופם של דברים לא מצאתי כי נפל פגם בפסיקתו של בית המשפט המחוזי, בהתחשב בעקרונות שנקבעו בעניין מזרחי. למעלה מן הצורך יצוין כי בעניין מזרחי, שבו נדונה הגמשה מסוימת של דרישת הכתב, במרכז הדיון עמדה האפשרות לתת תוקף להסכם תיווך שבו היו חסרים חלק מן הפרטים הנדרשים לפי החוק, בעוד שבמקרה דנן לא נחתם כלל הסכם כזה.

9.סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.