רע"א 8646/04 טרייה כריים נ. מנהל מקרקעי ישראל

1.בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט א' אברהם) מיום 11.7.04, שבה נדחתה בקשתה של המבקשת להורות על ביטול פסק דין מיום 22.5.89, בו נדחתה תביעתה של המבקשת בהעדר התייצבות מטעמה.

2.המבקשת הגישה בחודש יולי 1987 תביעה נגד המשיבים בבית המשפט המחוזי בנצרת. המבקשת טענה לזכויות במקרקעין, הרשומים על שם המשיבים. הדיון בתיק נקבע בפני השופט א' אסא ז"ל ליום 6.3.89. אולם, ביום 12.1.89 פנה עו"ד טויסטר, בא כוחה דאז של המבקשת, לבית המשפט המחוזי בבקשה לשחררו מייצוגה, מכיוון שלא הגיבה לפניותיו ומפני שללא עזרתה לא יכול היה להכין את הראיות הנחוצות להוכחת התביעה. בית המשפט המחוזי נענה לבקשתו של עו"ד טויסטר, אך מועד הדיון בתיק נשאר כשהיה. בסופו של דבר נדחתה, כאמור, התביעה, בהעדר התייצבותה של המבקשת לדיון. פסק הדין ניתן ביום 22.5.89. המבקשת טוענת, כי נודע לה על פסק הדין שדחה את תביעתה, רק בחודש ינואר 2003 , בעקבות פניית עורך דין מטעמה למינהל מקרקעי ישראל. לאחר שנודע לה על פסק הדין, שניתן בהעדרה, הגישה המבקשת בקשה לביטולו. בית משפט קמא דחה, כאמור, את הבקשה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור המונחת עתה בפניי.

3.לטענת המבקשת, עו"ד טויסטר לא הודיע לה על בקשתו לשחררו מייצוגה ועל ההחלטה בבקשה זו, ואף לא הודיע לה על מועדי הדיונים בתיק. המבקשת טוענת, אם כן, כי לא הוזמנה כדין לדיונים בתביעתה. לטענתה, היא סברה בתום לב כי הטיפול בתביעה מתעכב מטעמים בירוקראטיים, ועל כן היא המתינה להכרעת בית המשפט. אכן, אם המבקשת לא הוזמנה כדין לדיונים בעניינה, היה מקום לבטל את פסק הדין שניתן ב-1989 בהעדרה, על אף פרק הזמן שחלף מאז, על בסיס העיקרון של ביטול "מתוך חובת הצדק". בהעדר המצאה כדין של ההזמנה לדיון, יש לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד, ואין צורך לבחון את נסיבות המקרה לגופו או את סיכויי ההצלחה בתביעה של בעל הדין שלא הוזמן (ראו: ע"א 36/75 חסן נ' מוזדן , פ"ד לא(1) 757, 761-760; ע"א 5000/92 בן-ציון נ' גורני , פ"ד מח(1) 830, 835). במקרה דנא תיק בית המשפט בוער לאור חלוף השנים ובית משפט קמא הורה על שחזורו. התיק אומנם שוחזר, אולם את אישורי המסירה, שניתן להניח כי היו בו, אי אפשר היה לשחזר. החזקה העובדתית במקרה מעין זה הינה שבעל הדין הוזמן כדין לדיון וכי בית המשפט ווידא זאת, כאשר החליט לתת את פסק הדין בהעדרו של בעל הדין. כלומר, קיימת חזקה בדבר תקינותו של ההליך, בוודאי כאשר התיק בוער. לפיכך, הנטל להוכיח את העדר ההזמנה כדין מוטל על בעל הדין הטוען זאת (ראו, רע"א 1645/03 עמידן (שנייצר) נ' בנק לאומי לישראל בע"מ

(לא פורסם)). מקובלת עליי קביעתו של בית משפט קמא, כי המבקשת לא הצליחה לעמוד בנטל זה, שכן בטענה סתמית לפיה לא הוזמנה לדיון, אין די בכדי להפריך את החזקה האמורה. אף העדר הציון במפורש כי ההזמנה הייתה כדין, בפסק הדין שדחה את התביעה, איננו מהווה ראיה להעדר הזמנה כדין. אומנם, במקרה כגון המקרה שלפניי, שבו התיק המקורי בוער ובוערו גם אישורי המסירה שככל הנראה היו בו, יקשה על בעל הדין שטוען כי לא הוזמן כדין להוכיח את טענתו. אולם, מנגד עומדים האינטרס הציבורי והאינטרס של בעל הדין שכנגד בסופיות הדיון, שמצדיקים את ביעור התיק, מתוך הנחה שהחומר בו איננו רלוונטי עוד, לאור פרק הזמן שחלף מאז סיום ההליכים.

4.גם כאשר בעל הדין הוזמן כדין לדיון, שבו ניתן פסק הדין בהעדרו, נתון לבית המשפט שיקול דעת בנוגע לביטולו של פסק דין. במצב זה על בית המשפט, הדן בבקשה לביטול פסק הדין, לבחון שתי שאלות: האחת, מדוע לא התייצב בעל הדין לדיון, על אף שהוזמן כדין; האחרת, מה הם סיכויי הצלחתו בתיק של בעל הדין אם יבוטל פסק הדין שניתן בהעדרו (ראו: י' זוסמן "סדרי הדין האזרחי" (מהדורה שביעית, 1995, ש' לוין עורך) 738; ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי , פ"ד ח 395, 398-397). לשאלה השנייה יש לייחס בדרך כלל חשיבות רבה יותר מאשר לשאלה הראשונה. לאור קביעתנו הקודמת, לפיה קיימת חזקה שהמבקשת זומנה לדיון, נתייחס לחלופה זו. במקרה דנא המבקשת לא הצביעה על סיבה מספקת כלשהי, שיש בה להצדיק את העדר התייצבותה לדיון. בית משפט זה כבר קבע, כי ככל שהתשובה לאחת משתי השאלות משכנעת יותר, כך ייוחס משקל פחות לשאלה האחרת (ראו, ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ , פ"ד מז(4) 133, 139). השתהותה של המבקשת בבירור מצב התביעה, שהוגשה על ידה, במשך 14 שנה פועלת לרעתה. טענתה, לפיה המתינה בסבלנות במשך פרק הזמן האמור עד להכרעה בעניינה, ושלא ידעה כל אותו זמן על כך שבא כוחה דאז איננו מטפל בתיק, איננה סבירה כלל ועיקר. האם ניתן לקבל ברצינות טענה של תובע או תובעת כי במשך 14 שנים המתינו בשקט ובחוסר מעש לשמוע מעורך דינם מה גורל התביעה שהגישו?! בנסיבות מקרה זה אין לנו כלל צורך להיזקק לשאלה השנייה (השוו, רע"א 2694/92 פבר נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל (לא פורסם)). יצוין עוד, כי בדומה לבית המשפט המחוזי לא מצאתי כל פגם בשחרורו של בא כוחה דאז של המבקשת מייצוגה.

5.אשר על כן, הבקשה נדחית, בלא צורך בתגובה.