רע"א 8638/04 עיסא סמעאן שחאדה נ. הקסטודיה דה טרה סנטה

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' הנשיא [בפועל] בן-דוד מנחם) בבר"ע 1114/04 (מיום 27.6.04) שדחה את בקשת רשות הערעור מטעם המבקש, על החלטת בית משפט השלום בנצרת, בה נדחתה בקשת בא-כוח המבקש לחקור את מרשו.

2.המבקש בהליך שבפנינו נתבע בערכאה הדיונית על ידי המשיבה לסילוק יד. ביום 14.7.03, ביקש בא כוחו של המבקש לדחות את הדיון עקב מחלת מרשו והוחלט כי תימסר הודעה בתוך 30 ימים בעניין זה. ביום 3.9.03 נמסרה הודעה מטעם המבקש ובית המשפט העבירה ביום 4.9.03 לתגובת המשיבה. ביום 9.9.03 החליט בית המשפט על העברת הודעה שהגישה המשיבה לבית המשפט ביום 26.8.03 לתגובת המבקש, ומשלא הוגשה תגובה, ניתנה החלטה ביום 29.1.04, שעניינה בין היתר, מועדי הגשת סיכומים. בעקבות החלטה זו, הודיע בא-כוח המבקש לבית המשפט כי ההחלטה מיום 9.9.03 לא הומצאה לו, וביקש כי בטרם ייקבעו מועדי הגשת הסיכומים יאפשר בית המשפט את השלמת שמיעת הראיות. ביום 17.2.04 הורה בית המשפט על עיכוב הגשת הסיכומים ומנה את ההחלטות לגביהן לא נמסרו תגובות ומתבקשת התייחסות. בהמשך לכך, ניתנה ביום 14.3.04 החלטת בית המשפט הדוחה את הבקשה לחקור את המבקש. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת, שנדחתה. מכאן ההליך שבפני.

3.בבקשה שבפני, טוען המבקש כי בקשתו מעוררת שאלה כבדת משקל הנוגעת לאיזון הראוי בין זכויותיו של בעל דין להעיד בעניינו לבין שיקולים שביעילות הדיון. לגופו של עניין טוען המבקש כי בהחלטת הערכאה הדיונית נפלו טעויות עובדתיות ומשפטיות כאחד. עוד טוען המבקש, כי אפילו צדקה הערכאה הדיונית במסקנותיה העובדתיות לפיה נפלו פגמים בניהול ההגנה, הרי שמבחינה משפטית נכון היה לאפשר את עדותו, וזאת משום שמשקלם המצטבר של הפגמים אינו מצדיק לשלול ממנו את האפשרות להביאה בפני בית המשפט. כנגד החלטת בית המשפט המחוזי, הדוחה את בקשתו לאפשר את עדותו בפני הערכאה הדיונית טוען המבקש כי יש בה כדי להסב לו עוול של ממש. עוד מוסיף וטוען המבקש כי אין כל היגיון בהחלטה הנ"ל, אשר קבעה כי אין מקום להכריע בבקשה בטרם הסתיימה ההתדיינות בשלמותה, וזאת משום שעם סיום ההליך לא תהיה עוד כל תוחלת בבקשתו לאפשר את שמיעת עדותו.

4.חזרתי ועיינתי בבקשה ובנספחיה ולא שוכנעתי כי השאלה הנכבדה שהמבקש טוען לקיומה אכן מתעוררת במקרה זה. ענייננו בהחלטת ביניים, שצדקתה יכולה להתברר במסגרת הערעור על פסק הדין. אין גם ממש בטענה כי לא תהיה כל משמעות לבירורו של עניין זה במסגרת הערעור. מבלי להביע עמדה לגופו של עניין לעניין סיכוייו של הערעור בנקודה זו, אם וככל שיוגש, ברי, כי והיה וימצא בית המשפט המחוזי כי נפלה טעות בהחלטתו של בית משפט השלום, פתוחה תהיה הדרך בפניו לקבל את הערעור ולהחזיר את התיק לבית משפט השלום לשם בירור עניין זה.

משכך, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה- אין צו להוצאות.